בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירה מהורהרת של גוף

בתנועות מינימליסטיות מצליחים אמני הבוטו היפאנים, טקאטרו קודו ונוביאשי אסאי, שהופיעו השבוע בפסטיבל קליפה אדומה, לבטא אנרגיה גדולה

5תגובות

בפסטיבל "קליפה אדומה" בניהולה האמנותי של עדית הרמן הועלו שני מופעי בוטו איכותיים מיפאן, האחד של טקאטרו קודו והשני של נוביאשי אסאי. דומני ששניהם יונקים מהרסיטלים של קאוזו אונו, שזכורים לי מהופעתו בישראל בשלהי שנות ה-70, ומלהקת "סאנקאי ג'וקו", שקיימה גם היא את הופעותיה הראשונות בישראל באותן שנים.

זה היה המפגש הראשון של הקהל המקומי עם מחול בוטו. הפעם מדובר בדור חדש של אמני בוטו מובילים מיפאן, וניתן לראות כיצד הבוטו ממשיך להתכתב עם המערב, נעשה יותר מהיר, "ריקודי" יותר, כמעט נוגע במחול ההבעה האקספרסיוניסטי, אבל עדיין יותר מינימליסטי, מביא איתו נדוניה של אסתטיקה מעודנת ועוצמתית עם איכות תנועה נפלאה.

קווין בובריסקי

לשני הרקדנים יכולות טכניות מרשימות, הגוף דקיק ושרירי, אבל כאמני בוטו, אין כאן הפגנת ראווה של יכולות. נהפוך הוא, יש צניעות, והטכניקה משמשת כבסיס, כמעיין של יכולות שממנו צומחות תנועות מינימליסטית. אלה מקורן ברגש ובדימויים והן מתומצתות, אך בהצגת "המעט" הן מכילות את העוצמה הפנימית הגדולה, וממנה נובעים הכוח והנוכחות של רקדני בוטו איכותיים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ב"שבר כלי" טקאטרו קודו שוכב על הבמה כמו אדם מאובן שתנועתו נקטעה, כמו אלה שניתן לראות במוזיאון של פומפיי ההיסטורית שנהרסה בהתפרצות הר געש קטלני. הוא מונח כך דקות ארוכות, עוד לפני כניסת הקהל לחלל התיאטרון. ההקרנה של הגוף היא של קונטורה חיצונית של גוף אדם שהפנים שלו מרוקן, ללא חיות, כמו גזע עץ ישן חלול הזרוק ללא שימוש.

טאיסוקה נקמורה

קודו מתחיל להתעורר, ותנועתו היא רק ממפרקי הגוף - גרמית, שלדית, יבשה, נטולת אוויר ואנרגיה, וללא זרימה נוזלית חמה המעניקה חיות. כמו אנשים חנוטים, פניו חבושות ועטופות ברצועת בד. רק פיו גלוי לנשימה. כשהוא מצליח "להתעורר", כניצול מאסון, נדמה שפיו נפתח יותר ויותר, מתגלות שיניו הלבנות ואולי הוא מחייך - מאושר מכך שחזר לספר את מה שקרה.

בהמשך הוא מסתתר מאחורי פרגוד נחושת ורק ראשו מציץ, מונח כמו על טס על האדמה. הפוקוס הוא על טקסטורת בדי התחבושות הישנות, על העיניים הגדלות המתמלאות בצ'י, ועל הלובן שלהן הטבול בכתמים אדומים. הוא מתקדם, מחליק כמו תולעת, מקפל ומאריך את גופו. הוא כמעט עירום, על מותניו חבל שחלקו תלוי מאחוריו כמו זנב. הוא נמשך ובורח מהאור, לא זוכר איך ללכת, איך להשתמש בכפות הרגליים, ומתקדם על הבהונות. מועד ומתקדם.

בהדרגה החלל הפנימי של הגוף מופשר, מתמלא, והתנועה מתחילה לזרום וללקט זיכרונות מהעבר. הוא נעשה לאדם - תופס פרוג'קטור, אוחז בו ככלי משחית להתגוננות עצמית או התקפה כשהוא מאיר ומסנוור את הקהל, ונעלם.

נדמה שהריקוד נגמר. אבל יש המשך. חבלים שהיו מונחים על המשטח מתחילים לזוז, להימתח. במשטח השחור רק החבלים מוארים. לתזוזה האיטית ממקור כוח חיצוני יש קסם. מהתקרה יורדים חבלים נוספים, והחבלים מחלקים ותוחמים את החלל, אולי בונים עולם חדש. האם כל זה מעשה ידיו של אותו יצור, שמעתה הוא אדון העולם?

ושוב נדמה שהיצירה הגיע לסיומה, אך לא. קודו חוזר, והפעם בדמות אשה, מוטיב מקובל בבוטו. פניה צבועות בזהב ושמלה לגוף. ונראה שמתחיל ריקוד חדש של אשה הנזכרת בעברה. המופע מתארך. ובסיום האשה נשכבת על הרצפה, כמו מתאבנת, ואולי מדובר בגלגול מחודש. אותה צלילות של ההתחלה נעכרת על ידי העמסת יתר.

כמו פרח שנפתח

בעוד שהמופע של קודו התקיים בחלל שנצבע כולו שחור, הרי "הימנעות" של אסאי מתקיים באולם האינטימי בקומה השלישית של תיאטרון קליפה. זהו חדר שכולו לבן. אסאי יושב, ראשו מגולח, פניו צבועים בלבן, ככדור, ומבטו כשל תינוק. כפות ידיו מבצבצות מתוך שק, שהוא חלק של השמלה.

כשהוא נעמד, מושיט את זרועותיו מעלה, מתגלה גוף ארוך ללא ראש וידיים - מעין פסל. תנועת זרימה פנימית מניעה את הפסל מצד לצד. וכשהרקדן מקמר ברוך את הטורסו העליון, מתגלות מחדש כפות ידיו, ובהמשך, כמו על גבי גל, מופיע גם הראש. הבגד הפיסולי מדגיש את עבודת הטורסו, כמו אצל אמני מחול ההבעה שנהגו לרקוד עם שמלות ארוכות שהאריכו את קו הגוף.

בחלקו השני של הריקוד, אסאי מתקלף מבגדיו הכולאים, ונשאר עם חצאית שחורה וטורסו חשוף. הוא רוקד מחשבות שהן שירה של הגוף. שולח לחלל אצבע, ובעקבותיה את הזרוע והגוף, ואלה נעים כמו פרח שנפתח. אבל זאת רכות ועדינות שיש בה אנרגיה שבכוחה ליצור הרים ולהרים צונאמי.

אחר כך הוא שוכב כשהוא תחום בכוסות זכוכית לבנות שקופות, שחציין מלאות במים צלולים. הכל עדין ושביר. וכל תהליך הצמיחה מכין לקראת קטע הפריחה, שבו הוא רוקד באיטיות בקדמת המסך הלבן האחורי, וסלסולי עשן לבן של סרט שמוקרן עליו נראים כגלים של אנרגיה המשתחררים מגופו.

הוא רוקד מתוך התעלות לצלילי מוסיקה מערבית של כינור, פסנתר וגיטרות (כפי שעשה קאוזו אונו), והעשן הלבן נראה כעננים יפהפיים - עולים, כותבים ומציירים בנדיבות על המסך. זאת תמונה יפהפיה. וכשנגמר מאגר האנרגיה הפנימית, הוא נופל מרוקן לרצפה כאבן. חושך.

----------

""קליפה אדומה 5" - "שבר כלי". יצירה וביצוע: טקאטרו קודו; עיצוב במה: קאזויוקי טקהשי; תלבושות: קונומי שיבטה; תאורה: אסי גוטמן; "הימנעות" - יצירה, עיצוב וביצוע: נובויאשי אסאי. תיאטרון קליפה, 7.2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו