ממסלול הדוגמנות לחבלי הקרקס - מחול - הארץ
מחול

ממסלול הדוגמנות לחבלי הקרקס

וירטואוזיות של הגוף ומשחקי פרופורציה מאפיינים את המופע של להקת דבורה קולקר הברזילאית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רות אשל

המופע של להקת דבורה קולקר מברזיל מותיר חותם, בזכות יכולתם של 18 רקדני-העל המשתתפים בו; הם יוצאים מטכניקה של בלט קלאסי, חוברים לספורט ונוגעים בסכנה של קרקס. הכוריאוגרפית קולקר גם חוקרת את התנועה, בעיקר בהקשר של צורניות גיאומטרית, ומפגישה אותה עם תפאורה של חפצים, שכמו משנים את פרופורציות הגוף.

כשהמסך נפתח מתגלים שני תצלומים ענקיים של גבר ואשה עירומים. זו תצוגה של הגוף האנושי הפגיע, ללא מסכות והגנה. הוא, מגושם למדי, עומד איתן על שתי רגליו, והיא, דקה יותר, בעלת מתאר של קווים רכים מעוגלים, עומדת על רגל אחת, פחות יציבה ממנו.

כשנדלק האור על הבמה, פורצת אליה פלוגת רקדנים בקטע וירטואוזי. כמו בתחרות ספורט היא שועטת על פני משוכות טכניות בדיוק של מכונה מתוזמנת. ידיים מורמות מעלה כפופות מפרקים, בתנועה של מנצחים, בשרירים מנופחים וכפות ידיים מאוגרפות, הרגליים רגלי ברזל מושחזות, שרירי הבטן מרשימים. הזוג העירום שמאחור כמו מתבונן על המתרחש למרגלותיו ותוהה מאין כל זה. בריקוד שהם צופים בו הנשים והגברים מבקשים להיראות אותו דבר, לבצע אותו דבר. כולם במכנסיים שחורים קצרים וחולצה לבנה, מבצעים בדיוק אותם חומרים תנועתיים, שלמרות הניסיון למחוק את השוני בין המינים, דווקא מדגישים את הבדלי הניואנסים. כבר בריקוד הפתיחה נראה שיכולתו של הגוף היא שמלהיבה את היוצרת.

בקטע אחר מתוארת תצוגת אופנה. על המסלול מהלכות דוגמניות בחצאיות קרולינה העשויות חישוקים, מעין תחתונית שעליה אמור להיות מונח בד השמלה. הגברים במכנסיים תואמים לחצאיות, שחושפות את הישבנים והרגליים העירומות שמתחתן. התלבושות מעלות על הדעת את הריקוד "טריאד" של אוסקר שלמר בתיאטרון הבאוהאוס שלפני מלחמת העולם השנייה.

מעבר לתלבושות, נראה שבתנועה מפגישה קולקר בין מחוות בנאליות של דוגמנים - תנוחות ידיים, הדגשת הכתף, זווית הראש, הכל קטן ומרמז - לבין תנועות גדולות יותר, מכניות ורובוטיות של מכונה, עם הטיות "קפואות" של כל הגו. לא נראה שיש לה עניין לחקור לעומק את הניגוד התנועתי, אלא בעיקר לספק טעימה ויזואלית. המרכיב המעניין יותר בסצינה הוא הכיסאות המפוזרים על הבמה - הגדלים שלהם שונים אך כולם ענקיים; הם מיועדים אולי לבאים לצפות בתצוגה. על הרקע שלהם המדגמנים נראים כגמדים, או שמא מריונטות חביבות המתקדמות קדימה ואחורה למרגלות עמודי הרגליים של הצופים המדומיינים.

ריקוד אחר בנוי מפגישות חטופות של זוגות על רקע קולאז' מוסיקלי של להיטים רומנטיים. כאן רותמת קולקר את הוירטואוזיות אל הדרמטיות ומעצימה את התשוקה עד פרודיה - כדי לסיימה בלא כלום. לקראת שיאו של החיבור, בהרמה אקרובטית קרקסית משהו, יש החמצה. הרקדן כמו פתאום נזכר במשהו אחר, עוזב והולך. הרקדנית נופלת, קמה ולא יודעת היכן היא. כמו קודם לכן, יש התגייסות, אגירת אנרגיה לקראת הפגישה ואז הכל מתאייד כך סתם. ויש רגעי תזזית, שבהם רקדן, כמסומם, מרעיד את ראשו והתאורה האדומה מגבירה את עוצמת הרעידה כשותפה להתרחשות. גם כאן עיקר העניין הוא יכולתו של הגוף.

מתוך המופעצילום: פלביו קולקר

בריקוד אחר, שבשבות-ענק לבנות התלויות על תקרת הבמה נעות בתנועה מעגלית בקצב אחיד. מול התנועה שלהן, כטחנות רוח, הרקדנים נראים קטנים; הם נעים על הבמה בקומפוזיציות שונות, בדגש על צורניות בעלת זיקה לתנועה של השבשבות.

הקטע האחרון הוא המהנה ביותר. המסך האחורי נהפך כולו לקיר אימונים של טיפוס הרים ובו כ-60 נקודות אחיזה. הרקדנים מטפסים במהירות של זיקית, כמעט מתעופפים באוויר, קופצים ממקום למקום כלוליינים כוכבים בקרקס. כשהם נעצרים, הם נראים כמשופדים לקיר. התנועה נעה מעלה-מטה, מצד לצד, יוצרת קווים אלכסוניים, מתהווה לכדי קליידוסקופ של צורות. קינוח מוצלח זה מזכיר בסגנונו ההומוריסטי, הריקודי-אקרובטי, ריקודים של להקת “פילובולוס”.

מי שציפו מלהקת דבורה קולקר למחול נוסח ברזיל, לשפת תנועה מקורית של סמבה וכדומה, לא מצאו זאת. אבל זוהי הפקה מושקעת ובה הצגה מרשימה של מה שהגוף יכול לעשות.

להקת המחול של דבורה קולקר מברזיל: “MIX”. יצירה, בימוי וכוריאוגרפיה: דבורה קולקר, עיצוב תאורה: ג’ורג’ינו דה קרבלו, עיצוב תלבושות: יאמה רייס, תיאטרון ירושלים, 22.1

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ