שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'ודית מאקרל, גרדיאן
ג'ודית מאקרל, גרדיאן

אנג'לין פרלז'וקאז' (Angelin Preljocaj) זוכר את הרקדנים שלו בדרך נוגעת ללב. בסטודיו המודרני והיעיל שלו בעיר הדרומית אקס-און-פרובנס בצרפת, חקוקים על שני גרמי מדרגות מאבן שמותיהם של כל הרקדנים שאי פעם הופיעו אתו ובמסגרת הלהקה שהקים ב-1984.

"אני איש נאמן", אומר הכוריאוגרף, באנגלית המאולתרת ומלאת החיים שלו. בדרך כלל רקדניו נאמנים לו לא פחות. הם מתמסרים ללא פקפוק לתביעות הפיסיות והפרשניות שהוא מטיל עליהם: אם מדובר ב"רומיאו וג'ולייט" האקספרסיבי בגרסת המלחמה הקרה מ-1990, שבה את מקום ורונה תופסת מדינה טוטאליטרית ששולטים בה גדודי צבא הבלט; ואם באכזריות המופשטת של הבלט שיצר ב-2001 ליצירתו של שטוקהאוזן, "הליקופטר", שנכתבה במקור לרביעיית מיתרים ולארבעה מסוקים.

אך כשפרלז'וקאז' הודיע שהוא מתכנן ליצור בלט באורך מלא על פי "שלגיה" - סטייה יוצאת דופן ומוזרה, כך נדמה, מהאג'נדה מלאת האתגרים הרגילה שלו - אפילו התומכים הנאמנים ביותר שלו נבהלו. "הם חשבו שיצאתי מדעתי", מחייך פרלז'וקאז', בן 55, שמרגיש בנוח במטהו שבפאתי המרכז העתיק של אקס. "אף אחד לא היה מוכן אפילו לקרוא לבלט בשמו. קראו לזה פשוט ‘פרויקט האגדה', כאילו קיוו שהוא ייעלם".

מתוך "שלגיה"צילום: JC Carbonne

אבל הם היו צריכים לדעת שאין סיבה לחשוש. באמתחתו של פרלז'וקאז', ש"שלגיה" שלו תועלה באולם סדלרס ולס בלונדון ממחר ועד יום שבת השבוע, כבר היו לא מעט הפתעות אפלות. ב"קזנובה" שיצר לבלט האופרה של פאריס ב-1998 הוא סילק את הרקע הרגיל של ונציה והקרנבל: התפאורה, שכללה צילומי רנטגן וחללים אדומים כדם, גררה את העלילה אל מעמקי הגוף של הגיבור, ואילו הבלרינה איזבל גרן קראה בקול מתוך ספר ללימוד רפואה על מחלת העגבת.

אף שפרלז'וקאז' התעניין ב"מסורת האגדות של הבלט" (קלסיקות כגון "היפהפייה הנרדמת" או "אגם הברבורים"), נקודת המוצא שלו ב"שלגיה" היתה סיפור העם האלים והנקמני כפי שסיפרו האחים גרים ב-1812. הפרטים בגרסה של האחים גרים, ובהם האם החורגת המרשעת שנאלצת לרקוד עד מוות בנעלי ברזל אדומות לוהטות, בולטים בהיעדרם בגרסה המצוירת הקלאסית של דיסני מ-1937, אך הם צדו את עינו של פרלז'וקאז'.

"זה סיפור יוצא דופן", הוא אומר. "רומנטי אבל גם אפל ואכזרי. כמו מותחן עם הרבה מאוד התפתחויות". הוא הדגיש את הרומנטיציזם הגרמני שבסיפור באמצעות שימוש במוסיקה של גוסטב מאהלר בפסקול; אך בכל הנוגע לעלילה, עיקר תשומת לבו הופנתה לקונפליקט הפסיכולוגי שבין שלגיה לבין האם החורגת הקנאית והנרקיסיסטית, שכבר אינה היפה בכל העיר.

פרלז''וקאז'צילום: אי-אף-פי

"אני חושב שזה קונפליקט מודרני מאוד. בכל מקום אני רואה נשים בנות 45 או 50 הולכות ברחוב עם הבנות שלהן. בזכות הרפואה והתזונה המודרניות, הנשים האלה נראות יפות, חושניות וצעירות מאוד. הן אפילו חולקות בגדים עם הבנות שלהן, אבל כבר אין להן הנעורים והרעננות של בנותיהן. אני חושב שאנחנו נכנסים לעידן של תסביך שלגיה".

"תסביך שלגיה" הזה מתואר בהפקה באופן מפורש, המתאים למבוגרים בלבד: האם החורגת היא מלכת סאדו-מאזו. היא לבושה במחוך, במגפיים ובכתפיות בעיצוב ז'אן פול גוטייה, ואינה משדלת את שלגיה לאכול את התפוח המורעל - אלא דוחפת אותו לגרונה ברצחנות. שלגיה, לעומת זאת, היא דמות הרבה יותר אקטיבית ומינית, ביחס לאגדה המוכרת.

גמדים א-מיניים

חזונו של פרלז'וקאז' שואב את השראתו מכתביו הפסיכואנליטיים של ברונו בטלהיים, שפרשנויותיו לאגדות היו, כפי שכתב פעם פיליפ פולמן, "פרוידיאניות במידה מסמרת שיער".

דרך בטלהיים פרלז'וקאז' גם פתר את בעיית הגמדים. האפשרות למצוא שבעה רקדנים נמוכים במיוחד לא היתה מעשית, אבל הוא הרגיש שמותר לו להשתמש ברקדניו הרגילים לאחר שקרא את התיאוריה של בטלהיים על התפקיד הסמלי של הגמדים בסיפור. "הוא טוען שהם מייצגים משהו א-מיני בתת-מודע הקולקטיבי בתקופה של האחים גרים", אומר הכוריאוגרף. "העניין הוא לא שהם גמדים, אלא שהם מגוננים עליה".

אם פרלז'וקאז' הגיע ל"שלגיה" מזוויות לא מוכרות, הסיבה לכך היא אולי משום שבילדותו ראה את העולם משתי נקודות מבט שונות מאוד. הוא נולד בפאריס כמה ימים לאחר שהוריו נמלטו מאלבניה הקומוניסטית, והרגיש צרפתי בבית הספר ואלבני בבית עם הוריו ועם הקהילה הקרובה של חברים אלבנים.

ב-1992 הוזמן פרלז'וקאז', שהיה כבר נציג בעל שם עולמי של התפוצה האלבנית, לחזור למדינה שנעשתה דמוקטית, ונלקח במסוק הנשיאותי לבקר בכפר ההררי שבו חיו הוריו. "כשמגיעים במסוק עוצמת הרגשות גדולה במיוחד", הוא אומר. "פתאום, בלי שום הכנה, אתה רואה המון אנשים רצים אליך. ואז, בתוך קהל הזרים הזה, ראיתי עוד ועוד פרצופים שזיהיתי - הם נראו כמוני, כמו המשפחה שלי".

מתוך הבלט "שלגיה"

כיום הוא אסיר תודה על הזהות הכפולה שלו. "כל חיי אני חי בתרבות הצרפתית, ברוח דקארט, מאוד רציונלי; וגם בתרבות האלבנית, שהיא מסתורית יותר, אינסטינקטיבית יותר". צורת החשיבה הכפולה הזאת, הוא סבור, הכתיבה את כל קריירת המחול שלו: משנות ההתבגרות, כשלמד בלט קלאסי ואחר כך מחול מודרני ובה בעת נשאר קרוב לחבריו המכורים לרוקנרול; ועד שנות בגרותו ככוריאוגרף.

יש הבדל ברור בין העבודות שהוא יוצר ללהקות קלאסיות כגון בלט האופרה בפאריס לבין הקטעים שהוא יוצר ללהקה שלו, בלט פרלז'וקאז', שיותר משהם מושפעים מהבהירות המלוטשת של המסורת הקלאסית ניכרות בהם העוצמה והזרימה של המחול העכשווי.

אבל יש הבדל ברור נוסף בעבודתו בין המופשט לעלילתי. רוב עבודותיו של פרלז'וקאז' אינן עלילתיות. הוא רואה בהן "מחקר בסיסי" שעוסק ברעיונות כוריאוגרפיים כגון אנרגיה, משקל, מרחב ודינמיקה - כמו במשפטים העולים ויורדים ביצירתו "Empty Moves" (תנועות ריקות) מ-2007. אך מפעם לפעם מתחשק לו "לצאת מהמעבדה" ולספר סיפור.

הקונפליקט באגדה

פרלז'וקאז' הזמין את גוטייה לעצב את התלבושות לבלט שלו לאחר שראה את תצוגת המסלול שלו ב-2008, שעוצבה בהשראת "בת הים הקטנה" של הנס כריסטיאן אנדרסן. "זה היה מדהים, יפה נורא: שמלות עם קשקשי דג, שיער עם אצות". גוטייה התלהב.

כשבא לאקס עם התלבושות, מספר פרלז'וקאז', "זה היה כמו חג המולד - הרקדנים היו כל כך נרגשים. אבל מבחינת ז'ן פול זאת היתה רק ההתחלה, הטיוטה הראשונה. הוא נשאר אתנו במשך יומיים, עשה שינויים ותיקונים וניסה לקדם את הרעיון עוד יותר. היה מעניין לראות אותו בפעולה, כי בדיוק כך אנחנו עובדים בסטודיו, הכוריאוגרפיה משתנה כל יום".

זה קרה לפני ארבע שנים. מאז נדדה "שלגיה" בעולם והיתה לאחת היצירות המצליחות ביותר שלו. העיתון וושינגטון פוסט כינה אותה "אחת מהפקות המחול המקוריות והמרתקות ביותר בשנים האחרונות". ההפקה גם בישרה מגמה עולמית: השנה צצה "שלגיה" בכל מקום.

בימים אלה מוקרן הסרט החדש "מראה, מראה" עם ג'וליה רוברטס בתפקיד האם החורגת, וגרסה קולנועית נוספת, "Snow White and the Huntsman", תגיע לאקרנים בקיץ. הסיפור שזור גם בסדרת האגדות הטלוויזיונית החדשה "Once Upon A Time", מבית היוצר של הסדרה "אבודים". פרלז'וקאז' ראה את הנולד בבלי דעת כשניסה לשכנע את רקדניו ב-2008 ש"שלגיה" הוא סיפור שמתאים לזמננו. "הקונפליקט באגדה", הוא אומר, "נמצא סביבנו עכשיו".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ