בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבת שבע לשרון אייל

הרקדן שחצה את הקווים

דאג לת'רן מספר למה ויתר על שהות במנזר בשביל לעבוד עם כוריאוגרפית הבית של בת שבע שהודיעה על עזיבתה, מדוע עבר לגור בסירת מנוע והיכן נפגשים מחול ובודהיזם

8תגובות

הראיון עם דאג לת'רן התקיים באתר לא שגרתי שבו מתגורר הרקדן האמריקאי בשנה האחרונה - ­ סירת מנוע העוגנת בנמל יפו. כדי לעלות על הסיפון צולחים גשרון צר ומדלגים מעל למעקה. לאחר שיורדים במדרגות נגלה חלל צר המכוסה כולו בעץ אדמוני, הכולל מטבחון, שני ספסלים מרופדים, שולחן מתקפל ואפילו מזגן. בהמשך יש גם חלל שינה קטנטן עם מזרון משולש, כצורת החרטום. לתנודות הבלתי פוסקות היה קשה להתרגל גם אחרי שעה וחצי של שיחה ערה.

הפנטסיה לחיות על כלי שיט התעצמה לפני כמה שנים כשטייל בפנמה, מספר לת'רן בשקט בקולו הנמוך. ואז, בשיטוט באתר הומלס, הוא נדהם לגלות מודעה על השכרת סירה למגורים. "התקשרתי, באתי והתאהבתי", הוא אומר. בחורף לא תמיד פשוט, הים גועש והגשם לעתים מחלחל פנימה, אך החיים על המים מסבים לו עונג רב. "אני מתרגש כשאני מביט החוצה ורואה את הדגים, הים והשקיעה. זה מדהים לגור במטרופולין אך להרגיש בקשר עם הטבע. אתה ממש מרגיש כאן את מזג האוויר, הטמפרטורה והעונות".

לת'רן החליט באחרונה כי בתום העונה הנוכחית יעזוב את להקת בת שבע, אחרי כמה שנים שבהן התבסס כאחד מרקדניה הבולטים. במין שילוב של טכניקה מבריקה ונוכחות בימתית רבת עוצמה, הוא בהק ביצירות שהשתתף בתהליך יצירתן כמו "Bill" ו"העבודה של חופש" של שרון אייל, או "הורה" ו"שדה21" של אוהד נהרין, ובמקביל השתלב באלגנטיות בעבודות הקיימות, כמו "ברתולינה" ו"מקרובה קביסה" של אייל, או יצירות רבות של נהרין ובהן "מקס", "שלוש" ו"ממותות" (שבה ביצע את התפקיד הכולל סולו בעירום).

ניר כפרי

עוד בנושא: שרון אייל וגיא בכר בראיון זוגי | אייל: "בת שבע כבר לא מספקת אותי" | "העבודה של חופש": התענגות פראית

"אני מניח שפשוט התחלתי להרגיש שהגיע הזמן לעשות משהו אחר", הוא אומר, ומספר כי תיכנן לעזוב את הלהקה ולהתמסר לבודהיזם, עיסוק שמלווה אותו זה שנים. הוא אף הגיש מועמדות להצטרף למנזר בנובה סקוטיה וקיווה לצלוח את המיונים. אלא שהתוכניות השתנו ככל שהלך והתבהר לו כי אייל, כוריאוגרפית הבית של בת שבע, מתכננת לעזוב את הלהקה ולהקים מסגרת יצירה עצמאית.

"אני מטורף עליה", הוא אומר, "וידעתי שאני רוצה להמשיך לעבוד אתה בעתיד, בכל צורה. מהרגע שהתאהבתי בה הרגשתי שהיא צריכה לעשות את הדבר שלה, וחלמתי להיות חלק מזה. כששמעתי שזה קורה ממש התרגשתי, אבל זה לא נראה כאילו זה עמד לקרות בקרוב, אז המשכתי את הפרוצדורה עם המנזר. ואז זה נהיה יותר אמיתי ואקטואלי, אז עצרתי את המועמדות והחלטתי ללכת עם שרון, בין שתוכל לשלם לי ובין שלא".

אנימציה יפאנית

אייל וגיא בכר, בן זוגה ושותפה ליצירה, עדיין לא גיבשו לחלוטין את ההרכב שיקימו, אך לת'רן ורקדנים אחרים שרקדו בבת שבע צפויים להצטרף אליהם כשייסעו בקיץ לשוודיה לכמה חודשי עבודה כדי להעלות יצירה בבלט גטבורג.

אסף עיני

מה אתה מעריך באייל כיוצרת?

"היא עובדת באופן שלחלוטין אינו מונע מאיך שהיא רוצה שאנשים יתבוננו בעבודה שלה. אני לא חושב שהיא מסוגלת לעבוד כך, וזה מדהים. זה מגיע ממין נאיביות כל כך יפה ואינטיליגנטית. היא פשוט נכנסת לסטודיו, פושטת את העור שלה ועובדת ממה שקורה אתה בדיוק באותו רגע. ויש לה גם פתיחות לכך שאלמנטים אחרים במופע ידברו בעד עצמם. זה קורה הרבה עם גיא במונחים של עיצוב ותלבושות או עם המוסיקה של אורי ליכטיק והתאורה של במבי".

מנכ"לית בת שבע, דינה אלדור, מסרה מצדה כי "אנחנו מודים לדאג על השנים היפות שבהן היה חלק מן הלהקה וחלק אתנו יופי רב, הן כרקדן והן כאדם. אנחנו שמחים אתו לקראת הפרק החדש בדרכו כאמן מבצע".

בשבוע שעבר חזר לת'רן מסיור בן כמה שבועות עם בת שבע במולדתו האמריקאית. מיד עם שובו החל בחזרות על "FURO", שיתוף הפעולה של נהרין עם אמנית האנימציה היפאנית טבאימו, שמוצג בימים אלה בסטודיו של הלהקה במרכז סוזן דלל בתל אביב. המאורע הבימתי, שבו מופיעים שני רקדנים כשמאחוריהם מיצב וידיאו המורכב משלושה מסכים, הועלה לראשונה בשטוקהולם ב‑2006, ובהמשך הוצג בנמל תל אביב ב‑2008. העבודה, המוצגת מדי יום עד שבת, רצה במשך ארבע שעות, כאשר בכל 45 דקות מתחלף צמד הרקדנים, והקהל רשאי לצאת ולהיכנס כאוות נפשו. לת'רן, שביצע את העבודה גם ב‑2008, מספר שהוקסם מהפשטות והאלגנטיות של האנימציה, המתארת סדרת התרחשויות בבית מרחץ יפאני מסורתי, ומציגה דמויות שונות ומשונות המגיעות לרחוץ במקום.

מתוך "Furo"

ההתרשמות מעבודתה של טבאימו מתמזגת עם המשיכה שלו אל המזרח, ועם פסל הבודהה שניצב בגאון על אחד המדפים בסירה. לצד הפסל נח תצלום ממוסגר של גבר אסיאתי בלבוש מסורתי, שמתברר כי הוא צ'וגיאם טרונגפה, הגורו של הבודהיזם הטיבטי שהפיץ את הבשורה בארצות הברית. לת'רן, שהוטבל כנוצרי יווני-אורתודוכסי, מספר כי הנטייה המדיטטיבית מלווה אותו מילדות. הוא נזכר במרד כנגד האב החורג שכפה עליו ללכת לכנסייה, ובהתפעמות בעת הלימודים על דתות המזרח בתיכון.

"הרגשתי שפעמונים מצלצלים בראש שלי", הוא אומר על ההתוודעות לבודהיזם, "שנאמרים לי הדברים הכי מובנים מאליהם, שאף אחד אף פעם לא סיפר לי עליהם. הקריאה בכתביו של טרונגפה היתה ממש כמו פיצוץ מבחינתי, נשמתי נעתקה ממה שהוא כתב. ואז פשוט המשכתי משם, ביליתי זמן רב במרכזי מדיטציה, התחלתי לעסוק בזה מדי יום ונכנסתי לנתיב של הבודהיזם".

למצוא את הבית

לת'רן, בן 27, נולד וגדל בניו המפשייר שבאזור ניו אינגלנד, בסביבה פסטורלית של הרים ואגמים. הוא החל ללמוד מחול כשהיה בערך בן שבע, לאחר ששיכנע את אמו להתיר לו לקחת שיעורים בסטודיו שבו למדה אחותו הצעירה. בתיכון הוא למד בפנימייה עם מסגרת מחול שהתמקדה במסורת של בלנשין, ולאחר מכן עבר לניו יורק ולמד בג'וליארד. באותם ימים הוא התוודע לראשונה לבת שבע, כשצפה במופע שלה בפסטיבל "ג'ייקובס פילו", שכלל את "דקה דאנס" של נהרין ו"Love" של אייל.

"זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי מחול שממש נגע בלב שלי ונראה לי הגיוני", הוא נזכר. "התנועה של הרקדנים חוללה מהפכה במוח שלי. תמיד הרגשתי שאני רקדן ושזה מה שאני רוצה לעשות, לבטא את עצמי דרך הגוף שלי, אבל כל מה שראיתי עד אז נראה לי כמו משהו שאני צריך להתאים את עצמי אליו. והנה היה משהו שהתבוננתי בו ואמרתי 'זהו זה, זה הבית שאף פעם לא ידעתי על קיומו'".

מתוך "העבודה של חופש"

בג'וליארד הוא זכה לעבוד עם שלל מורים וכוריאוגרפים, והתוודע לאספקטים שונים של עולם המחול. אבל מבחינה אמנותית זה היה די מרדים, הוא אומר, פרט להזדמנות לעבוד עם נהרין, שהעלה עם הסטודנטים את "טאבולה ראסה". "מאוד התרשמתי ממנו ומהנוכחות שלו", הוא אומר. "הוא כל כך חזק ואותנטי בסטודיו".

בזמן שלמד בג'וליארד הוא שיתף פעולה עם עוד אושיית מחול מוכרת, מיכאיל ברישניקוב. "זה היה מין פרויקט לרגל פתיחת המרכז החדש שלו בניו יורק, שאיגד רקדנים מג'וליארד ו-NYUללהקה קטנה שסיירה במשך כמה שנים בקיץ. העלינו יצירה של אז'ור ברטון ושנה לאחר מכן עשינו עוד יצירה שלה שבה גם מישה השתתף. היה כיף לסייר אתו, זה כמו לסייר עם כוכב רוק".

הצטרפותו לבת שבע ב‑2007 היתה מאוד לא מתוכננת, ולמעשה כמעט שלא התרחשה. לת'רן כבר התקבל לתיאטרון הפיסי הלונדוני "DV8" ועמד להצטרף אליו, אלא שבדיוק אז קיבל מענה חיובי מנהרין לגבי בת שבע. לבסוף הוא בחר כאמור בישראל על פני אנגליה והצטרף לאנסמבל, ההרכב הצעיר של בת שבע שמסייר ללא הרף ברחבי הארץ, בעיקר בבתי ספר. "זה היה מדהים להיות בקרב האנשים האלה והגאגא (שפת התנועה שפיתח נהרין, א"ס), אבל האנסמבל היה בעבורי עינוי צרוף. לא יכולתי להתמודד עם זה. זה היה נורא".

ממה סבלת?

"אולי עכשיו זה קצת שונה, אבל אתה מופיע הרבה, בתנאים איומים, ולא נראה שהצופים מפיקים משהו מהמופע. אני לגמרי מעוניין להושיט יד, עשיתי פרויקטים בפרו ובאפריקה, העליתי מופעים ולימדתי בחינם, אבל זה ממש לא זה. זה להגיע למקום שבו אין לך מגע עם האנשים חוץ מאשר בקונטקסט של המופע. אתה מתעורר בחמש וחצי, עולה על אוטובוס, הולך לאולם התעמלות קפוא, מבצע מופע קשה בפני קבוצה של ילדים שצורחים, ואחר כך מעלה מיד עוד מופע. אני לא מרגיש שזה עזר לי. לקח לי שנה להתאושש מזה".

מתוך "מקרובה קביסה"

למזלו, בתום אותה שנה הוא העפיל ללהקה הבכירה. "זו היתה נשימה גדולה לרווחה, וזה למעשה מה שהניע אותי באנסמבל. היו נקודות שבהן היה לי כל כך קשה שחשבתי לעזוב, אבל אז הייתי הולך לראות מופע כמו 'ברתולינה' או 'מקרובה קביסה' ולא הייתי מסוגל. זה היה הזמן שבו התוודעתי טוב יותר לעבודתה של שרון, והייתי המום ממנה. זה החזיק אותי, ולהיות חלק מזה היה הקלה ומתנה. וגם ליצור עם אוהד היה משהו שמאוד רציתי לעשות, הסתקרנתי לעבוד אתו באופן אינטימי יותר ולהכיר את תהליך העבודה שלו".

נדמה שיש לך קשר מיוחד עם אוהד.

"נכון, אבל אני חושב שרוב הרקדנים חשים כך. רקדן וכוריאוגרף בלהקה חייבים לאהוב זה את זה, הם חייבים להיות מסוגלים להתאהב אחד בשני. אני מרגיש ללא ספק שיש לי את זה אתו, אבל זה לא קשר שמתבטא בדיבור, זה יותר מין הבנה הדדית".

ועם שרון זה שונה?

"עם שרון זה יותר אינטימי. עם אוהד הקשר יותר מרוחק, ועם שרון זה קשר קרוב הכולל גם חברות, האישיות של שנינו מתערבבת. היא הרבה יותר בלתי אמצעית ואוהד הרבה יותר מחושב".

כאפיות ורובים

לת'רן מספר שכלל לא חשש לבוא לישראל, בין השאר משום שבבת שבע המתינו לו שתי חברות טובות, הרקדניות בובי סמית' ואריאל פרידמן. "אפילו נמשכתי לאלמנט האקזוטי של לחיות במדינה בקונפליקט", הוא אומר. אולם חוויית הטיסה לכאן זימנה חשש מסוים: "טסתי באחת הטיסות של ישראייר מניו יורק, כי זה היה ממש זול, ו‑90% אחוזים מהנוסעים היו חרדים. חשבתי שכך הולכת להיראות ישראל".

הוא מספר שהתאהב בתל אביב, הלך ללמוד עברית באולפן במשך חצי שנה, ובאחרונה החל ללמוד ערבית ביפו. הפעם היחידה שבה החיים פה נהיו מרתיעים בעבורו היתה בזמןמבצע עופרת יצוקה. "גרתי בדרום עג'מי בזמנו, שכונה די אינטנסיבית, ולפתע השכונה שינתה לגמרי את פניה. כולם חבשו כאפיות ולפתע ראיתי יותר רובים ברחובות ואנשים שמכינים בקבוקי תבערה. פחדתי ללכת מהבית שלי לחנות הירקות".

מתוך "שדה 21"

אתה רואה את עצמך נשאר לחיות כאן, במידה ששרון וגיא יבססו את ההרכב בישראל?

"כן. התוכנית שלי כרגע היא להיות היכן שהם נמצאים".

אתה לא מתגעגע לתחושת השייכות בארצות הברית?

"אני קצת מתגעגע לזה, אבל זה יותר מין נחמה או נוחות. פעם שמעתי מישהו אומר שהכל באמריקה זה 'For You' והכל בישראל זה 'Fuck You', וזה קצת נכון".

אתה חושב על העתיד?

"אני חושב עליו אבל אין לי תוכנית מוגדרת. אני רוצה להמשיך לרקוד, לשתף פעולה עם שרון ולהקדיש הרבה זמן להוראה כי אני ממש אוהב ללמד גאגא. זה אולי יפחיד את אוהד, אבל גאגא ממש משתלבת בבודהיזם מבחינתי, זה מאוד קרוב לדיסציפלינה מדיטטיבית כפרקטיקת גוף-מוח. אני נהנה ללמד את זה אנשים אחרים משום שזה לא רק הופך אותך לרקדן טוב יותר, אלא לאדם טוב יותר".

יש לך שאיפות לעסוק ביצירה?

ניר כפרי

"זה עדיין סימן שאלה מבחינתי. אין לי תשוקה עזה או צורך ליצור, וזה בהחלט לא משהו שאני רוצה לעשות כדרך אגב. הרבה רקדנים יוצרים מחוץ לתחושה של צורך פנימי, הם עושים עבודות בשביל הכיף, וזה מטריד אותי.  אני לא חושב שזה צריך לקרות. כדי שאצור אהיה מוכרח לחוש אני חייב לעשות את זה. וכשאני מסיים לרקוד בסוף היום אין לי תשוקה לחזור לשם. אני חושב שמזגתי את מרביתי אל הריקוד, ושאר התשוקה שיש לי הולכת אל הבודהיזם".

להקות מחול נתפשות לעתים קרובות כמקומות שמלאים בתחרות ובאינטריגות. זה קיים בבת שבע?

"בבת שבע אני לא מרגיש כך כלל. זו קבוצה פנטסטית של אנשים. האנשים בבת שבע הם אספקט מרכזי במה שהופך אותה למקום נהדר לרקוד בו. בלהקות בלט יש היררכיה, אז באופן טבעי כולם מנסים להתקדם, אבל במקום כמו בת שבע זה לא עובד כך".

איך אוהד הגיב כשסיפרת לו שאתה עוזב?

"אני לא יודע אם הוא הופתע, אבל זה נראה כאילו היה לו קשה לשמוע זאת. הוא רצה לדעת למה אני עוזב והתאמצתי להסביר. אולי עדיף היה שלא הייתי אומר כלום", הוא מחייך.

אתה עוזב משרה יציבה בלהקה מבוססת ויוצא לדרך לא ברורה עם שרון, תוך סיכון כלכלי. אינך חושש?

"אני נרגש מזה. גם אם זה לא יצליח, ואני לא רואה את זה קורה, אהיה מאושר. אפילו בתסריט הכי גרוע אני בטוח שלא יהיו לי שום חרטות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו