הכוריאוגרף יוני סוטחי מוציא את הברווז שבכולנו

יוני סוטחי, שישתתף בסוף שבוע זה בפסטיבל "קליפה אדומה" עם יצירתו "ברווז", היה ילד שרצה לרקוד ונאלץ לשחק כדורגל, צעיר שרצה לצאת מהארון ונאלץ להסתיר. היום, בעבודות שלו, האמירות הן ישירות, אבל דווקא משום כך הוא שוב מרגיש חריג

שיר חכם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שיר חכם

גבר עומד מול כדורגל ולא בועט. הוא מסתובב סביב הכדור, פורץ בצחוק ואז בבכי. הוא מפצח גרעינים, ניגש לכדורגל שוב, ועדיין לא בועט. עתה הוא לובש בגדי אשה ורוקד ריקוד ארוטי, ניגש לכדור בפעם האחרונה - ומתקפל על הרצפה בבכי. כך, במשך 20 דקות תמימות, נמנע הגבר מהכדור שמולו. הגבר הזה הוא יוני סוטחי, כוריאוגרף ורקדן בן 36, והיצירה נקראת “שירים ושערים”, שיצר לפסטיבל “מחולוהט” ב–2010.

סוטחי, זוכה פרס "גוונים במחול" לשנת 2011, הוא כוריאוגרף בעל גוון מיוחד במחול המקומי: הוא מעלה לבמה תכנים מוכרים – הומוסקסואליות, משפחה, זוגיות וסקס – אך באופן ישיר מאוד, כאילו ללא פילטרים אמנותיים. כך, הגבר שלא בועט הוא לדבריו בן דמותו, ילד שרצה לרקוד אבל אביו הורה לו לשחק כדורגל, ואחר כך יצא מהארון אך אביו סירב לקבל זאת. גם יצירתו החדשה “ברווז”, שתעלה בסוף השבוע בפסטיבל “קליפה אדומה” בתיאטרון קליפה בתל אביב, בביצוע הרקדניות אורין יוחנן ומיכל גיל, מציגה את תימת הדיכוי באופן ישיר: אשה מדמה ברווז בתנועות ובלבוש, ואשה אחרת יורה בה, מפטמת אותה ומתעללת בה. בסוף היצירה הברווז החבוט רוקד, כמו מות הברבור.

“אני מרגיש אחר בנוף המקומי, בעיקר כי לרקדנים קשה לפעמים לקבל את המנטליות שלי”, סוטחי אומר על סגנונו ועל מקומו בזירת המחול בארץ. “לפעמים אני אומר להם, ‘היפסטרים, תתקדמו’. בפסטיבל ‘הרמת מסך’ האחרון, למשל, לא עברתי את שלב הטפסים. טענו שלא עמדתי בקריטריונים”.

כשסוטחי מדבר על מנטליות הוא מתכוון בעיקר לשנות ילדותו. הוא גדל בשכונת כפר שלם בתל אביב, בנם של אם מצרייה ואב תימני מסורתי. יש לו אחות ושני אחים. הבכור, בן סוטחי, מרצה עונש מאסר לאחר שנתפס על ידי הרשויות בארצות הברית. סוטחי מסרב לדבר על הסיבה למאסרו של אחיו, אך מספר שאת יצירתו שזכתה בפסטיבל "גוונים"הקדיש לו, ומכאן שמה - "בן".

בילדותו, הוא מעיד, אילץ אותו אביו ללכת לבית הכנסת והוא תיעב כל רגע שם. אך גם בבית הספר לא שהה הרבה. "סולקתי מכל בית ספר אפשרי”, הוא אומר, "מכיוון שהייתי משוגע, אבל באופן שונה מאחי. נכון, באתי משכונה עבריינית של ערסים, מכות ודקירות, אבל ידעתי שאני לא רוצה להיות עבריין. בנעורי יצאתי לרקוד בפינגווין ובליקוויד, הייתי הפריק של השכונה. כבר בכיתה א' רקדתי – בלהקת המחול של בית הספר היסודי בתל חי". האם התנכלו לו בגלל היותו עדין יותר? "היה לי מזל כי אחי היה הערס בה"א הידיעה. בן סוטחי היה הבחור הכי מפחיד בשכונה. כשאמרתי את שמו לא העזו להתקרב אלי".

בן 16 מצא עצמו סוטחי בארגון התל אביבי מע"ן, מרכז עזרה לנוער הפועל ברחוב מאז"ה בעיר, ושם שמע על בית הספר הפרטי למחול "בת דור" בניהולה של ז'נט אורדמן. הוא החליט ללמוד בו עד גיוסו. "ברגע שפגשתי את רוז (מורה נערצת לבלט, ש"ח) הבנתי שאני רוצה להיות רקדן. כל הרקדנים המדהימים היו אז בבת דור: אלדד בן ששון, אלעד ליבנת, מיכאל גטמן, קרן מלכית, לי ארבל, עדי סלנט ויעל שנל. הם אמנם היו בכיתה הגבוהה ואני בנמוכה, אבל רוז אהבה אותי וזה העלה את ערכי בעיניהם".

סוטחי לא הכיר את מעמד הרקדן המצטיין שצה"ל מעניק לאמנים, ושירת במשך שנתיים כג'ובניק. בתום השירות הספיק לעבוד יום אחד בלבד בטרם עזב כדי לעבור אודישן ללהקת "מוזע", שפעלה אז במרכז ביכורי העתים בתל אביב. סוטחי התקבל ל"מוזע", שנסגרה לפני כמה שנים, ורקד בה כשלוש שנים. "באתי עם חינוך מעוות מבת דור, למדתי בשיטת ה–RAD. ב'מוזע' דפקו לי בפטיש על הפלייה וביקשו ממני להיות 'אדם ולא רקדן'. שם קיבלתי שיעורי משחק, אייקידו, טאי צ'י, אקרובטיקה ופלדנקרייז".

להקת "מוזע" היתה בעלת אופי רפרטוארי, וסוטחי עבד עם כוריאוגרפים רבים: לארה ברסק, ניב שינפלד, איריס נייס, מרגלית עובד ועידו תדמור. ב–1999 הציע לו תדמור לרקוד בלהקתו, והוא נענה והשתתף בכל רפרטואר היצירות של הלהקה: "עמורה", "הסיר של סימה", "בהמות", "תא", "נטע" ועוד. בד בבד נעשו הוא ותדמור נאהבים, קשר שהיה אז החדשה הלוהטת בתחום המחול.

סוטחי מדגיש שלא קל לו לשוחח על היותו הומוסקסואל, בעיקר בגלל משפחתו. "אני לא מרגיש שייך לאף קהילה", הוא מודה, "ולא מנהל מלחמות על הזהות שלי. עידו, למשל, מדהים בזה. אולי אני צריך עוד להתבגר... אוקיי, תוציאי אותי מהארון”, הוא אומר לבסוף. “אני התחלתי עם עידו. היתה בינינו התאמה מטורפת. הוא הבין שמה שאני צריך זה משפחה, ואני הרגשתי שהוא מוקצן. חשבתי שזה מעושה וניסיתי לטפל בו. רק אחרי שנים הוא הצליח להבין מה אני רוצה ממנו. בכל התקופה של הקשר אתו אבי לא דיבר אתי בכלל".

הקשר הזוגי עם תדמור הסתיים מאז (“היתה בי קנאה ופיקפקתי בנאמנותו, והייתי חייב לעזוב. היום יש בינינו אהבה ללא תנאים, עידו הוא כמו בן משפחה בשבילי") וסוטחי נסע לאמסטרדם, השתתף בפרויקטי מחול רבים וחזר אחרי שנתיים לארץ, וללהקתו של תדמור. אלא שבינתיים חלו כמה שינויים. מקום מושבה של הלהקה, בית מכרזים, נשרף, ומעילה התגלתה בכספיה - גילוי שבעקבותיו הפסיקה העירייה לתקצבה. הלהקה נקלעה לקשיים כלכליים וב-2005 נסגרה סופית, וסוטחי נותר בה עד סגירתה.

"עידו הוא אמן שהעסיק הרבה מאוד אנשים, שהיו לו המון הופעות, שהתמודד עם כל הצד האדמיניסטרטיבי של המקצוע”, הוא אומר עכשיו. “אבל אנחנו אמנים, לא אנשי עסקים. יש כוריאוגרפים שהם לחלוטין פקידים ובגלל זה הם מצליחים. זה מפריע לי מאוד, העניין הזה, שמי שמחזיקים את תחום המחול בארץ הם אקדמאים ופקידים”.

ב–2006 החליט סוטחי להפסיק לרקוד. הוא הרגיש שהפך ל"עבד למקצוע". הוא השלים לימודי תואר ראשון בהוראת מחול בסמינר הקיבוצים, ובין השאר יצר כוריאוגרפיות לתוכנית הטלוויזיה "נולד לרקוד". ב–2010 יצר את הדואט הראשון שלו, "עבד של אהבה", שעסק לדבריו ב"אילוף הסורר – מישהו שבן זוגו עובר לזיון הרגשי הבא". הסולו השני שלו היה "שירים ושערים", שכהגדרתו מתייחס לאביו, "שציפה שאהיה גבר־גבר. אבל אני רגיש, הכי רגיש שיש". בשנה שעברה יצר לפסטיבל “אינטימדאנס” את היצירה “דינר”, דואט בביצועו ובביצוע הרקדנית אורין יוחנן, הרוקדת גם ב”ברווז”.

התכנים שאתה מעלה לבמה נדירים בעולם המחול. כדורגל, גרעינים, מזרחיות, ערסים.

"העומק שיש ברקדנים הוא העומק שיש גם בי, אבל אני בוחר שלא לשים אותו על השולחן. אני מהיר, זורק דברים, אני פחות נותן לעצמי להיתקע בתוך הכובד שלהם. אני אכן מרגיש שונה מאוד בנוף".

תחושת השוני הזאת התעצמה לאחר שזכה בפסטיבל "גוונים במחול" עם היצירה "בן". בעקבות הזכייה עלתה הטענה כי תדמור, בן זוגו לשעבר, היה בחבר השופטים. רגע לפני שהטענה חרגה מעולם המחול ופורסמה בעיתונות הארצית הצליח סוטחי למנוע את פרסומה. “לא רציתי שיפורסם שאני ועידו היינו זוג, וביקשתי מהעיתונאית שפנתה אלי שלא תוציא אותי מהארון. בסוף לא כתבו על זה”. מצד אחר, הוא מצר, גם לא כתבו על הפרס עצמו: “אחרי הפרס לא דיברו על 'גוונים' בעיתונות".

מה ענית על הטענות שהבחירה היתה לא כשרה?

"שהיוצרת לי מאיר, למשל, שחלקה אתי את המקום הראשון, היא תלמידה של עידית הרמן, מנהלת הפסטיבל, ושעידן יואב, יוצר אחר בפסטיבל, עבד עם גדי דגון. יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל, התנצל לפני אחר כך על ההמולה שנוצרה”.

אגב המולה, לקחת חלק במחאת הכוריאוגרפים בשנה שעברה?

"לא, אני לא גיבור גדול. שמחתי שיש דבר כזה, אבל לא לקחתי חלק פעיל. אני מסכים אתם לחלוטין – אנחנו חיים כמו כלבים. כשאני עושה יצירת מחול המון אנשים מקבלים משכורת בזכותי, ומי שנשאר ללא שקל זה אני".

השנה התקבל סוטחי לעמותת הכוריאוגרפים, ובקרוב הוא מתכוון להגיש הצעה לפסטיבל "הרמת מסך". השנה גם הגיש לראשונה בקשה לתקציב מהמדינה. "החלום שלי הוא להיות הכי גדול שיש, כוריאוגרף עם להקה, משכורת ובית. אכלתי יותר מדי כאפות וגם לי היו לי דיכאונות עמוקים בחיי".

.

מדוע קראת ליצירתך האחרונה "ברווז"?

"הברווז הוא מי שרוצה לשבת בבית, לא להצליח ולא להפסיד, פשוט להיות קיים. בני אדם עושים מבעלי חיים רהיטים או אוכלים אותם. בני אדם הם בסופו של דבר טורפים. זו אחת היצירות הראשונות שלי שבאמת לא אכפת לי מה יגידו עליה. אני מוכן שישנאו אותה, שיגידו שאני טיפש. שם השפה שלי, זה הדמיון שלי, אלה ההשפעות שלי. ככה אני חושב שאנו מתייחסים זה לזה. הברווז נמצא בכולנו".

                                                   * * *

להתקלף

“ברווז” של יוני סוטחי הוא אחת מ-11 עבודות ישראליות שיוצגו בפסטיבל “קליפה אדומה” לתיאטרון חזותי, לצד עבודות מגרמניה וצרפת

פסטיבל “קליפה אדומה”, הששי במספר, יתקיים בין 22 בפברואר ל–5 במארס בתל אביב ויוצגו בו עבודות תיאטרון חזותי מישראל, מגרמניה ומצרפת. מגרמניה יגיעו אמנית הפרפורמנס מארן שטארק ואמן הסאונד מקס באואר עם המופע “שלושה חלקים”, ובו שלוש יצירות המשלבות מיצב ומחול. מצרפת תגיע קבוצת האמנים Les Philosophes Barbares עם המופע “עופות ועמילן”, ארבעה סיפורים קצרים המועלים באמצעות בובות וחפצים. מאוסטרליה יגיע המופע “בורורולה”, המציג תיאטרון פיסי המשלב בוטו.
ישראל תיוצג ב-11 עבודות בשני מקבצים: המקבץ הראשון יכלול את “Let it Fall”, מופע תיאטרון חזותי מאת טליה ביק ויניב יאנו אליאש, “מר גאדג’ט” מאת טקנורי קוואהרדה ו”כדור בתוך מסגרת” מאת שירי לבנדיגר וליאת שבתאי. המקבץ השני יכלול את “Dummy”, תיאטרון חזותי מאת קאזויו שיונורי, “תחבושת אישית”, עבודת מחול ווידאו מאת עדי פז, ו”ברווז”, עבודתו החדשה של יוני סוטחי, וכן עבודות נוספות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ