בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

הבית החדש של שרון אייל

“בית”, יצירת הבכורה של להקת המחול “V־E־L” שהקימו שרון אייל וגיא בכר, מדגישה את הסגנון התנועתי המקורי של הכוריאוגרפים ומציגה קול חדש

36תגובות

הבכורה של “House” היא התוכנית הראשונה של “V־E־L”, להקתה של שרון אייל, לשעבר רקדנית וכוריאוגרפית הבית בלהקת בת שבע, שהקימה להקה משלה יחד עם גיא בכר. הריקוד הוא פיתוח של עבודה קודמת שלהם שהועלתה בלהקת האם בינואר השנה, תחת השם “חופש”.

מה שבולט הוא שאייל פיתחה סגנון תנועתי משלה. אמנם שורשיו בגאגא הנהריני, אבל היא הטמיעה בו את הטעם, האנרגיה, המקצב והדימויים שלה, שהניבו מינון אחר מזה של נהרין וכך יצרו פתרונות תנועתיים שונים. לאורך כל היצירה היא שומרת על סגנון זה. למרות שהריקוד נראה כהצצה על התנהלותו של שבט מכוכב אחר, או על הכוכב שלנו שעבר אפוקליפסה וגידל סוג חדש של יצורים, הנדוניה העיקרית של הריקוד היא השפה והקומפוזיציה.

המחול נפתח בסולו של אייל, שמתקדמת על כריות כפות רגליה בחלל שחור מואר בחסכנות. בסיס החיבור עם הרצפה הוא קטן ועליו נישאים מיכל הטורסו המיתמר והידיים והראש הנעים כתמנון. הגוף נראה כמלא במים המצויים בתנועה מתמדת; אולי הם אלה שמניעים את ההתקדמות או שההתקדמות היא זאת שמזרימה את המים חסרי המנוח לתוך חללי הגוף, כשהם מכים וחובטים בכתלים החיצוניים או בחסמים פנימיים שקוטעים את התנועה בפתאומיות. אלה הדימויים שאיכות התנועה של אייל עוררה בי.

גדי דגון

לאחר שנעלמה לתוך החושך, היא ממשיכה במסעה בטריטוריה אחרת, ועל הבמה מתגלה גוש צפוף של רקדנים, השבט שמתבונן בריקוד של רקדנית היוצאת מתוכו. הסולו שלה הוא מעין תאום צעיר יותר של הסולו של אייל.

מה שמעניין היא התנועה של הקבוצה. זאת עומדת על מקומה, המקום שבו הם רגילים להתכנס, קשובים פנימה לתוכם, אל המים והאנרגיות שבגוף. אבל בניגוד לשני ריקודי הסולו שבהם הגוף מתמסר למים השוטפים אותו מבפנים ומעצבים אותו חיצונית, הרי שהקבוצה עומדת בלחצים המכים על הדפנות הפנימיים ואלה מולידים תזוזות מינימליסטיות שחוזרות על עצמן באגן, בצלעות ובראש. הרקדנים מפשקים את רגליהם והמפשעה כמעט מגיעה לרצפה, והם מתחילים לטפס מעלה כנאחזים בזיזים הדמיוניים של אותן תזוזות, קטנות בגודלן אך חזקות בכוח הטמון בהן.

בקבוצה אין הבדל בין גברים ונשים. המינים כמו נמסו וחוברו מחדש. כולם בבגדי גוף בצבע עור, שעליהם מונחות שאריות מעוצבות של לבוש מזמן ומעולם אחר, עשוי מחומר קשיח יותר, מעט בוהק, גם הוא בצבע עור. שאריות של אבקת כסף מפוזרות על הבגד, אולי זיכרון של זוהר חללי של פעם. השפתיים של כולם צבועות באדום פתוח לפירושים.
כשהגוש מתקדם בחלל, ההתקדמות היא בצעדים קטנים מדודים, הבטן אסופה חזק, הפתחים התחתונים של הגוף נעולים כשומרים את מקור המים והאנרגיה, הירכיים צמודות במנעול ביטחון נוסף. וכשהכל למטה נעול, נפתח הפתח שבפנים, ולשון שפיצית, מקופלת כצינור מוארך וגמיש, נראית כמציצה החוצה כחיה מתוך המאורה. זהו ריקוד הלשון כשריר שמבקש לבטא עצמו בתנועה, כמו שאר השרירים בגוף, אבל גם יוצר דימוי שלפיו בתוך מעטפת הגוף יש סוג שונה של חיים שהשתלטו על הגוף האנושי.

בקטע אחר מתנהל טקס: גבר ואשה מגיחים מתוך החלל האחורי החשוך העמוק. הם מתקדמים לאט כגולשים באטיות. הוא עטוף כולו בבגד גוף שחור צמוד המכסה גם את כפות הרגליים המהלכות על הבהונות, אוחז בכף היד של הכלה, או “הנבחרת”, הנחשפת ב”עירומה”, שכבה פנימית שמתגלה לאחר שקולפה ממנה שכבת העור של בגד הטייטס.

מתוך ערוץ היוטיוב של שרון אייל וגיא בכר

היא נעולה בנעלי זהב עם מגדלים של עקבים, הבטן אסופה ודבוקה לגב, יוצרת מסד של תמיכה חזקה לחזה המורם עם הפטמות, כמנחה לטקס. את הזוג מלווים חברים בשבט, כשאחד מהם מניח את ידו העולה ויורדת סביב צווארה של “הנבחרת”, אולי מגן או לחלופין מרמז על שחיטה קרובה.

בדואט הגברי, הרקדנים נראים כמבקשים ליצור קשר. החזה שלהם רך, שוקע בתוך עצמו, מעורר חמלה, אצבעות הידיים מושטות זה אל זה ברכות ובעדינות. בחלקו האחרון של הריקוד התנועה משתנה, היא פתוחה יותר, הידיים פרושות, נעות לכל הכיוונים כזרקורים של מגדלור, וההתקדמות על הבמה היא בצעדים גומעי מרחבים, ואפילו, במינון חסכוני, בכמה קפיצות.

הרקדנים מצוינים וניכר שהפנימו היטב את הסגנון, אך עדיין לא הגיעו לרמת הביצוע הבוהק של להקת בת שבע. היצירה מתארכת ודורשת הידוק. בעולם המחול העכשווי הרעב לייחודיות, אייל ובכר מציעים להקה עם קול משלה.

“House”. כוריאוגרפיה: שרון אייל, גיא בכר; מוסיקה: אורי ליכטיק; עיצוב תאורה: אבי יונה ‏(במבי‏) בואנו; תלבושות: מעיין גולדמן; רקדנים: שרון אייל, בובי ג’ין סמית, דאג לותרן, רבקה הייטינג, אוליביה אנקונה, גון בירן, רייצ’ל אוסבורן, לאו לרוס, תום וינברגר. מרכז סוזן דלל, 4.12



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו