בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קבוצת "זיק" ממשיכה לחפש הגדרות עדכניות למחול

זה מתחיל במשאיות רועשות וארובות מזהמות והופך לתהליך אסתטי פולחני של ניקוי חול ובניית בריכה לילית עם פרחי מים

4תגובות

פסטיבל דולוס המתקיים בהאנגר בנמל יפו כולל מחול, תיאטרון חזותי ומיצג. לפי התוכנייה הפסטיבל נוצר מתוך תחושת הכרח "ליצירת פלטפורמה אשר תתקשר עם עולם המחול העכשווי... ותחשוף את הקהל הישראלי ליצירה בינלאומית פורצת גבולות" - זאת בתהליך של "חיפוש דרכים חדשות להגדרת העשייה". ואי אפשר שלא להיזכר בשיתוף הפעולה ההדוק בין "המחול האחר", המיצג והתיאטרון החזותי בישראל של שלהי שנות ה 70 והעשור לאחר מכן.

אותה עשייה ניסיונית מלפני 30 שנה התאפיינה בשימוש בחפצים, בתנועה יומיומית, כשהמפגש של המחול עם המדיות האחרות הוליד אצל יוצריו בחינה מחודשת של הזמן, כמו גם רגישות חדשה לניואנסים של טקסטורת החפצים. המחול תרם לשותפים לו - התיאטרון החזותי והמיצג - הבנה גדולה יותר של מדיום הכוריאוגרפיה, ידע בפיתוח חומר תנועתי ומודעות גופנית גבוהה לאיכות הביצוע ולדיוק. יצירות משותפות הועלו באירועי תל-חי וניצנה, בתוך גלריות, תחת כיפת השמיים, ואפילו על שפת הים בתל אביב. מאוחר יותר, מסיבות שלא אעמוד עליהם כאן, בחר המחול להתרחק משותפים אלה ולחזור לעצמו, כשהוא מפנים את עושר התובנות מהמפגש עם שותפיו הקודמים.

והנה, אחרי 30 שנה נולד דור חדש שמבקש "הגדרה חדשה למחול", וזה כמובן נפלא. אבל כדי לתת עומק לשאיפה הזאת יש להכיר את ההיסטוריה ולדעת ממה נבע המפגש בזמנו וממה נבע הפירוד. יש להכיר את היצירות המשותפות שנוצרו, שרובן כבר תועדו בווידיאו, כדי לחדד את האמירה העכשווית ואת בחירותיה האמנותיות וכדי שאפשר יהיה להתחדש. וכל ההקדמה הזאת באה כדי למקם את קבוצת "זיק", שהחלה את דרכה את ב 1985 וממשיכה מאז בדרכה תוך התחדשות מתמדת, ובכך מהווה גשר אמיתי בין האוונגרד של אז למה שמבקש להיות אוונגרד של עכשיו.

מיכה סימון

ב"קוקוצו", כמו במופעים קודמים של הקבוצה, כל חומרי המופע מוצגים על המשטח לעיני הצופים. מתגלה משטח תחום של בערך 8x7 מטר ובו עשרות דליים מלאים עומדים זה לצד זה. מאחוריהם גדר עשויה מראה, למעלה על הקיר האחורי ממוקם מסך ענק לסרטים, ובצדי המשטח ניצב אוסף של מכונות גדולות מסקרנות, פרימיטיביות משהו, כמו פעם לפני העידן ההיי-טקי.

כשהקהל נכנס מוקרנות על המסך הגדול משאיות ענק החוצות אותו מימין ומשמאל בדרכן אל מחצבה ואל מבנה תעשייתי ענק ומכוער עם ארובות ענק הפולטות עשן מזהם. עוד ועוד משאיות, אין רגע של פסק-זמן בהרס הסביבה, והתפאורה הקולית של רחש מתכת החוזר על עצמו מעצימה את תחושת אי הנוחות. זאת נקודת המוצא שממנה מתחיל הסיפור הוויזואלי ¬אין בו טקסט ¬ של קבוצת זיק, שבאה לברוא מאותם חומרים שנוצרים באותו מקום מכוער, עולם אחר, רגוע ויפהפה.

בעוד שעבודת ההרס מתבצעת בצהרי היום, הסיפור האחר מתרחש בלילה. את ענני העשן מחליף ירח ענק המבצבץ מבעד העננים ויוצר אווירה מסתורית של יופי בוהק. לעיני הקהל מתגלה מתחם כמעט במרחק נגיעה, ובו עשרות הדליים העומדים בגובה זהה ובמרחק שווה, שנוכחותם לאור הירח מזכירה את צבא חיילי הטרקוטה בשיאן. פרפורמרים לבושים בסרבלי עבודה לבנים אחידים, כמו בקולקטיב סובייטי לשעבר, מרימים כל אחד בתורו דלי כבד מלא חצץ - אבל נשארים רק עם דופנות הדלי, כמו קליפה שהופרדה מתוכנה, כשהתוכן הופך לגבעה קטנה, מחודדת ומעוצבת.

לוקח את הזמן

לוקח זמן לפנות את כל הדליים וקבוצת זיק מכבדת את הזמן האמיתי, כי הפעילות צריכה להתבצע במלואה, ללא קיצורי דרך. אחר כך, בעזרת אחת המכונות בצד, דמוית מוט ארוך ועליו פנסים, הם סורקים הלוך ושוב את "הגבעות" החדשות על הבמה כמחטאים אותן או מבקשים לאתר ייצורים לא רצויים. וכך, שלב אחר שלב, במתינות, בהקפדה וביסודיות, תהליך הכשרת הקרקע מתבצע כריטואל.

הפעולה הבאה, כמו בתהליך עתיק וידוע מראש, היא השטחת הגבעות בעזרת מכונה והפיכתן למעין שדה או חלקת אדמה לגינה. מיצב עמוד באחד הצדדים נראה כמגדל גבוה ובו שקים לבנים גדולים המונחים זה על זה כלואים בתוך סורגים, והמגדל המואר מבפנים נראה כמו מנורת ענק בסגנון יפני. מיצב אחר העומד וממתין הוא צינור גדול מהסוג שאפשר למצוא בערימת גרוטאות, והוא ממוקם על פלטפורמה כאשר פרפומר מניע אותו כנדנדת ענק מעלה ומטה, והחצץ הלכוד בתוכו הופך אותו לכלי נגינה. הירח על המסך משנה את גודלו ואת עוצמת האור שהוא מקרין על השדה וכמו מתבונן באחד הפרפומרים שמצייר במגרפה על השדה מסלולים מדויקים, כמו ציור או שפה המבקשים אולי לתקשר עם יצורים מעולמות אחרים.

מכונה נוספת עם חרטום דמוי מנוף מניחה בשדה חצי כדור העשוי מגבישי זכוכית, ואור הירח מגלה את מלוא יופיו היהלומי. התנועה של הפרפורמים היא עניינית, מדויקת, דורשת סבלנות. הרבה סבלנות. היא חפה מקישוטים. הם עושים את המוטל עליהם, כמבצעים רשימת הנחיות פולחניות מקדמת-דנא. אותו שקט וריכוז בפרטי פרטים מזכיר ערכים של המזרח הרחוק. המשטח המעוצב מזכיר את הבמה של פינה באוש, כמו למשל זו עם רגבי האדמה המפוזרים בדייקנות, אבל בעוד שאצלה המופע מסתיים בכאוס, המבטא את הסערה הרגשית של הרקדנים, הרי אצל זיק התהליך הוא להמשיך לשכלל, לייפות, להביא לידי פריחה ורגיעה.

בשלב הבא של הכנת המשטח, הפרפורמרים משקים את "השדה" בצינור שממנו פורצים מים בקשת כמו קו דק שהתאורה הממוקדת צובעת אותו בקסם. ובהמשך, כמו מוסיקה אחרת, מתווסף קו עבה השוטף את השדה בנדיבות עד שהוא הופך לבריכה. המים יוצרים איכות של מראה וחצי כדור הזכוכית הופך לכדור מלא, הבן הצעיר של הירח המתבונן בו. ויש עוד מכונות הממתינות למלא את ייעודן. הפרפורמים מקדמים אל הבריכה מכונה עמוסה בגלילים ענקיים של קלקר לבן. בעזרת להב אש הם פורסים את הגלילים לעלים גדולים דמוי לב ואלה מונחים על הבריכה, כמו מינחה להתקשרות עם המתים בטקסים במזרח הרחוק, וכשהבריכה מתמלאת בעלים היא מעלה על הדעת את בריכות השושנים של הצייר קלוד מונה.

וכך, שלב אחר שלב, הופכת הפעילות למעשה היצירה האמנותי, מאפשרת לבחון אותה כפסל, והמתחם שהיה קודם לכן מזבלה תעשייתית הופך למקום של שלווה, אולי גן יפאני המזמין מדיטציה. ושמדובר בקבוצת זיק, איך אפשר ללא אש ¬ הרי ידוע המופע של הקבוצה המתאר בנייה (עם עצים, בדרך כלל) שבשיאה מתכלה המבנה באש לעיני הצופים. גם כאן, עלי הקלקר מוצתים והופכים למדורות דולקות על המים ומוסיפות עוד ממד של יופי.

זה מופע מיוחד שדורש סבלנות, כדי להתחבר עם קצב העשייה (וזה קצת קשה בישיבה על דרגשי עץ ללא משענת), אבל אורך הרוח בהחלט משתלם.

פסטיבל דולוס, "קוקוצו" מאת קבוצת זיק. מופיעים: אלי אלישר, ענבל יומטוביאן, שרון קרן, יובל רימון, עודד רימון, איתמר רינג, רוני קוגל. מוסיקה: גבי קריכלי. תאורה: יעל מושקין. במה בנמל יפו, 29.6.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו