שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שיר חכם
שיר חכם

בשבוע שעבר הציג מפעל הפיס פרויקט תמיכה חדש בתחום המחול, "בעקבות". הפרויקט מזמין כוריאוגרפים ישראלים להפיק עבודות המתכתבות עם יצירות מחול קיימות "שהועלו בפני קהל בישראל קודם לשנת 1990", נכתב בתקנון. שלוש העבודות שייבחרו אמורות לעלות בבכורה באוקטובר 2014.

התקנון מפרט כי "תהליך היצירה יכלול מחקר מקיף ומתועד אודות היצירה המקורית, שתוצריו יופקדו על ידי יוצר היצירה החדשה בארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה", וכי "היצירה החדשה תתבסס במידה רבה על היצירה המקורית, על כל מרכיביה הכוריאוגרפיים והבימתיים". לפי התקנון, "חלק ניכר מהיצירה יהיה מבוסס על היצירה המקורית באופן שקטעים מהיצירה המקורית יצוטטו בה". התקציב המיועד לכל יצירה הוא סכום עתק במונחי המחול המקומי: עד 211 אלף שקלים לעבודה.

האחיות אורנשטיין, 1934. גבי אלדור שיחזרה ריקוד שלהן צילום: אלפונס הימלרייך

בימים האחרונים מעורר הפרויקט תגובות מעורבות בקרב אנשי מחול ישראלים. "אני שמחה שהם תומכים", אומרת כוריאוגרפית שביקשה להישאר בעילום שם, "אך זה מייצר מצב אבסורדי. זה כמו לחזור אחורה לימי המלוכה שבהם המלך שכר אמן שיעשה בשבילו יצירה בהזמנה. בנוסף, להגיש תיק עם תוצרי מחקר. אני מרגישה קצת כאילו אני עובדת ארכיון בשביל מפעל הפיס. הם גם אומרים לך איך ייראה כל שלב ושלב בתהליך העבודה, כאילו התהליך הוא לא הדבר שאמור להיות יצירתי פה".

"זה משפיע על התהליך היצירתי עד כדי כך שהוא לא קיים יותר", אומר רקדן אחר. "אתה יכול לבקש מאמנים ליצור עבודות שמתעסקות בנושא מסוים, אבל לומר בדיוק מה הולך להיות בכל שלב ושלב בתהליך היצירתי זה בעיני פסול. יש להיזהר לא לעבור את הגבול הזה, של אמן בהזמנה. גוף תקציבי אינו זה שצריך להחליט איזה מחול הוא רוצה בארץ".

גבי אלדור, יוזמת הרעיון וחברת מועצת הפיס לתרבות ואמנות, מסרה כי "צריך לזכור שזו לא בחינה. אי אפשר להגיש חומרים שאין להם תיעוד, וצריך להגיע לפרזנטציה הראשונה עם צילומים, אחרת זה מפספס את הסיפור הראשי. אני זו שיזמתי את הרעיון, והוא הרבה יותר תמים ופשוט מזה. רפרטואר המחול הישראלי אובד. אם לא נטפח, נשחזר או נכתוב אותו הוא ייעלם. יש המון עבודות שנעלמו מהתודעה וזה חבל בגלל שזה ממש כמו ספרייה שאף אחד לא טרח להקים. ספריית המחול בבית אריאלה עדיין לא חיה על הבמה. אני לא אוהבת את הטירניות של החדש, שרק מה שנעשה אתמול ומחר חשוב.

"בהחלט אפשר שתהיינה השגות לגבי הדגש על הצד האקדמי", היא ממשיכה, "אבל גם זה הבלים, כי אלה דברים שאין ברירה אלא לעשותם. אם אתה רוצה לעבוד מחדש על איזשהו ריקוד, אתה צריך לקרוא לתוכו, להבין עם מה התמודדו אז. זה לא בהכרח 'אקדמי'. מחקר היא מלה שצריך להוריד אותה מגדולתה ומריחוקה. אז נכון, לנעמי פרלוב (המנהלת האמנותית שתלווה את היוצרים, ש"ח) יש נטייה להיות מחמירה, וגם לאיריס לנה. אבל אני עצמי שיחזרתי ריקוד משנות ה–30 של האחיות אורנשטיין (אחת מהן היא אמה של אלדור, ש"ח), ואוריינות היא לא מילה גסה. מותר לדעת מה היה לפני שלשום. זה לא פוגם במקוריות, ביצר או באותנטיות".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ