בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מושכים בחוטים

בעולם הפנטסטי שבנו ענבל פינטו ואבשלום פולק ב"בומביקס מורי", חוטים נראים ובלתי נראים מניעים את גופי הרקדנים, ואת העלילה, למחוזות שמימיים

2תגובות

כשמתבוננים ביצירותיהם של ענבל פינטו ואבשלום פולק כמכלול, מתגלה מעין פאזל ענק המתאר עולם קסום, מעודן, חידתי, מואר בביישנות אופטימית של תום. בפאזל חלקים צבעוניים שטופי אור, אבל יש גם אחרים, כמו ביצירה "בומביקס מורי" המתרחשת במעבה היער שאליו חודרים במשורה אלומות אור לבן. זה עולם מסתורי, עדין, שברירי, בצבעים של שחור לבן, ובו עמלים יצורים קטנים, תולעי משי (בומבקיס מורי) העוסקות בטוויית חוטים של משי לבן. זאת המסגרת ליצירה.

בפאזל הפנטסיה של פינטו-פולק יש דיירים קבועים, מוכרים לנו מעבודות קודמות, כמו כלב קרטון וליצן שפניהם צבועים בלבן וחוטמם הכדורי אדום. אלה הגיעו כאורחים גם למעבה היער. הם אמנם אינם לוקחים חלק בטוויית החוטים, אבל עצם נוכחותם מקשרת את הצופים בחוטים של זיכרון לעבודות אחרות של פינטו ופולק. כך הקומפוזיציות של החוטים הוויזואליים הנוצרים במהלך יצירה קסומה זו מתקשרים אסוציאטיבית בחוטים של זיכרון למקומות אחרים בפאזל, וגם אולי לחוטים של הלבירינת שבנפש. וכל זאת, כמובן, רק אם תרצו.

מתוך פתחים קטנים בקיר האחורי השחור, הכמעט מוסווה, משתחל מטה אל הבמה בתנועה אטית וזורמת, כנגד כוח המשיכה, כל מי שחפץ להגיע ליער ולהיות שותף ב"טקס" טוויית החוטים. רעיון עיצובי זה של תפאורה, בוואריאציות שונות, מופיע כמעט בכל יצירותיהם של פינטו ופולק. דרך הפתחים נכנסים ונבלעים יצורים מופלאים, אלה באים משום מקום והולכים לשום מקום. עולם של רגעים, מואר במסורה בצבעים של שחור ולבן.

גדי דגון

מתוך הפתחים משתחלים רקדנים מרופדים בבגד לבן כתולעים לבנות. אחרים, בבגד שחור, מזכירים את הפועלים/טכנאים בתיאטרון השחור. גם עיצוב הבמה מזכיר את התיאטרון המזרח-אירופי, בעיקר בשימוש בתפאורה של פתחים, כמו אצל ג'וזף נאדג' ביצירתו "וויצק" שאתה הופיע בארץ בתחילת שנות ה-90 ואף העביר סדנאות לכוריאוגרפים ישראלים. אבל בעוד שנאדג' בורא עולם אכזרי ואלים, הרי העולם של פינטו/פולק מכמיר את הלב ברגישותו המעודנת. והרקדנים בשחור מקלפים את שכבת העור הלבנה של הבומבקיס מורי כדי שיעברו לשלב חדש בתהליכי לידה מחודשת. הם מדביקים אותם לקיר, כולאים אותם בשכבות של חוטים המשוכים בזיג-זגים הנתפסים בווים, ואלה כבר לכודים כבקורי עכביש ואולי עוד מעט ייהפכו לפקעת לבנה.

אחרים מציירים בחוטים, מושכים חוטים מוו אחד לאחר, וכך נוצרות קוביות ועליהן משולשים ועוד כל מיני צורות גיאומטריות. בקטע סולו אחד רקדנית רוקדת עם חוט המחובר בקצוות, היא מותחת אותו לכדי מלבן גדול בכפות הידיים והרגליים ואחר כך מתחילה להתכווץ, משחילה איבריה זה בתוך זה, והחוטים כמו במשחק "סבתא סורגת" מסתבכים עוד ועוד; ואז בתנועה אחת "נכונה", החוט משתחרר.

הביצוע איכותי וקשוב לדרכם של החוטים. בקטע קסום אחר צומחים שמונה חוטים מתוך גבו הקמור של רקדן שפוף, ואלה גדלים, מתארכים על ידי משיכה עדינה ואטית של ארבעה רקדנים. נוצרת מעין חיה מיתולוגית ובהמשך היא מודבקת לקיר בקצוות החוטים.

אבל גם כשאין מושכים בחוטים, אלה ממשיכים להיות נקודת המוצא לכל פעולה. תנועת הטווייה כבר חתומה בגוף, גם כשהחוטים כבר אינם: זוג רקדנים בשחור יושב כמו בהמתנה לצמיחת ולידת החוטים, אצבעות הידיים נעות בתנועה חדה כמו משחילות חוטים במחטים, דוקרות ומושכות. התנועה הקטנה בכפות הידיים גדלה ומתעצמת ומשתלטת על כל הגוף. הזוג נעמד, מתמזג לגוף אחד היוצר מכונת אריגה. התנועה כה מהירה וחדה עד שנראה שהאנושיות ניטלה מהם ומדובר במכונת-על.

ולסיום, רקדנים בשחור מושכים מהתקרה האחורית מוט כאורך הבמה ועליו עשרות חוטים. החוטים מתמתחים והמוט מקובע על הרצפה בקדמת הבמה. נוצר גג של חוטים או, אולי, נבל ענק. ובין מיתריו רקדנים שטופי שמחת מחול, מושכים, מכווצים, מותחים את החוטים לקליידוסקופ מרהיב של צורות.

זאת יצירה של יופי עדין, בביצוע מעולה, שהולכת למעמקים בתהליך היצירתי של בריאת עולם דמיוני של חוטים, גוף ואור.

"בומביקס מורי". כוריאוגרפיה, עיצוב תלבושות, תפאורה ופסקול: ענבל פינטו ואבשלום פולק. עיצוב תאורה: אבי בואנו (במבי). מוסיקה: "הסונטות המיסטריות" של היינריך איגנץ ביבר. משתתפים: אבידן בן גיאת, עינת בצלאל, טליה בק, לזארו גודוי, נגה הרמלין, תום וקסלר, אלמוג לובן, אריאדנה מונפורט, נעמי ניסים, צבי פישזון, ריקרדו רוס דה סיבלה, אנני ריגני. מרכז סוזן דלל, 17.2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו