בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסשן החדש של אוהד נהרין

החלטות הריקוד ביצירה "סשן" משתנות כל העת לפי המוסיקה ולפי תגובת הרקדנים האחרים, אבל גם יצירתיות מענגת זקוקה ליד מכוונת

5תגובות

רקדנית קמה, הולכת ונעמדת. ממתינה. מתקדמת לכיוון אחר. נעמדת קשובה. ושוב ממתינה כמחכה שהרעב של הגוף לתנועה יתעורר וינתב אותה. מושמעת מוסיקה, מדיטטיבית, אולי יפאנית. פתאום הרקדנית כאילו פוערת את המפסעה, רגל אחת נשלחת קדימה והשנייה אחורנית לפוזיציה רחבה, הטורסו מתעגל קדימה כסוכך על הרגל הקדמית והידיים מעוגלות מול החזה, חובקות חלל ענק. רקדנים אחרים קמים, מתפזרים לכיוונים שונים. הם מזהים את התנוחה מתוך העבודות של נהרין ושרון אייל. עכשיו, לאחר שקוביית המקריות נזרקה ובחרה בנקודת מוצא, מתחיל המשחק.

כלליו נראים לי כך: כל אחד מהרקדנים יכול להחליט האם לבצע את המשך המשפט התנועתי הפותח באותה פוזיציה וליצור קטע אוניסונו קצר לכמה רקדנים, או אולי להציע משפט אחר שרקדנים אחרים יצטרפו אליו, או לבצע איזה תנועה נייטרלית, כמו למשל ריצה המקיפה את זירת ההתרחשות, או פשוט להחליט לחזור לשבת. ויש ודאי חוקים נוספים. כאן הכוריאוגרף מסר את המושכות לידי הרקדנים ובפניהם שפע של אפשרויות בחירה. עם זאת, החומרים של המשחק לקוחים מתוך המאגר הגדול של משפטים תנועתיים המצוי ברפרטואר של נהרין ואייל.

מרכיב לא צפוי נוסף במשחק הוא המפגש עם המוסיקה של הדי-ג'יי, המשתנה כל כמה דקות ואין לה כל קשר למוסיקה המקורית של הריקודים. כך מתייחסים הרקדנים לזיכרון הגוף, המוסיקה והמצבים החדשים של החלל שבו מתהוות קומפוזיציות מקריות. ואילו הקהל, בעיקר זה שמכיר את הרפרטואר, יכול לזהות קטעים מוכרים ולפקוח עיניים בתדהמה למראה ההקשר החדש.

"סשן" מעלה על הדעת את האירועים שיצרו בארצות הברית הכוריאוגרף-רקדן מרס קנינגהם, הפסל רוברט ראושנברג והמלחין ג'ון קייג' בשלהי שנות ה 50 ובשנות ה60. גם שם, המקריות או המזל שלטו ושימשו דרך לגלות דברים מעבר למה שהמחשבה יודעת. בדרך כלל נערכו האירועים באולם ההתעמלות באוניברסיטאות, וכללי המשחק המקובלים היו שלרקדנים יש מאגר משפטים תנועתיים שעליהם עבדו קודם לכן בסטודיו, כאשר במופע הם פוגשים לראשונה את המוסיקה ואולי גם תפאורה ניידת ¬ למשל בלוני הליום. כך נפגשו לראשונה באותו מקום ובאותו זמן תנועה, מוסיקה וחפצים.

חוקי המשחק של נהרין וקנינגהם נראים ברובם דומים אבל סגנון התנועה שונה. אצל קנינגהם הפלג התחתון של הגוף כמעט רוקד בלט קלאסי ואילו פלג הטורסו, בעיקר חלקו העליון, מתקמר ומתקער, כאשר משפטי תנועה באורכים שונים יוצרים משפטים עצמאיים החוברים זה לזה. זהו גוף ארוך, גוף של מחשבה הנע כסימנים קוויים. ב"סשן", לעומת זאת, שולט הסגנון הנהריני של תנועה הנולדת מתוך סולם חסר קצוות שטווחיו נעים בין הנוקשה והדחוס עד המתאדה לאין סוף. כאן הניואנסים הם של גוף נהנתן המתענג על אנרגיות רב-קוליות, מתמסר לוירוס שטורף כל הגיון ולעתים מצטנף למינימליזם נזירי.

"סשן" הוא גם משחק של אחריות קבוצתית. אחריות שנעה בין הרקדן שרוצה להוביל, לקבוע את הבחירה של המשפטים, לבין רקדן שמוותר. בין השאלות עד כמה להישאר אינדיווידואל ועד כמה לקחת אחריות קבוצתית. אפשר לראות את הרקדנים של בת שבע מתבוננים במתרחש, כשהעין מנתחת את המצב וצריך לקחת החלטות, ופתאום רקדן מתקדם במהירות למרכז, שוכב על הגב ורגליו נעות במהירות כדי להעניק נקודת צבע אחרת למקצב.

לעתים ההתרחשות מעלה על הדעת חיפוש בגוגל, כאשר צירוף אותיות לכתיבת מלה מעלה כבר במהלכו מגוון אפשרויות ניבוי אצל המחשב. כך גם ב"סשן", כל תנועה מעלה אפשרויות לבחור בנתיבים וזה ¬ מגוון האפשרויות והבחירה ¬ הוא לב העניין כאן.
זהו אירוע שעשוי להתמשך ללא סוף, כי מספר האפשרויות והצירופים השונים הוא אינסופי. אבל ככל שהאירוע מתמשך, כבר אין די בהתענגות על הרקדנים הטובים המצויים כמעט בטווח נגיעה, ביצירתיות שלהם, ומחלחל רעב לכוריאוגרף שיעצור את השטף, יעשה בחירות ויעצב קומפוזיציה העומדת על רגליים איתנות.


"סשן" מאת אוהד נהרין בשיתוף רקדני בת שבע. די-ג'יי: גיא שומרוני, עיצוב תלבושות: רקפת לוי. סטודיו ורדה, מרכז סוזן דלל בת"א, 27.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו