צעד תנ"כי

איך רוקדים את הביטויים "בשר מבשרי" ו"מה זאת עשית" מספר בראשית? ערב המחול "נאמן למקור" מציע כוריאוגרפיה מעניינת לנושאים ישנים-חדשים

רות אשל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

המכנה המשותף לארבעת הריקודים שהועלו בתוכנית "נאמן למקור" הוא הקשר של היוצרים וחלק מהרקדנים לדת היהודית, כאשר פסוקים מהתנ"ך משמשים גם כנקודת מוצא לכוריאוגרפיה. תמי ורונן יצחקי הקימו זה מכבר סטודיו לרקדנים דתיים הפועל בירושלים, וזאת תוכניתם השנייה המועלית בתמונע בתל אביב. הקשר לדת ולפסוקי התנ"ך עורר נושאים חדשים.

המשפט "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית ב, כ"ג) מסיפור הבריאה של אדם וחוה, מקבל ביטוי כוריאוגרפי בדואט הראשון, "זאת הפעם", שבו בני הזוג קשורים "בגוף ובנפש", לתפישת היוצרים והמבצעים תמי ורונן יצחקי. המחול נפתח כשהזוג עומד דבוק גב אל גב, כף ידה בכיס חולצתו שעל החזה שלו, ואילו היד שלו טמונה בכיס החצאית שלה. נקודות החיבור ביניהם משתנות והכוריאוגרפיה עושה שימוש יצירתי בצירופים החדשים. באחד הקטעים מתבצע מעין ריקוד-נשיקות שבו היא מנשקת אותו במקצבים משתנים תוך שימוש בצליל הנשיקה כתפאורה מוסיקלית. בהמשך מתחברים הפיות לנשיקה ארוכה - וכך הם רוקדים, כאשר הראשים והגוף מסתובבים והפיות המחוברים נהפכים לציר הסיבוב.

בחלקה השני של אותה יצירה, הפעם לצלילי מוסיקה עליזה, מתקדם הזוג זה לצדו של זה, כשכפות הרגליים נעות בזיג-זג ומלוות בהתערסלות הישבנים של שניהם. החיים והזוגיות כטיול מושלם. באצבעו הוא מצביע לשם - ולשם הם יתקדמו, וכשהיא מצביעה למקום אחר - למקום האחר יתקדמו. שפת הגוף רגועה, התנועה הרמונית, החיבור הוא בהסכמה, מנותק מהמציאות. אידיליה שהיא מסלול מסוכר של החיים האמיתיים.

בין שמים לארץ

המחול "מה זאת עשית" נוצר בהשראת הדיאלוג בין אלוהים לאשה: "מה זאת עשית, ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל" (בראשית ג, י"ג). הריקוד מתבצע על ידי זוג הרקדנים היוצרים דורון רז ועידן פורגס ולולא הפרטים בתוכנייה לא היה אפשר לנחש את ההקשר התנ"כי. מה שרואים הוא מערכת יחסים של זוג - מה שהיא עושה ומה שהוא עושה (וזה אולי הקשר למלה "עשית" במשפט המקורי): התנועה שלה חדה, מבוססת על מחוות ידיים המעוררות אסוציאציה של הכנת אוכל - חיתוך, איסוף - שאותו היא מגישה לפיו של הגבר העומד לידה. התנועה שלו רפויה משהו ובכל הזדמנות הוא מחפש מקום משלו כדי לעשות כושר, וכשגופו מקביל לרצפה כקרש - הוא מקפל ומותח את המרפקים במין כפיפות סמיכה.

מערכת היחסים ביניהם היא של קירבה גופנית, אבל חיצונית. התנועה מהירה, מכנית, רובוטית - פועלים מכוח ההרגל. בחלק אחר של אותו ריקוד האשה מחפשת את האמת הפנימית שלה בתנועה יותר כנה, זורמת ומינימליסטית, בעוד הוא ממשיך בשכלול הכושר. ובכל זאת, נראה שהזוג שעבר תהליך פנימי והם חותמים בטנגו. הריקוד בנוי במקצועיות תוך פיתוח מוטיבים תנועתיים. גם הביצוע נקי.

המחול "כביש מס' 1", על שמו של הכביש המחבר בין ירושלים לתל אביב, מסמל בעיני היוצרים את הכביש המחבר בין קדושה לחילון. המחול פותח כאשר ארבעה גברים עומדים עם הגב לקהל בתוך ענן עשן המייצג איזו מסתוריות וקדושה. הם לבושים במכנסיים כהים וחולצות לבנות עם שרוולים ארוכים ונעים קדימה ואחורה כמתפללים, כל אחד בקצב משלו אבל התנועות אחידות. ומנגד, במקום אחר על הבמה, רוקד רקדן במחול חופשי של תנועה זורמת, לירית, המבטאת תפילה. הוא מנסה להשתלב, מצטרף אליהם, אבל הם נטועים בחומרים שלהם והוא נשאר יוצא דופן.

בקטעים אחרים יוצרת הרביעייה מעגל צפוף, כתף אל כתף, וחוזרת על אותם משפטים תנועתיים ספורים - כמו תפילות החוזרות על עצמן - המסתיימים עם האצבע מופנית אל השמיים. החלק היותר מעניין הוא הניסיון ליצור מחרוזת משפטי תנועה המזוהים עם תפילה, כמו כף יד מאוגרפת המכה על החזה מספר פעמים כשבסיומה החזה נפתח בנשימה מעלה וכפות הידיים נפתחות גם הן לצדי הגוף. כצפוי, הם גם משתטחים על הרצפה, פורשים את איבריהם וחוזרים שוב שוב על המוטיבים כדי לאגור אנרגיה ולהלהיב את עצמם. זהו מחול עם פוטנציאל שעדיין לא מוצה.

הריקוד היותר מעניין בתוכנית הוא "גרטל", המתבסס על הפסוק מתהילים "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם" (קט"ו, ט"ז). על מחול זה כבר כתבתי בעבר, ובו שלוש רקדניות עומדות על בהונות וידיהן מורמות לשמים, ויוצרות את אותו חיבור נקודתי בין שמים וארץ. יצחקי, כמורה לתלמידותיו, מלווה אותן בהערות המאירות את החיפוש התנועתי שלהן. ההערות יפות, ובהן למשל "עליכן לפרנס את התנועה בכיוונים מנוגדים. בה בעת שאתן ארוכות אתן גם רחבות. לעמוד השדרה יש הרבה רוחב, חום ושקט".

אחר כך הוא מבקש לאתגר את הגוף על ידי הרמת רגל באוויר, כדי להצר עוד יותר את החיבור של הגוף עם הארץ. בהמשך מחפשות הרקדניות איך להעז יותר ויותר, ונוצרים משחקי קצב של מגע האצבע ברצפה, כשמנגד, מושמעת מוזיקה של ג'ז ואחת הרקדניות מוותרת על המשיכה למעלה ומתמסרת לארץ: כפות רגליה שעל הפוינט מאבדות שליטה והיא נופלת לרצפה. במהלך החיפוש התנועתי הזה מתקדמות הרקדניות זו אחר זו ומבקשות מסלולים שיובילו לאותו פתרון רעיוני נכון. הריקוד מסתיים כשיצחקי חוזר והן שוב עומדות על הבהונות, עומדות ועומדות ומחפשות את הקשר למעלה.

לזכות היוצרים ייאמר שהם לא נגררו לפנטומימה רגשנית וחיפשו קומפוזיציה כוריאוגרפית שתתרגם את הרעיון. התוצאה היא בדרך כלל מקצועית ומעניינת, אם כי בשלב זה עדיין לא נוצר ריקוד עם קול משלו או כזה שמשאיר חותם. נראה שמדובר בתהליך המצוי במסע של חיפוש ודורש זמן דגירה.

"נאמן למקור" מאת תמי ורונן יצחקי. "זאת הפעם": כוריאוגרפיה וביצוע - תמי ורונן יצחקי; "גרטל": רקדניות יוצרות - חן שילת, עדי חנן, קרן נוטיק; "מה זאת עשית": רקדנים - דורון רז ועידן פורגס; "כביש מס 1": רקדנים יוצרים - אנסמבל כעת: אהוד שגב, אוהד שטיין, אלון בן-יעקב, אמיתי שטרן, חנניה שוורץ. תמונע, 22.2

צילום: גדי דגון
צילום: גדי דגון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ