בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו טריפ רגשי: ראיון עם יוצר המופע Fuerza Bruta

יש משהו אגרסיבי במופע הארגנטיני שיעלה השבוע בישראל. אבל היוצר, דיקי ג'יימס, אומר שגם כשעושים אהבה מוציאים אגרסיות

5תגובות

גבר רץ במהירות על הליכון ענק, הוא נורה ומתמוטט אך מתעורר לחיים ומתחיל להתנגש בקירות שצצים משום מקום; כמה פרפורמרים רוקדים באקסטזה ולאחר מכן מטיחים קופסות המלאות באבקה לבנה וקונפטי בראשים של צופים נבחרים; בחורות מתפלשות במין בריכה שקופה שניצבת מעל הקהל, קופצות ומטיחות עצמן על יריעת הפלסטיק. ויש עוד כמה וכמה ספקטקלים של אקרובטיקה ופעלולים במופע הארגנטיני "Fuerza Bruta", ששווק כאן בשבועות האחרונים באגרסיביות לקראת עלייתו ביום חמישי הקרוב בגני התערוכה בתל אביב.

"לא כל כך קל לתאר את המופע", מודה דיקי ג'יימס, היוצר הראשי, בשיחה טלפונית מביתו שבבואנוס איירס. "זה מופע שהוא כמו טריפ רגשי, אנחנו לא מנסים לספר סיפור, כל אחד יכול ליצור סיפור משלו. אנחנו בעצם מופיעים בכל החלל, הקהל עומד באמצע והוא חלק מהמופע. אנחנו מגיעים מהקרקע, מהקירות, מהתקרה, מכל מקום".

כמעט שלוש שנים הושקעו בפיתוח המופע, שהוצג לראשונה ב-2005 בבואנוס איירס ולאחר מכן החל לסייר גם מחוץ לארגנטינה. עד היום הוא הוצג בעשרות יעדים בעולם, בהם לונדון, ליסבון, מדריד, סאן פאולו, מיאמי, שיקגו, אנטוורפן, מוסקבה, פורטו ריקו, טאייפה, ברלין ואדינבורו. כיום יש שלוש להקות שונות שמעלות אותו ברחבי העולם: אחת פועלת בניו יורק כבר ארבע שנים וחצי, השנייה סיירה עד לא מכבר באירופה וכעת נוסעת לפיליפינים, והשלישית, שמרבית חבריה נמנים עם הקאסט המקורי, תגיע לישראל.

 

בדי-וי-די של המופע שבו צפיתי הקהל הורכב מצעירים. אלה היו פזורים בין האטרקציות ולא הפסיקו להריע ולקפץ לצלילי המוסיקה האינטנסיבית (שחיבר גבי קרפל) בחלל אפל שהזכיר מועדון לילה שוקק. אבל ג'יימס, שעמד גם מאחורי המופע המצליח "דה לה גוארדה", מתעקש כי המופע מיועד לכל גיל. "אני אוהב שיש מיקס של אנשים", הוא אומר, "שהצעירים והמבוגרים מעורבבים בכל החלל ונהנים ביחד. כמובן שהצעירים הם קהל היעד המרכזי שלנו, ואנחנו מאוד אוהבים להביא למופע אנשים צעירים, כי מרביתם לא הולכים כלל לתיאטרון".

באמת מגיע קהל מבוגר?

"כן, הרבה, ותופתע לשמוע כמה הם נהנים. בניו יורק למשל ניתן למצוא אנשים מכל העולם ומכל הגילים. זה נהדר. אבל כמובן שאם אין לנו את הקהל הצעיר המופע לא עובד, כי הצעירים מביאים את הכוח ואת הממד האינטראקטיבי שיש למופע".

היו מקומות שבהם המופע לא עבד?

"כן, כמובן. כשנסענו לברלין לפני שלוש שנים לא שמו לב אלינו. ההפקה המקומית היתה בעייתית ואף אחד לא הגיע. אבל חזרנו לשם בשבוע שעבר והפעם זו היתה הצלחה מאוד גדולה. זה מופע שמאוד לא פשוט לתקשר ולשווק, לפעמים קשה לגרום לקהל להבין מה אתה מציע. אז לפעמים בשבוע הראשון לא מאוד צפוף, אבל אז יוצאות הביקורות או שזה עובר מפה לאוזן, וזה מתחיל להיבנות. בתל אביב יש לנו שיווק נהדר והרבה כרטיסים נמכרו מראש, אז ברור שזה עומד להיות חזק מההתחלה".

ג'יימס, טיפוס מלא חיים בן 46, מספר שאת הכינוי דיקי הדביק לו אביו, שמגיע ממשפחה אנגלית (שמו האמיתי הוא ריקרדו). הוא החליט שברצונו לעסוק בתיאטרון כשהיה בן 18, למרות שעד אותה עת מעולם לא ביקר בתיאטרון. את נעוריו בארגנטינה בימי הדיקטטורה הוא זוכר כתקופה קשה במיוחד: "הבנתי שאני צריך לצאת מכאן, שמשהו לא בסדר. אז אחרי התיכון נסעתי לספרד ונשארתי שנה באירופה, היה לי שם ממש טוב. ההבדל בין ארגנטינה בזמן הדיקטטורה לבין ספרד בשנות ה-80 היה כל כך גדול", הוא מגחך. "ואז התחלתי את הקריירה האמנותית שלי".

מאין אתה שואב את השראתך?

"אני מאוד מושפע מקרנבלים, אירועי חוצות, פסטיבלים ותיאטרון רחוב. אני אוהב לראות אנשים שחווים ברחוב חוויה תרבותית או פסטיבלית, את הערבוב של אנשים ברחוב, ורציתי להביא את התחושה הזאת למופע במקום סגור. אני אוהב את התחושה של כאוס, אבל כאוס שמח, מין שמחה כאוטית שמאפיינת קרנבלים. אני אוהב גם לעבוד עם גברים ונשים שיש להם אותו כוח, ולראות את הבנות האלה שהן סקסיות וחושניות אך בו זמנית מלאות עוצמה. ואני אוהב שהקהל הוא חלק מהמופע".

יש אמנים מסוימים שאתה מעריך במיוחד?

"מאז שאני ילד אני מעריץ גדול של ‘רויאל דה לוקס' (להקת תיאטרון רחוב צרפתית המציגה בובות ענק, א"ס). כשהייתי בשנות העשרים לחיי הלכתי להרבה מופעי רוק, לקרנבל בברזיל ולמלחמות שוורים בספרד. אני הולך הרבה לקולנוע ומשתדל לקרוא. אני הרבה יותר מושפע מספרים וסרטים מאשר מתיאטרון".

מאוד מפתה לחשוב שהתרגום המילולי של שם המופע לעברית הוא "כוח ברוטלי", אבל ג'יימס מבהיר כי את המילה "Bruta" בספרדית ניתן לתרגם גם כ"גולמי", ולכך בעצם הוא התכוון. "הכוונה היא לכוח גולמי", הוא אומר, "לשלב שלפני המלים, כשיש לך תשוקה ועוד לא חשבת על זה, המוח שלך עוד לא עובד ויש כל מיני כוחות בגוף שלך שרוצים לרוץ, להתנגש בקירות ולחצות אותם".

ובכל זאת, יש משהו אגרסיבי במופע, אלים אפילו.

"אני לא מסכים עם המילה אלים. אני חושב שאלימות זה משהו אחר, כשמישהו פוגע במישהו. ואין קורבנות במופע, אף אחד לא נפגע. זה כמו שאתה נמצא בסערה בלב הים, אתה לא חש אלימות מהים, אתה פשוט צריך להיאבק עם הסערה. אני כן מסכים שיש משהו אגרסיבי במופע, אבל יש משהו אגרסיבי גם בלעשות אהבה. אם אתה נקלע לחדר שבו שני אנשים עושים אהבה, אתה יכול לחוש באגרסיביות, עד שאתה מבין מה קורה. את המילה הזאת אני אוהב, הממד האגרסיבי של החיים, של לרוץ, לשבור קיר ולעבור דרכו. זה יכול להיות אגרסיבי, אבל זה גם משחרר".

מה היו הקשיים בהפקת המופע?

"הקושי הכי גדול מנקודת מבט יצירתית היה הפן הטכני, כי רציתי לעשות מופע עם קצב מאוד מהיר, באופן שבו לצופה אין זמן לחשוב מה קורה, והיה מאוד קשה להשיג את הקצב הזה מבחינה טכנית. זה היה המאבק הגדול, לגרום לעריכה מהירה של המופע, כי זה צריך להיות כמו בתוך סרט. כשאני רואה עריכה מהירה בסרטים, איך עוברים מהר מקלוז-אפ ללונג-שוט, אני אומר לעצמי ‘פאק, למה אני לא עושה סרטים?'. כך אני רוצה להזיז דברים בתיאטרון".

אתה חתום כבר על שני מופעים שמאוד הצליחו ברמה הבינלאומית, מה הסוד שלך?

"אני פשוט עושה דברים שאני אוהב ונהנה מהם, חשוב לי להיות מעורב רגשית. כשאני יודע בדיוק מה אני עושה זה אף פעם לא עובד, אבל כשאני קצת אבוד אז אני מרגיש שאני בדרך הנכונה, ובסוף זה עובד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו