הכוריאוגרף שעבד עם בלט גטבורג לקראת ההופעה בישראל - מחול - הארץ

הכוריאוגרף שעבד עם בלט גטבורג לקראת ההופעה בישראל

הפיני קנת קוארנסטרום יצר לבלט גטבורג פרשנות ל"בולרו" של ראוול. לקראת העלאת העבודה מחר בישראל, הוא מספר מה מלהיב אותו בשירים על פליטים

אלעד סמורזיק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלעד סמורזיק

כאשר אנשי בלט גטבורג פנו אל קנת קוארנסטרום וביקשו ממנו ליצור עבודה ל"בולרו" המפורסם של ראוול, הוא השיב תחילה בשלילה. אף שהמוסיקה נכתבה במקור לבלט, ושימשה בהמשך לא מעט אמני מחול, הכוריאוגרף הפיני חשב שקשה ליצור לה תנועה.

אלא שהנסיבות הקלו על הסכמתו: היצירה יועדה למופע הכולל שלוש פרשנויות כוריאוגרפיות ליצירתו של ראוול. מאחר שהיה ברור שמוטב כי הקהל לא יאזין שלוש פעמים ברצף לאותה המוסיקה, ניתנה לו החירות להשתמש בה באופן לא שגרתי.

"הרעיון המקורי שלי היה להשתמש בעשר גיטרות חשמליות", הוא מספר בדואר אלקטרוני. "זה לא קרה כי זה היה יקר מדי. בהמשך היה לנו גיטריסט אחד (שלא הופיע בסוף), ואז הגיע יוקה רינטמקי". רינטמקי, חבר להקת הרוק השוודית "סילברבוליט", הלחין עד כה מוסיקה לסרטים, מחול ומשחקי מחשב.

לעבודתו של קוארנסטרום, "OreloB", הוא יצר בהשראת הבולרו מוסיקה תעשייתית ומכנית. צליליו של ראוול מרחפים ברקע במרומז, כמו מין תת מודע המהדהד מפעם לפעם.

קוארנסטרום, שנוהג לשתף פעולה עם אמנים מסקרנים, לא הזניח גם את הבמה והתלבושות. הוא גייס את הלנה הורסטדט, מעצבת עילית שוודית התופרת במו ידיה בגדים שחורים בעלי קונסטרוקציה מורכבת. היא יצרה תלבושות בהשראת המוסיקה של ראוול וההיבט המכני שלה (גלגל השיניים היה דימוי מרכזי).

בדואט מרכזי ביצירה (שבו רקדה במקור אלה נגלי הישראלית) היא שילבה נפחים של בד עם פסים, המשקפים את המקצב המוסיקלי. "אלה דברים שלא רואים מרחוק", מודה קוארנסטרום, "אבל זה נותן תחושה. הכל נעשה באופן סימטרי ונמדד על המילימטר". הבמה השחורה מוארת בגוונים כחלחלים קרירים ובצדה השמאלי מוצב מעין לוח תאורה גדול שמסתובב על צירו מדי פעם, אובייקט מסקרן שיצר מעצב הבמה והתאורה ינס שטזמן. לצדו נפרש מחול הנמשך כחצי שעה, המורכב מקטעים-קטעים של הרכבים בגדלים משתנים, מרקדן אחד ועד חמישה.

יש משהו חושני ואינטנסיבי בכוריאוגרפיה, המבוססת בעיקר על אינטראקציות בין המופיעים. היא משקפת שפה תנועתית המדברת בלשון עכשווית, אבל נאחזת באלמנטים קלאסיים של מתיחת האיברים והדגשת הגבעוליות של הגוף.

כשקוארנסטרום נשאל על הכוריאוגרפיה, הוא מסביר כי אינו מנסה לספר סיפור אלא לעבוד ברמה של תת מודע, ליצור קסם על הבמה וללכוד את תשומת הלב של הקהל דרך מה שהוא מכנה "שירה בתנועה". בהמשך הוא טוען כי מבחינתו כוריאוגרפיה היא כמו להקה מוסיקלית: "הרקדנים הם כלי הנגינה והכוריאוגרפיה היא הזמר הראשי. אני כוריאוגרף לא מוסיקלי, אבל אני אוהב מוסיקליות בריקוד, ושיטת העבודה שלי היא למצוא את המוסיקליות בתנועות. כדי להימנע מלהקשיב יותר מדי למוסיקה אנחנו עושים הרבה חזרות בלעדיה, ואז לקראת הסוף מנסים למצוא נקודות דמיון ודינמיקות חדשות יחד אתה".

השקט שנשאר

קוארנסטרום, מעמודי התווך של המחול העכשווי בסקנדינביה, חי כיום בעיקר בשטוקהולם. עם זאת, את הראיון הוא מבקש לקיים באמצעות הדואר האלקטרוני משום שבימים אלה הוא שוהה בבית הקיט שלו באזור הכפרי של שוודיה, שם אין ברשותו קו טלפון. גם הטלפון הסלולרי מקולקל, הוא מספר, וטוען כי השקט הנובע מכך נעים לו.

במופע של בלט גטבורג, "3xBolero", שהועלה בבכורה בשוודיה ב-2008 ויוצג ממחר עד שבת במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, יועלו יצירות של שני כוריאוגרפים נורדים נוספים: "Walking Mad" של יוהן אינגר (שנוצרה במקור לתיאטרון המחול ההולנדי ב-2001), ו"Episode 17" של אלכסנדר אקמן, שהוזמנה על ידי בלט גטבורג. "אני חושב שזה ערב מעניין לקהל שלא יודע יותר מדי על מחול נורדי", אומר קוארנסטרום. "אבל האם זה באמת נורדי? הייתי אומר: לא. הכוריאוגרפים אמנם נולדו פה, אבל בכך זה מסתכם".

קוארנסטרום נולד ב-1963 בכפר פיני קטן, קאריס, למשפחה ממעמד הפועלים. המפגשים הראשונים עם הבמה היו דרך תיאטראות של חובבים, תופעה מרכזית בפינלנד. "אני מגיע ממשפחה ספורטיבית, שבה הייתי היחיד שלא היה יכול לעסוק בספורט בגלל מום מולד בחזה. עברתי ניתוח כשהייתי בן 15. ריקוד סטפס והסרטים ‘שיגעון המוסיקה' ו'תהילה' משכו אותי למחול. עברתי לשוודיה לשנה, כדי לנסות לרקוד. הייתי אמור לשוב לפינלנד ולהיהפך לארכיטקט אבל ויתרתי על זה ובסופו של דבר יצרתי מחול על הבמה. סוג אחר של ארכיטקטורה".

ב-1987, אחרי כמה שנים באקדמיה לבלט בשטוקהולם, הוא הקים להקה הנושאת את שמו, הפועלת עד היום. בשנות ה-90 היה במשך שנתיים המנהל האמנותי בתיאטרון המחול של הלסינקי, וב-2004-2007 ניהל את בית המחול בשטוקהולם, המוסד הגדול ביותר להצגת מחול עכשווי בשוודיה, שהוקם ב-1991. "הייתי המנהל השני, וזה תמיד הדבר הגרוע ביותר, במיוחד אם הראשון היה גם המייסד", הוא אומר ומספר על היוזמות שלו במוסד. "סיימתי את תפקידי שם כי רציתי להיות יצירתי שוב, לעשות עוד כוריאוגרפיות. ‘OreloB' היתה היצירה הראשונה שעשיתי לאחר שעזבתי את המקום".

בשנתיים האחרונות הוא היה כוריאוגרף הבית של להקת המחול של הלסינקי, ובאחרונה עזב את התפקיד ושב לשוודיה. מ-1990 ועד היום יצר כ-30 עבודות ללהקתו, ללהקות שבהן עבד ולהרכבים נוספים כמו תיאטרון המחול של סידני ובלט קולברג. ב-2008 הוא מונה בידי נשיא פינלנד לפרופסור של האמנויות. "זה עשה את החיים שלי הרבה יותר קלים (כלכלית)", הוא מספר. "בעצם לכל שדה אמנותי בפינלנד יש פרופסור משלו, שמקבל משכורת חודשית שמאפשרת לו את החופש ליצור בשקט וללא מגבלות כלכליות".

מהיכן מגיעה ההשראה שלך?

"השראה יכולה להגיע בצורות הכי מוזרות. אני חושב שהרקדנים והאמנים הנוספים שעמם אני עובד הם השראה חזקה. אנחנו יוצרים בסטודיו וחייבים שתהיה אווירה טובה ויצירתית. מובן שיש לי רעיונות לפני שמתחילים, אבל חלקם נדחים וחלקם מפותחים. לפני כמה ימים נתקלתי בשיר חזק ופוליטי, ותהיתי איך לתרגם את התחושות האלה לריקוד. הוא היה על פליטים שנאלצים לעזוב את מדינתם. בתרגום שלי יהיה רקדן אחד על הבמה ואיכשהו יוסברו הגעגועים האלה, בסוף צריך להיות קרשנדו ואז יגיע דואט של שני רקדנים אחרים ומוסיקה חיה של כלי נגינה עתיק.

"מקורות השראה נוספים הם אמנות עכשווית ומוסיקה, לא כל כך מחול. אמנים כמו סיי טוומבלי, פרנסיס בייקון ואניש קאפור לצד זמרים ולהקות כמו ‘בון איוור' ו'אנתוני והג'ונסונס'".

לא פוליטי

חייו הבוגרים נעו תמיד על הציר שבין פינלנד לשוודיה, אבל קוארנסטרום מדגיש שתמיד היה פיני ותמיד יישאר כזה. החיים בפינלנד יכולים להיות קשים, הוא מסביר, ולכן החליט להתגורר כעת בשוודיה, לחלק את חייו בין שטוקהולם לבין הבית הכפרי. "הבדל בולט בין שתי המדינות הוא אולי ההומור", הוא אומר. "פעם הן היו יותר שונות, אבל הן נעשות דומות. בשוודיה יותר קל לקבל מימון, יש להם יותר יותר כסף לאמנויות. מנגד, האמנות מוערכת יותר בפינלנד מאשר בשוודיה. לכן תמיד היתה לי דילמה היכן להיות. כרגע החלטתי להיות בשוודיה, ואנחנו נאבקים לקבל מימון ראוי ללהקה שלי".

הוא ראה עבודות מחול ישראליות, אם כי לאחרונה פחות מבעבר. עם האהובים עליו הוא מונה את יסמין גודר, שרון אייל ולהקת בת שבע. אין זו הפעם הראשונה שעבודתו מוצגת בישראל. ב-2000 הוא בא לכאן עם להקתו והעלה את "ראייה מפוצלת" כחלק מ"דאנס אירופה". "היה כיף", הוא נזכר, "אף שהמזוודה שלי אבדה. הזמנו כמה אנשים מהרשות הפלסטינית. אני יודע שזה לא היה כל כך פופולרי, אבל היו לי כמה חברים שעבדו שם ורצו לראות את המופע. אני חושב שהתגובות לעבודה היו בסדר, ויהיה נחמד לחזור עם הלהקה שלי".

האם תגיע למופע הפעם? מבחינה פוליטית, מה דעתך על כך שעבודתך מוצגת בישראל?

"אני לא מוזמן לישראל. אני לא אדם פוליטי. לו הייתי כזה, לא הייתי בוחר לעסוק במחול. אף שאני חושב שלעבוד באמנות היום זה אקט פוליטי. לא אכנס לדיון פוליטי על המצב בישראל, זה יותר מדי מורכב וקל להיות שיפוטי כשאתה לא מתגורר במדינה שעליה מדובר. הייתי יכול להמשיך, אבל אעצור כאן".

***גלגולי הבולרו

מוריס ראוול יצר את ה"בולרו" לבלט בן מערכה אחת שהזמינה הרקדנית איידה רובינשטיין בשלהי שנות ה-20. את הכוריאוגרפיה יצרה ברוניסלבה ניז'ינסקה, על עיצוב הבמה הופקד אלכסנדר בנואה, והמחול הוצג בבכורה באופרה הפאריסאית בנובמבר 1928. המוסיקה של ראוול, הקרויה על שם סגנון הריקוד והמוסיקה הספרדי הנודע, מורכבת כמעט כולה מחזרה של אותה מלודיה בכלי נגינה משתנים, בקצבים מתחלפים ובקרשנדו הדרגתי. היצירה זכתה לפופולריות עצומה והיא זו שקנתה לראוול את פרסומו.

במשך השנים היא בוצעה בעיקר על ידי תזמורות, אבל במקביל עוררה את סקרנותם של אמני מחול. ב-1941 הציג סרז' ליפאר בפאריס את גרסתו, אבל את הפרשנות המפורסמת ביותר העלה מוריס בז'אר ב-1960 כשאת התפקיד הראשי חילק בין גבר לאשה. בהמשך הציג ליאוניד לברובסקי את גרסתו בבלט בולשוי, ופרשנויות נוספות כוללות את "Walking Mad" של יוהן אינגר בתיאטרון המחול ההולנדי (יצירה שתוצג אף היא במופע של בלט גטבורג); וגרסה שהעלה סטנטון וולש בבלט יוסטון ב-2004.

לפני כמה שנים יצר אוהד נהרין בבת שבע דואט ל"בולרו" של ראוול ביצירתו "פרויקט 5". ה"בולרו" שימש גם שורה של פסקולי סרטים, בהם "בולרו" (1934) בכיכובה של קרול לומברד; "10" (1979) של בלייק אדוארדס; ו"בייסיק" (2003), בכיכובם של ג'ון טרבולטה וסמואל ל' ג'קסון, שנפתח עם המוסיקה של ראוול. ב-2003 שילב רופוס ויינרייט את המלודיה של ה"בולרו" בשירו "Oh What a World".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ