שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עידו תדמור ב"וכשהבהמה חזרה"

הקשר בין קורבן לתפילה עומד בלב היצירה של מירב כהן. עידו תדמור, שמבצע את הגרסה הנוכחית, מראה מה רקדן גדול יכול לעשות לכוריאוגרפיה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

חממת המחול בעכו נמצאת במקום קסום באחד האולמות הקטנים של עכו הצלבנית. זהו מקום אינטימי, שמעורר השראה ליצירה ניסיונית, והוא מנוהל על ידי סמדר יערון. התוכנית הוקדשה הפעם לשתי יצירות של הכוריאוגרפית הצעירה מירב כהן: המחול "וכשהבהמה חזרה" הוא הסתכלות מחודשת של הכוריאוגרפית על מחול באותו שם שהעלתה ב"גוונים במחול 2011" ועוסק בקשר בין שחיטה לבין תפילה.

בגרסה הראשונה, הכוריאוגרפית גם רקדה, ואילו בכוריאוגרפיה החדשה הרקדן הוא עידו תדמור, שמאפשר לראות מה אמן גדול יכול לעשות לכוריאוגרפיה. בריקוד, תדמור הוא בו בזמן החיה העומדת להישחט והשוחט עצמו, כששניהם פועלים בצל כנפי מלאך המוות.

גילום הבהמה, במקרה זה כבש או עז, מאפשר לצאת מתחום הפסיכולוגיה האנושית, להיכנס לעולם אחר, עם חוקים אחרים ולקבל לגיטימציה להפיק מתוך הרקדן את כל מה שאולי לא העז לגלות לעין הצופה כל עוד היה "אדם". לכך עוד מתוספת עוצמה, היות שמדובר בבהמה שעומדת להישחט, כך שגם היא חצתה את גבול הנורמליות שלה והיא שיכורה ורועדת מטירוף של פחד וכמיהה כשהיא מתפללת בקול ומבקשת "להגיע אל האלוהים".

עידו תדמור ב"וכשהבהמה חזרה". כל הגוף רוטטצילום: עדי עופר

בקטעים שבהם מבצבץ מתוך החיה השוחט, גם הוא אחוז טירוף - של מי שפועל כמוציא לפועל של מלאך המוות. וכמו חיית טרף המריחה את הדם, גם הגוף של תדמור נדרך, והוא לוחש את מלות התפילה תוך שהוא נושף בהן אוויר, כמלות קסם, כשלכל אות יש תפקיד ומשמעות לקיום הטקס של "ברוך אתה אלוקים שברכנו על השחיטה".

כפות הרגליים של תדמור צבועות באדום, ופס אדום רחב יורד מהעורף שלו לכיוון הגב התחתון. הוא החיה המסומנת לשחיטה. על צווארו פעמון קטן שמהדהד לכל תנועה. זהו בו בזמן צליל פשוט של חיה בטבע וגם צליל של פעמון או גונג קטן של פולחן.

הוא לבוש סחבה שחורה שחלקה ממולאת באבנים. הוא נראה כחיה או כאיש דת מוטרף שמתנבא. האבנים הנוקשות חוברות לתפאורה המוסיקלית החזקה של אילן שלום. כשאלה מתפזרות על הבמה ומתערבבות בעשב, תדמור פוער פה, אוחז אחת אחת כמו ציפור האוחזת בגוזל, ובעדינות מניח אותן במעגל שבתוכו ישכב, אולי מטוהר, לקראת השחיטה. הוא פורש ידיים לצדדים, מצמיד את כפות הרגליים ומעורר אסוציאציה לישו הצלוב. בקטעים אחרים הוא מתקדם בשקט על ארבע לצלילי הפעמון, פושט ידיו קדימה, מניח יד אחר יד על העשב, באלגנטיות ובשקט של חיה שכבר עברה כברת חיים.

בעבודה יש גם חומרים תנועתיים שנולדים מתוך התרחבות הגוף תוך נשימה עד כדי קריעה מבפנים, או מכה יבשה של כתף, כמו אבן. ברגעי השיגעון כל הגוף רוטט ותדמור משמיע קולות כאילו אחז בו דיבוק. נראה שהנושא של מפגש חיה, אדם, מוות וטקס תואם את תדמור האמן, וזה אחד הסולואים המרגשים שראיתי.

באותה תוכנית הועלתה גם היצירה "חלומות באספמיא" שמבוצעת על ידי שלוש רקדניות-שחקניות. בין שתי היצירות מפריד מרחק, הן מבחינת הכוריאוגרפיה והן מבחינת הביצוע. לפי התוכניה, העבודה היא "מסע של חקירה אחר זהות אנושית, מעבר לזמן או למקום, שנותנת לנו הצצה מבעד לעדשה לתוך עולם האשליות".

מעציב לראות עד כמה רחוק מה שאנו רואים על הבמה ממה שמתחולל בדמיון היוצר. נראה שנקודת המוצא ליצירה היא רעיונית ושהיוצרת שואפת להעביר דרכה מסר. היא כוללת שפע דימויים, שרבים מהם שחוקים: כמו למשל, שימוש במראה והפניית שאלות אליה כהשתקפות ה"אני" ובהמשך הפניית המראה אל הקהל "כדי שייראה את עצמו", או שימוש בשירים ציוניים בקונטקסט פארודי, בשרשרות ברזל, בקולר של כלב, בדמות של יצאנית, בקילוף ירקות על רקדנית ששוכבת, או בהכנסת גזר לפה - מה שאמור לעורר גם אסוציאציות לאיבר המין הזכרי, ועוד. הכוריאוגרפית הצעירה נמצאת עדיין במסע של חיפוש הדרך לתרגם רעיון ומסר ליצירה אמנותית.

שתי יצירות מאת מירב כהן: "וכשהבהמה חזרה"; רקדן: עידו תדמור; מוסיקה: אילן שלום; תלבושות ותפאורה: מיכל קפלוטו. "חלומות באספמיא"; רקדניות: ענת מירב, ליל גורן, אוריין מיכאלי; מוסיקה: אילן שלום; תאורה: שחר ורכזון. המרכז לתיאטרון של עכו, החממה למחול, 31.3.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ