בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"תיאטרונטו" החדש: הרבה כישרון, מעט התלהבות

הכישרון הופגן, אבל רק יוצרים מעטים הצליחו להלהיב בתוכנית החדשה בפסטיבל תיאטרונטו, שכללה ריקודי סולו בהשראת אושיות מחול, מאיזידורה דאנקן עד קזואו אונו

3תגובות

בפסטיבל היוקרתי תיאטרונטו 2012 הועלתה לראשונה תוכנית ריקודי סולו, "מחול נטו" שמה, בשיתוף עמותת הכוריאוגרפים. כל המרכיבים הבטיחו ערב מסקרן: הכוריאוגרפים הוותיקים והמוערכים שהשתתפו בתוכנית ויצרו ריקודי סולו בהשראת רקדנים קאנוניים, וגם אתר ההופעה, אולם כליף ביפו העתיקה, מקום מעורר השראה ובעל היסטוריה בעולם הבידור, שהוכשר לטובת ריקודי הסולו האינטימיים (כיום הוא משמש בעיקר למסיבות ואירועים). אבל הציפיות לא התמלאו ומרבית ריקודי הסולו לא שיקפו את היכולת של היוצרים.

תמר בורר הציגה מחול מחווה לקזואו אונו, ובחרה ליצור סולו בהשראת גרסתו של מחמוד דרוויש לסיפור הבריאה. בריקוד יושבת בורר על כיסא, רגליה במכנסי חליפה שחורים כאשר החלק האחורי של ז'קט החליפה מונח על ראשה, מסתיר את פניה ואת פלג גופה העליון. הגוש השחור היושב רוטט. בורר שולפת את ידיה באטיות בתוך השרוולים ומתגלות כפות ידיים, החלק היחיד של העור המואר. כפות ידיים לבנות, עור ועצמות, והן רוטטות, זועקות ומלאות הבעה.

זה הקטע החזק ביצירה. אחר כך בורר מסירה את הז'קט, ומתוך החולצה הלבנה עם השרוולים הארוכים היא מוציאה את מה שהחביאה - שורש ירק - ובעדינות מניחה אותו על הז'קט שהונח על הרצפה. אחר כך היא אוחזת בקצות החולצה הלבנה, מושכת אותם לצדדים ולמעלה באלכסון, כאילו היו כנפיים, וידיה נעות מעלה ומטה כמעופפת באושר. לסיום, היא מרימה בעזרת חוט דקיק כדור לבן הנע מצד לצד.

קרן אלון

לא ברור מה מסמלות כל הפעילויות האלה אבל בורר הפרפורמרית מחפה על כך חלקית. החלק היותר מעניין הוא הדמיון החזותי בין בורר לאונו. היא דקה ושברירית, אבל בו בזמן היא מקרינה כוח ועוצמה. כך גם זכור לי אונו מהופעתו בישראל כשהיה כבן 90. אבל בעוד שהוא בחר אז להופיע בלבוש אשה, בורר מופיעה דווקא בחליפה גברית מוקפדת. בעוד שהוא הוציא פרח אדום לזכר הרקדנית האהובה ארגנטינה, בורר בוחרת בירק. היא, כמוהו, מעופפת מתוך התרוממות הרוח, אבל למרות הביצוע האיכותי אין מחול זה שייך לריקודיה המשאירים חותם.

נמרוד פריד מוקסם מאישיותה של איזדורה דנקן. המחול נפתח בקריאת מכתב אהבה של איזדורה, ולבמה נכנסת הרקדנית נועה שביט. ריקודים רבים נוצרו בהשראת איזדורה כשהיא לבושה בטוניקות יווניות שנתנו הד לתנופת הגוף. שביט רוקדת ללא בדים מתעופפים, וגם הכוריאוגרפיה עשירה בתנועה אינטרוברטית, מופנמת, בעוד שאיזדורה היתה ידועה בתנועות חובקות עולם, עם הידיים הפרושות החוצה ומפזרות אהבה וחום אנושי.

בגרסה של פריד השפה התנועתית מורכבת ומעניינת מזו של איזדורה, אבל לא ברור הקשר אל אושיית המחול המקורית, עם המרחבים ותחושת החופש. גם הביצוע של שביט היה כבד משהו.

מקרה קנינגהם

נטע שיזף, מרקדניות הפלמנקו הטובות בארץ, רקדה את "אמארגו", אינטרפרטציה ליצירתו של מריו מאיה, מגדולי רקדני הפלמנקו במאה ה-20. שיזף מספרת סיפור: תחילה היא רוקדת פלמנקו בתפקיד גבר, אחר כך לובשת חצאית ובזרועותיה תינוקת (בובה), ובהמשך היא חובשת מסכה של מלאך המוות, המיועדת אולי לקטוף את התינוקת, ולבסוף נדמה שהרקדנית מתאבדת עם סכין. וכל הדרמה המפותלת הזו, בסולו של דקות ספורות. נדמה שהמחול נפגע מכך, ואף אחד מהקטעים לא קיבל את ההתייחסות הכוריאוגרפית הראויה. גם בתחום הביצוע שיזף לא הראתה את מה שהיא יכולה לעשות כרקדנית.

הקומפוזיטור/כוריאוגרף שלומי פריג' יצר את "Laptop, Zebra" בהשראת מרס קנינגהם. פריג', מוסיקאי בעל רקע במחול, כבר העלה מספר תוכניות מעניינות, אחת מהן עם הרקדנית הנהדרת טליה פז. הפעם עניינה אותו "שיטת המקריות" שאפיינה את שיתוף הפעולה של קנינגהם וג'ון קייג'. בשיטה זו המזל או הרנדומליות מכתיבים את סדר משפטי התנועה, את הכיוונים בחלל וכדומה. בשנות ה-60 וה-70 נעשתה עבודה רבה על בסיס זה, שרובה לא הניבה תוצאות מעניינות, אבל היו גם מקרים מוצלחים, בעיקר כשזה נעשה בלהקת קנינגהם.

מה שראינו אצל פריג' הוא רקדנית, יוקו מאזאקי, עם פנים צבועות בלבן (רכיב שאינו שייך לתפישת העולם של קנינגהם/קייג') והיא רוקדת על הבהונות תוך הפגנת יכולות יפות וגמישות בתחילת המחול, ויכולת טכנית בינונית בקטעי הבלט - משפטים המזוהים עם בלט שולבו כאן במשפטים של מחול עכשווי. אבל השימוש במרכיב המקריות לא הוסיף ליצירה מרכיב בלתי צפוי מבחינת הצופה. המחול של פריג' נראה כבדיקה התחלתית של האפשרויות הטמונות ב"מקריות" - כאילו אין היסטוריה ואין כבר ידע רב שנצבר.

קרן אלון

הריקוד "בעצב" שיצרו תמי ורונן יצחקי בהשראת סילבי גיאם, התייחס למשפט שאמרה הבלרינה: "היתה נקודה שבה רציתי ילד, אבל למרבה המזל לא פעלתי בעניין. אחרת הייתי מתייסרת על שאינני מקדישה לו די זמן". תמי יצחקי, שמעריצה את גיאם, דווקא מבקשת להיות אמא. היא רוקדת בלבוש פשוט עם סינר של אשה המטופלת בהרבה ילדים. התנועה שלה בנויה מרצף של אימפולסים.

הפתרון הכוריאוגרפי המפתיע הוא שהילדים הנולדים הם ברווזי גומי קטנים, שניתן להחביא אותם בפה ואחר כך ליילד אותם. ולא רק זאת, כשלוחצים על העוברים הברווזונים שבפה, בעזרת שרירי הלחיים - הם משמיעים צפצופים. ובהמשך, מתמלאת הבמה בברווזונים בגדלים שונים והריקוד נחתם בברווז ענק שעליו שוכבת הרקדנית. מחול חביב ומפתיע.

"מחול נטו" בתיאטרונטו: "בעצב" מאת תמי ורונן יצחקי, רקדנית: תמי יצחקי; "איזדורלה" מאת נמרוד פריד, רקדנית: נועה שביט; "Biogeneses" מאת ובביצוע תמר בורר; "Laptop, Zebra" מאת שלומי פריג', רקדנית: יוקו מאזאקי; "אמארגו" מאת מריו מאיה ונטע קורז שיזף. אולם כליף, יפו העתיקה, 11.4



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו