הזוג שהתחבר, הזוג שננעל: דואטים בתיאטרון תמונע - מחול - הארץ

הזוג שהתחבר, הזוג שננעל: דואטים בתיאטרון תמונע

מגע גופני עומד בבסיס שני הדואטים בתיאטרון תמונע, אבל בעוד שבריקוד של נדר רוסנו זהו קשר כובל שאינו מתפענח, הרי אצל אנה רוטליסברגר נוצר קסם של גילוי הדדי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רות אשל

שני הדואטים בתוכנית הם פרי שיתוף פעולה בין נדר רוסנו מתל אביב לאנה רוטליסברגר משוויץ, ומה שמאחד אותם - למרות השוני הגדול - הוא העיסוק בקשר בין שני אנשים, שבסיסו במגע פיסי.

בתוכנייה כותב רוסנו על הדואט “OFF LINE", כי הריקוד עוסק ב"מחסום הפרדה, מכשול ומערכת ביצורים שנבנים כדי למנוע תנועה ומעבר לקו מסוים", ולאחר שפיתח את הרעיון הוא חוזר ומסיים: "העבודה תעסוק במהות של מחסום, בין ברמה האישית והן ברמה הציבורית־פוליטית, ותנסה לזהות את שורש הבעיה". כך כתוב. אבל מה שבלט לעיני הוא שהקטע של רוסנו עם הרקדנית עדי וינברג עוסק בקשר ארוך כובל שאין להתירו, ולא ממש מתברר כאן מהו שורש הבעיה. הריקוד נפתח כאשר רוסנו נע מצד לצד, צעד סגור צעד סגור, יד אחת מכסה את העיניים והשנייה מתוחה הצדה, מחפשת לוודא האשה יושבת במקומה. הוא נוגע בראשה של הרקדנית, ממשש את פניה, וכשזיהה שזאת אכן היא הם בבת אחת מתחברים, כמו מנעול שנסגר, כמו גופות שננעלו בבריח. הם נעים מצד לצד, משנים כיוונים בתוך מחנק ה"ביחד".

לעתים היא מצליחה להשתחרר אבל שוב חוזרת אליו, מכוח ההרגל או מחוסר ברירה. גם ברגע מכונן, כשנראה שהקשר מצליח להינתק ושניהם נופלים לרצפה, ומופיע רמז לאינטימיות אמיתית - ההרגל המכני גובר. בהמשך נוצרת דרמה קטנה כשהוא חוסם את פיה בידיו, כמעט חונק אותה, והיא דוחפת באכזריות את ראשו אחורנית - אבל גם זה מסתיים בלא כלום. הריקוד מסתיים כשהם יוצאים מהבמה, היא נגררת, כלואה בידו, כאסירה באזיקים.

אנה רוטליסברגר (משמאל) ואיילה פרנקל. תנועות בראשיתיות צילום: פיטר שנץ

אין בריקוד שפה תנועתית עשירה. העיקר הוא בקונצפט המתרגם רעיון לסצינה מחולית, שאינה דרמטית מדי ובוודאי לא סנטימנטלית, ואולי בכך ערכו.

הידיים הן חיישנים

הדואט "UNDERGROUND WINDS” שיצרו יחד אנה רוטליסברגר ואיילה פרנקל שייך לריקודים הנדירים שמצליחים לרגש. בהתחלה זו לא נראית הבטחה גדולה, ההתפתחות איטית, אבל הדואט אוגר עוצמה ככל שהוא מתקדם. משטח הבמה וקיר הלבנים האחורי בוהקים מהאור החזק המוקרן על שתי הרקדניות, שמרוחקות זו מזו. איילה פרנקל היא גרומה, עם מראה צעיר, נערי משהו בשיערה הקצוץ, ואילו רוטליסברגר עם בעלת שיער בלונדיני גולש, עסיסית, נשית ומבוגרת יותר. למרות הבמה המוארת הן נעות כעיוורות בחושך, כשזרועותיהן הפרושות צפות בעדינות בחלל כמו חיישנים. התנועה הפורצת מתוכן אמיתית מאוד, ונפלא לראות איך גם כשהן כמעט משתרגות זו בתוך זו הן אינן רואות ולא יודעות. אנו רואים את מה שהן אינן רואות.

מכאן מתחיל מסע של מפגשים, של גילוי האחר וגילוי עצמן. בפעם הראשונה, כשהן ניפגשות באקראי, האחת מרפרפת באצבעותיה על העורף של חברתה, מגע בתולי של מי שלא יודעת במה היא נוגעת. הן מבקשות לשמור על המגע אבל הזרימה התנועתית שהפגישה ביניהן גם מפרידה. מצד אחד הן פאסיביות, אמבות של "עיוורון", אבל עם זאת הן מתחילות לחפש פתרונות איך לשמר את המפגש המקרי ואת אותן שניות מרגשות של מגע.

הכל ראשוני מאוד, ובמיוחד מרתקת פרנק עם הגוף הגמיש שלה, עם בהונות כפות הרגליים שהופכות גם הן לחיישנים. התנועה צלולה, ובין האיברים נוצרות זוויות מפתיעות. ככל שהן שהן מתקדמות הגוף זוכר יותר את המפגש הקודם ובפעמים הבאות הוא כבר רוצה לעצור את רגעי ההיפרדות ומשתרע על הגוף האחר כמבקש ללכוד אותו, אולי כפרח טורף.

ככל שמתקדמת היצירה נחקרות אפשרויות חדשות לקשר. באחד הקטעים המרגשים מגלה פרנקל את החולצה של רוטליסברגר, מגלה שאפשר לתפוש את הבד ולמשוך את הגוף האחר באמצעותו, ואחר כך כף היד מגלה שניתן גם לחדור מתחת לבד ולגלות טריטוריות חדשות. הכל מלא פליאה ועשיר בפתרונות תנועתיים, לעתים בראשיתיים.

בסצינת הסיום הן כבר מקרינות ביטחון של שליטה, התנועה של שתיהן זהה, הן מתקדמות ונסוגות על אותו מסלול, כל אחת במקצב אחר. כאן הריקוד מתארך מדי ולמרות שהוא ממשיך להניב פתרונות חדשים עדיף היה להישאר עם רעב לעוד. את הדואט מלווה מוסיקה חיה של גיטרה חשמלית שהופכת לתפאורה צלילית, מה שמוסיף עוד ממד של גילוי בין השלושה.

“Underground Winds" מאת אנה רוטליסברגר. רקדניות: איילה פרנקל, אנה רוטליסברגר (שוויץ); תאורה: בריג’יט דובאך; מוסיקה: מארק רוסייה; תלבושות: כריסטינה מולר. "OFF LINE"" מאת נדר רוסנו. רקדנים: נדר רוסנו, עדי וינברג; עריכה מוסיקלית: נועם הפלר; תלבושות: FFF; תאורה: שחר ברקת; ניהול אמנותי: שלמה פלסנר. תיאטרון תמונע 9.4.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ