עמנואל גת חוזר - ומציג מחול אירופי מאופק

אחרי שש שנים באירופה, עמנואל גת מעלה עבודה מעודנת, שמזכירה 
את יצירות העבר שלו אבל נותרת מרוחקת ומנוכרת

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אשל

לא בכדי הגיע קהל רב למופע “The Goldlandbergs” של עמנואל גת, שהיה מטובי הכוריאוגרפים בישראל. גת העלה כאן את עבודתו לאחר כמה שנות היעדרות: הוא עזב את הארץ ב-2007 לאחר שהוזמן לדרום צרפת, הקים שם להקת מחול וכיום הוא כוריאוגרף בינלאומי היוצר ללהקות מובילות בעולם.

גת של 2013 הוא בו בזמן גת שהכרנו, בשפה התנועתית שלו, אבל גם גת אחר, עם לוק אירופי מאופק. דומני שבבסיס היצירה שלו עומדת תפישת עולם המיוחסת לפסנתרן גלן גולד - ולפיה "ההצדקה של האמנות היא הבעירה הפנימית שהיא מציתה בלבבות בני האדם, ולא ביטויה הפומביים המוחצנים והרדודים. מטרת האמנות אינה שחרור רגיש של פרץ אדרנלין, אלא בנייה מתמשכת של מצב פליאה ושלווה" (מתוך התוכנייה). ואכן השהות באירופה, ותהליך היצירה המשותף עם רקדנים אירופאים ולא ישראלים, הניבו פתרונות, אנרגיה ודימויים שהורידו עד למינימום את האנרגיה הדיוניסית "המוחצנת והרדודה", במלותיו של גולד.

להקת עמנואל גת. פיסות של מחשבות בתנועהצילום: emanuel gat dance

על פי התוכנייה, היצירה מבקשת התבוננות אינטימית במהותם המורכבת של יחסי אנוש, שאותה בודק הכוריאוגרף בקבוצה של שמונה רקדנים. השפה התנועתית מורכבת כפיסות של מחשבות בתנועה, משפטים קצרים, קרועים, מלים, אותיות, כאן מוזזת כתף, שם נשלחת יד ונעצרת בדרכה. עיקר התנועה בגפיים, והתנועות מעודנות, רכות, מדיטטיביות לעתים, הכל מתנהל על אותו קו אנרגטי מעודן החף מכל אמוציה וריגוש.

משפטי התנועה קצרים, חסכוניים, נאמרים ונעזבים. ביניהם הרקדנים הולכים בחלל, פוגשים באקראי אחרים מאותה משפחה, מגע אקראי נוצר וניתק, והם ממשיכים הלאה. בתוך כך נוצרים דואטים וטריו מעודנים, מעובדים ומשויפים, בוהקים ביופי עדין־עדין, רובם מעין איים בתוך סביבה זורמת.

הבמה רוחשת פעילות, אבל כזו שלא רוצה להשמיע קול ברור ומחייב, אלא מצויה בחיפוש אחר "פליאה ושלווה".

בקונטרפונקט של התרחשויות, הדומה לציור בצבעי מים פסטליים, יכולה עין הצופה לפרש ולנדוד הלאה, לעבר מי שצד את עינה; הכוריאוגרפיה, וגם התפישה שמאחוריה, מעלות על הדעת עבודות של מרס קניניגהם, אך השפה התנועתית שונה כמובן. התנועה מבקשת ליווי של שקט. איכות התנועה של הרקדנים היא נהדרת, מדויקת, צלולה.

אך גת אינו מסתפק בערוץ של התנועה אלא מצרף אליו ערוצים נוספים כדי לעשותה רב שכבתית. לערוץ התאורה למשל יש ריקוד משלו. הוא פורס את הבמה לרצועות אורכיות שבכל אחת מהן מוארים הרקדנים בעוצמה שונה, אבל הכל בו מעודן והוא נראה כערוץ הפועל באופן עצמאי ופותח אפשרות לפירושים נוספים.

ערוץ נוסף, המחולק לשניים, הוא זה של המוסיקה והטקסט. הוא נחלק בין קטעי נגינה בפסנתר למוסיקה של באך ובין מלל שנושאו הוא הקהילה המנוניטית הנוצרית החיה בבדידות בצפון קנדה. הטקסט הזה נוגע בשאלות חשובות ובהן ניכור, חומרנות, אמונה, מודרניזציה, טכנולוגיה, תיאולוגיה, פילוסופיה, מצפון חברתי ועוד. אלא שבניגוד לתאורה, שהאמירה שלה היא נזירית כמו התנועה, המלל מפר את האיזון. הוא אמנם נמסר כדיווח ניטרלי, חף מכל דינמיות והתלהמות, אך הוא פולשני מדי, ומפר את המידתיות שבין הערוצים.

את גת המוכר לנו ניתן לזהות ביתר קלות בקטעים הקבוצתיים הספורים השזורים בריקוד. כאשר לפתע מוצאת עצמה קבוצת רקדנים בתוך אזור תחום קטן הכופה צפיפות, וכל אחד מחבריה ממשיך לנוע עם המשפט שלו, וביחד הם מעלים על הדעת הצצה אל קרביו של שעון שווייצרי על שפע פעילויותיו הזעירות והמדויקות. אותו גוש נע עשוי לחצות את הבמה בקו ישר אל צדה השני, אבל אורך חייו קצר והוא מתפרק. אין כאן ההתקדמות המפותלת של הגוש הרוטט של הרקדנים, המוכרת מעבודותיו של גת בעבר.

גת מצוי בתהליך של גילוי אפשרויות חדשות, הרחבה של מה שכבר ניסה בהצלחה. ייתכן שמבחינתו שלב זה נועד להשביע את סקרנותו, לבדוק באופן שכלתני־משהו את עניין המידתיות שבין ערוצים ואת הרחבתן של האפשרויות לפרשנות. אלא שהתוצאה נראית מרוחקת ומנוכרת ומתעורר געגוע לגת שהכרנו.

להקת עמנואל גת, “The Goldlandbergs”, פסקול “השקט בארץ” - תוכניות דוקומנטרית של הפסנתרן גלן גולד, מוסיקה: באך, וריאציות גולדברג; עיצוב תאורה בשיתוף סמסון מילסנט; רקדנים יוצרים: הרווה שוסאר, אורורה די ביאנקו, מייקל לור, פאנסון קין, פיליפ מסיאה, ז’נבייב אוסבורן, פרנסואה פרזבילסקי מילנה טוויהאוס. פרויקט בשיתוף מרכז סוזן דלל ופסטיבל ישראל, ובתמיכתו של המכון הצרפתי בשגרירות ישראל. מרכז סוזן דלל בתל אביב, 23.5

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ