בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מניפה מן הארמון

בין אקספרסיוניזם אירופי לאסתטיקה יפאנית, "רוקוג'ו" של הרוקא אוידא מספרת אגדה עתיקה באמצעים מודרניים

תגובות

המחול היפאני מוכר בארץ בעיקר מהופעות בסגנון בוטו, אבל להקתו של הרוקא אוידא איננה בוטו, וגם לא להקת מחול עכשווית, בלט קלאסי יפאני, או תיאטרון תנועה יפאני מסורתי.

הלהקה, שהופיעה השבוע במרכז סוזן דלל במסגרת החגיגות לציון 60 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין יפאן לישראל, מציגה תיאטרון-מחול המהווה תמהיל מקורי של אקספרסיוניזם אירופאי של ראשית המאה הקודמת, לקסיקון תנועה של מרתה גראהם ויכולת טכנית חזקה בסגנון הבלט הקלאסי. כל זה שטוף באסתטיקה ובדימויים של תרבות יפאן העתיקה.

היצירה "רוקוג'ו" מבוצעת על ידי שישה משתתפים ומספרת על התרחשויות בארמון בתקופת שושלת ההייאן. הסיפור מתמקד בליידי רוקוג'ו (קאזוהירו נידיזימה) ואהבתה העמוקה לנסיך גנג'י המאצ'ואי (הירוקאזו טאגאטא), על אהבתו קצרת הימים אליה ואהבתו הטרייה ליוגאו הצעירה, כמו גם על נקמת הרוח של רוקוג'ו.

הבימוי של הסיפור הסבוך (שלא נתאר את נפתוליו כאן) נפתר באמצעות סצינות תמציתיות ומינימליסטיות שמזכירות את אופן טיפולה של מרתה גראהם בטרגדיות היווניות, שאף הן סבוכות ביחסי אהבה, קנאה ובגידה. ייתכן שהדמיון הרב לגראהם אינו מקרי, שכן מעצב התפאורה שעבד אתה במשך שנים ושהיתה לו השפעה על האסתטיקה שלה, הוא הפסל היפאני איסאמו נוגוצ'י.

ביצירה "רוקוג'ו", הדמויות יוצאות ונכנסות לבמה דרך דלתות של מחיצת פרגוד גדולה עשויה מעץ אדום ונייר לבן. תאורה רכה של אור וצל מאצילה מסתורין על פיסות מהבמה ומסתייעת גם בפמוט עם נר דלוק הניצב בקדמת הבמה. מבעד לאחת הדלתות יוצאת ליידי רוקוג'ו. היא מתקדמת לאטה בצעדים קטנים, ועל ידיה, כמו על מגש, מונח בגד של אשה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

האווירה המסורתית ושכבות הבגדים מכינה אותנו לאפשרות שמדובר בתיאטרון מחול המתבסס בעיקר על ג'סטות. לפתע, כל הגוף שלה מתכווץ מתוך צעקה ששחרורה מתגלגל ונמוג לתוך הזרועות, כפות הידיים והאצבעות. ושוב חזרה להתקדמות צמודת הירכיים שנקטעת על ידי הרמת רגל מתוחה בפלקס ועמידה בשיווי משקל. אחר כך נכנס ללקסיקון התנועה מרכיב של ספירלות, או תנועות של טויסט בטורסו שמנתבות את הגוף לתנועות סיבוביות בחלל. תנועת ידיים נדיבה מלווה את הסולו תוך שימוש בכפות הידיים בפלקס. מכאן מתחיל בסולו של רוקוג'ו דיאלוג תנועתי בין אקספרסיוניזם אירופאי לגרהאם. התנועה מלאת רגש, פיוטית ומאופקת גם יחד. בשלב זה, הצופה המערבי עדיין איננו יודע שאותה ליידי עם השיער הבלונדיני הקצוץ אינו אלא גבר.

לבמה נכנס הנסיך גנג'י הצעיר, רוקד עם מניפה. התנועה שלו מתפוצצת מרוב הורמונים. הוא מדגים פירואט מרשים או קפיצת גראנד ג'טה עם רגליים מפוסקות באוויר. שני הסולואים הראשונים, כמו גם דואט האהבה בין השניים שבא בעקבותיו, הם דרמטיים, מרמזים על אסון קרב ובא ומלווים בתיפוף ובשירה חיה יפהפייה.

דואט אהבה

האווירה הדרמטית נקטעת על ידי סולו קצר של יוגאו (הירומי הושינו), אהובתו הטרייה של הנסיך. בניגוד לרוקוג'ו הגבוהה, שכל התנועה שלה נובעת מבפנים, הרי כאן מדובר בסולו רענן של נערה הנראית כמעט כילדה, כשהיא רוקדת עם שמלה לבנה אוורירית ומטרייה צבעונית. המימיקה שלה מוגזמת כקריקטורה של ילדה מלאת פליאה לעולם, והיא מדגימה יכולות וירטואוזיות של הרמת רגליים עם פוינט של בלרינה קלאסית. מכאן והלאה העלילה מסתבכת. קטע קליל נוסף שקוטע את האווירה הדרמטית הוא הריקוד של רוקוג'ו בצעירותה (נאו קאנאי) יחד עם כדור צבעוני.

לאורך היצירה נעשה שימוש עשיר בחפצים, בעיקר בסרטים בגדלים שונים, כמו למשל מגילות ארוכות שנפרשות לאורך כל הבמה ומספרות על ההתרחשויות בארמון ואף תורמות לעיצוב הבמה כחלק מהתפאורה. לעתים בד המגילה משובץ בכתמים אדומים. בדואט האהבה בין ליידי רוקוג'ו לנסיך, היא שולפת מהפה סרט צבעוני והוא תופס את קצהו בפיו, וכך הם רוקדים יחד כשהסרט מחבר ביניהם.

ריקוד עם חבלים אדומים באורך הבמה, המתחלקים לעשרות חוטים אדומים, משמש כדי לתאר את סבלותיה של ליידי רוקוג'ו. ובזמן שהיא המסכנה סובלת ונוטפת "דם", מקפצים הנסיך ואהובתו על החבל כאילו מדובר במשחק. לאורך היצירה יש שימוש נפלא בפרפר צבעוני שמופעל על ידי שחקן לבוש שחורים שלעתים נדמה שהוא מסמל את רוח האהבה ויש לו קול משלו בהשתלשלות העלילה.

דמות מרשימה אחרת היא הרוח של רוקוג'ו שמופיע כצל מאחורי הפרגוד כשהאור סביבה מחליף צבעים. היא מתקדמת וחונקת את יוגאו. וישנו קורוקו, שהוא מעין חצוצרן, לבוש בבגד שחור בגיזרה מסורתית, המכה על מקלות עץ כדי להודיע על פתיחת המופע וסיומו. התלבושות יפות - הן עשויות שכבות, כאשר השכבה העליונה עשויה מבד שקוף וקשיח ששומר על הקונטורה של קשירתו על הגוף.

מדובר בתוכנית מסקרנת, עשויה בקפידה, שמעבירה את הסיפור העתיק של פעם באמצעים מודרניים במינון נכון.

"רוקוג'ו". בימוי וכוריאוגרפיה: הרוקא אוידא; מוסיקה מקורית: הירוש ואטאנאב; עיצוב תאורה: היסאשי אדאצ'י; עיצוב במה: רנטה קושי. מרכז סוזן דלאל 13.3



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו