בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכוריאוגרף יורי קוניאר בטוח שעדיף לרקוד מאשר להילחם

היוצר הסלובני מגייס את באך לקדם את פתרון הסכסוך כאן: את "וריאציות גולדברג", שיצר בעקבות הכוריאוגרף האמריקאי הגדול סטיב פקסטון, הוא מעלה בתל אביב-יפו וברמאללה - ומזמין את הישראלים והפלסטינים לרקוד אתו

תגובות

כאשר הציג לפני כשנתיים בווינה את הפרמיירה של יצירתו "וריאציות גולדברג", הצטרף הכוריאוגרף הסלובני יורי קוניאר אל שושלת אמנים שעסקו ביצירה זו של באך, שהולחנה בשנת 1741 ומורכבת מאריה ו 30 וריאציות לצ'מבלו.

כמעט כל כוריאוגרף יצר מחול לצלילי "וריאציות גולדברג", אבל לעבודה של קוניאר, בן 34, ייחוד משלה. היא נוצרה בעקבות מחול שיצר בשנות ה 80 בניו יורק סטיב פקסטון, הכוריאוגרף והרקדן פורץ הדרך, מייסד שיטת הקונטקט-אימפרוביזציה. את העבודה של פקסטון ליוו שתי הקלטות של גלן גולד, מ 1955 ומ 1981. ב 1993 צילם הקולנוען הבלגי ולטר ורדין סרט על עבודתו של פקסטון. קוניאר צפה בסרט של ורדין בסוף שנות ה 90, בעת לימודיו. כעבור עשור היה נושאו של סרט זה ללב עיסוקו. את העבודה שיצר בעקבות פקסטון הוא יציג מחר (שבת) בפסטיבל "ריקודי חדר" המתקיים בתיאטרון "התיבה" ביפו, ובשבוע הבא ¬ ברמאללה.

"וריאציות גולדברג" של באך היא מושא למחלוקת מחקרית. הביוגרף הראשון של המלחין, יוהן ניקולס פורקל, טען כי גולדברג היה נער שהתלווה לרוזן קייזרלינג בעת ביקוריו התכופים בלייפציג וכי באך, שהתבקש להנעים את זמנם בעיר, כלל לא קרא ליצירה בשמו. החוקר בן זמננו פיטר ויליאמס טען כי פורקל בן המאות ה 18 19 בדה את סיפורו, ואילו החוקר ארנולד שרינג טען במחצית הראשונה של המאה ה 20 כי האריה המפורסמת שפותחת את היצירה כלל לא נכתבה בידי באך. המוסיקולוג כריסטוף וולף כתב ב 2001 כי אנה מגדלנה באך, אשת המלחין, העתיקה את האריה מן הפרטיטורה בכתב ידו של באך ב 1740 וכי לתעלומת השם גולדברג אין פתרון. מנגד, כל החוקרים מסכימים ש"וריאציות גולדברג" היא מעין היסטוריה מוסיקלית של הבארוק בזעיר אנפין.

אבל קוניאר אינו מתמקד בבאך כי אם בפקסטון. במשך שנתיים הוא ניהל אתו דיאלוג פורה, באי-מייל ובמפגשים. פקסטון, בשנות ה 70 לחייו, כבר אינו מבצע את "וריאציות גולדברג" שלו זה 20 שנה ומתגורר בחווה בוורמונט.

קיץ בחווה

קוניאר התוודע ל"וריאציות גולדברג" בזמן לימודיו באקדמיה למחול היוקרתית בבריסל, PARTS. לדרישת מוריו הוא ביצע סולו כפירוש ליצירה, אבל בתום לימודיו עסק בכוריאוגרפיות אחרות, ובהן פרשנות מחולית ל"יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. עקב מאורע טראומטי ב 2007 חזר לעסוק ב"וריאציות". בעת שהלך ברחוב בלובליאנה הוא הותקף על ידי אלמוני והגיע לבית החולים בתרדמת. כשהתעורר לא זכר דבר. "קיבלתי הצצה לאיך כל התוכניות שלך משתנות ברגע", הוא מספר. "בשנתיים שלאחר מכן לא משתי מהסרט של ורדין. ניסיתי להבין מה כה חשוב בו, את המהות של מה שפקסטון עושה שם".

באותן שנתיים גם עצר את סדרת ההופעות והסדנאות שבהן עסק ברחבי העולם והציב את "וריאציות גולדברג" במרכז תשומת לבו. "מבחינתי זו היתה הצהרה פוליטית, כי התחלתי בדרך אוטונומית לגמרי, לא מוכוונת ייצור", הוא אומר.

כבר באוקטובר 2007 הופיע לראשונה לצלילי "וריאציות גולדברג", בפסטיבל לאמנויות הבמה "אקסודוס" בלובליאנה; אך שמה של היצירה היה "!Fake it" והיא הוצגה כחלק מסדרה של כוריאוגרפיות שחיקו יצירות מכוננות במחול המודרני. אך הוא הרגיש שעדיין לא השלים את מחקרו והשאלות על פקסטון רדפו אותו. בתחילת 2009 פנה אליו. "רוחו נכחה במה שעשיתי עד כדי כך שלא יכולתי להתעלם ממנו עוד", הוא מסביר. "אמנם ההשראה הראשונית היתה חזותית, מתוך צפיות בסרט של ורדין, אבל כשרקדתי היו לי בעיקר דימויים שלו".

בתחילה העבודה עם הסרט ניסה לשחזר את תנועותיו של פקסטון, אך במהרה עזב מסלול עבודה זה והחל לעסוק בשאלות מושגיות כמו המתח שבין קומפוזיציה לאימפרוביזציה, הנוכחות של המאלתר, תזמונו והקצב שלו, חוסר הצורה של התנועה והיכולת "לא לדעת מה עומד להגיע", כלשונו.

ההתכתבות בינו לבין פקסטון בעניינים אלה נמשכה עד סוף 2010, אז התקיימה הבכורה הרשמית של "וריאציות גולדברג" בווינה. חילופי הדברים ביניהם התפרסמו לצד רשומות אחרות במגזין "Contact Quarterly" בארצות הברית בקיץ 2011, בשם "אובזרווציות גולדברג".

לפני שביקר את פקסטון בחווה שלו למשך חודשיים בקיץ 2010, הספיק קוניאר להופיע עם ה"וריאציות" בבואנוס איירס, בסאו פאולו, בברלין ובבריסל. הופעות אלה שימשו אחר כך מצע להרהוריהם המשותפים.

באחת הרשומות במגזין מופיעה, למשל, שיחה שהתקיימה בחווה של פקסטון לאחר ההופעה הראשונה של "וריאציות גולדברג". מלבד המארח וקוניאר השתתפה בה גם יוצרת המחול ליסה נלסון. נלסון הבחינה בין הביצוע של פקסטון לזה של קוניאר: "פקסטון מכוון פנימה ועסוק כל כולו בתנועה, ואילו קוניאר מכוון החוצה ועסוק בעיקר בחלל". פקסטון מצדו הסביר כי שני העקרונות שהנחו אותו ביצירת "וריאציות גולדברג" היו "לא לעשות תנועות שכבר עשיתי" ו"לעקוב בדריכות אחר הרגעים שבהם מתרחש שינוי". לדבריו, "ב 1991, כשכבר לא יכולתי לרמות את עצמי, הפסקתי להופיע עם ה'וריאציות'". נלסון טענה כי באך הוא בכלל התבשיל העיקרי ביצירת המחול הזאת, ושני הפרפורמרים הם אך רכיבים משתנים שלו.

החלטתו של קוניאר לבצע את "וריאציות גולדברג" והקשר האישי שיצר עם פקסטון הם חלק ממגמה עכשווית של שחזור יצירות מחול מהמאה ה 20. כך למשל פביאן ברבה האקוודורי יצר ב 2009 ערב מיצירותיה של מרי ויגמן, וניב שינפלד ואורן לאור הישראלים משחזרים בימים אלה את "דירת שני חדרים" מאת ליאת דרור וניר בן גל.

פקסטון התפרסם בעיקר בזכות שיטת הקונטקט שלו והשתתפותו בתנועת המחול האוונגרדית "כנסיית ג'דסון" ופחות בשל יצירותיו משנות ה 80. היצירה של קוניאר מחזירה למודעות תקופה מאוחרת וחשובה לא פחות בגוף היצירה של פקסטון. היא גם מתייחסת למסורת מחול של יותר מחצי מאה, ששמה את הדגש על החירות והספונטניות של הרקדן, תוך התנגדות לווירטואוזיות הצורנית שאיפיינה את המחול המודרני האמריקאי משנות ה 40. "אימפרוביזציה מול קומפוזיציה" הוא גם נושאו של כנס שיתקיים בפסטיבל "ריקודי חדר" שבו יופיע קוניאר, ובו ביקרו בעבר הן פקסטון הן נלסון (הפסטיבל, בניהולם האמנותי של פרופ' עמוס חץ וליאור אביצור, מתקיים בסוף השבוע בתל אביב-יפו ובסוף החודש ינדוד לירושלים).

על השאלה, אם הסוגיות שבהן עסק פקסטון רלוונטיות כיום, משיב קוניאר: "אני לא עושה אנלוגיות. אני מושפע מאוד ממורי, כמו נלסון, שאומרת שהכל אימפרוביזציה. אנשים כמו פקסטון, נלסון, דייוויד זמברנו, ג'וליאן המילטון ומארק תומפקינס נוכחים מבחינת כל מי שרוקד היום. קשה לחמוק מהמסורת הזאת".

צעדים וגבולות

לביקורו של קוניאר כאן גם פן פוליטי מובהק. מכיוון שגדל בסלובניה בזמן המלחמה שם בשנות ה 90, הוא יודע התנגשות לאומית, דתית ופוליטית ומהי. מרחץ הדמים של אותם ימים אמנם התרחש בעיקר בבוסניה; הטנק היחיד שראה קוניאר הגיע לעירו לובליאנה כשהיה בן 13 ועזב כעבור עשרה ימים. אמו, מורה למתמטיקה, גידלה אותו ואת אחותו.

ב 2010, בעקבות פגישה ב"תיאטרון דה לה ויל" בפאריס עם אמן פלסטיני, נסע קוניאר בפעם הראשונה לרשות הפלסטינית כדי ללמד מחול (ברמאללה, בטול כרם ובשכם). ביום חמישי הבא הוא מתעתד להעלות את "וריאציות גולדברג" ברמאללה.

"כשביקרתי בפלסטין, פלסטינים שאלו אותי על ההיסטוריה של יוגוסלביה וכיצד השגנו את המדינות שלנו, סלובניה וקרואטיה", הוא מספר. "לאחר שנים שבהן נדדתי בעולם, היום אני כבר חוקר את החברה הסלובנית ומרבה להופיע שם. את הפרמיירה הבאה שלי אעשה בלובליאנה".

הוא מוסיף כי "הבחירה היכן להופיע, לפני מי ובאילו תנאים היא אמירה. לכם אין נקודת המבט שלי כזר, והיא יכולה להזין את נקודת המבט שלכם. להופעות ברמאללה ובתל אביב כולם מוזמנים, פלסטינים וישראלים. אם אנשים לא יכולים להגיע, הם מוזמנים לשקול מדוע. אתם שכנים".

ביקורו של קוניאר עוד נטען במשמעות לנוכח צעדם של הכוריאוגרפים האירופים אסתר סלמון ופיליפ גהמאכר בנובמבר, בזמן מבצע "עמוד ענן": השניים ביטלו את ביקורם ובכך סיכלו את השקת הפרויקט החדשני של הכוריאוגרף ארקדי זיידס, בעל השם הלא-בלתי-פוליטי "צעדים ללא גבולות".

קוניאר מספר כי בזמן שפיכות הדמים בבוסניה, בנעוריו, היה אדיש למאורעות. הוא הקשיב בכל יום לחדשות אבל עיקרי הדברים לא נגעו לו. "העולם היה בטלוויזיה, ואם סגרת אותה הוא נעלם", הוא אומר. "אני יודע כמה קל להתעלם מדברים שקורים לידך. היום אני מתבייש בכך שלא עשיתי כלום. לכן אני מבין את האפתיה שקיימת פה, אבל היא בלתי נסלחת.

"מצד שני, מה שאני מציע הוא לרקוד. בקונטקט ישנו העניין של האמון, של להעניק זה לזה את המשקל. קרוב לוודאי שאם פלסטינים וישראלים ישתתפו באירוע, למשל בג'ם שיתקיים ברמאללה, הרי אחד מהם שירת בשטחים בעוד שהאחר, אחיו או דודו היו בכלא ישראלי. כדי ששני האנשים האלה ירקדו ביחד ¬ מישהו צריך להציע זאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו