תצוגת אופנה מרקדת: רקדנים מקצועיים מדגמנים בסרט אינטראקטיבי

הרקדנים מחליפים תוך כדי תנועה בגדים של מעצבי על ובהם לואי ויטון, קנזו ולה פרלה

שיר חכם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שיר חכם

האם עולם האופנה גילה סוף סוף את הפוטנציאל התצוגתי של יצירות מחול עכשוויות?

קבוצה של שישה רקדנים מלהקת תיאטרון סאדלרס ולס הלונדוני השתתפה בסרט הנקרא "Mine", מאת הבמאים לוק וייט ורמי ויקס, הידועים גם בשם "Tell no One", שהופץ ברשת בימים האחרונים. זהו סרט קצר של שלוש דקות שבו הרקדנים, הלבושים כולם בבגדי תחתונים לבנים, מחליפים מלתחות הלבשה – תוך כדי תנועה – של מעצבי על כמו לואי ויטון, קנזו, לה פרלה, מיסון מרטין מרגיילה ובוטגה ונטה.

הסרט הקצר מתפקד כתצוגת אופנה אינטראקטיבית: הצופים יכולים לסמן פריטים שמעניינים אותם ואחר כך לבחון אותם באופן מדוקדק יותר עם מידע מפורט יותר על תכונותיהם.

אחראית הסטיילינג אגאתה בלסן אמרה בראיון לאתר "Nowness": "חשבתי שהרקדנים צריכים להיות לבושים בבגדים שמסוגלים להביע רגש. מכיוון שהסרט לא מבחין בין תפקידי נשים לגברים, היה חשוב לי שהבגדים כן יובנו במונחים של נשיות וגבריות".

האלמנט התנועתי בסרט מזכיר במידה רבה את עבודותיה של הכוריאוגרפית הבלגית אן תרזה דה קירשמיקר וגם נעשה בהשראתה. הרקדנים נוקטים בו תנועה מרחפת ואלתורית. כל הכוריאוגרפיות של דה קירשמיקר ידועות בריחוף, בג'זיות ובסטרוקטורות קצביות רפטטיביות, לעתים מורכבות, מה שהוליד שיטת תנועה להכשרת רקדנים שנקראת "Flying Low", שמאפיינת מאוד את הריקוד בסרט.

צמד הבמאים בחר בכוריאוגרף האיטלקי פאולו מאנגיולה כדי ליצור כוריאוגרפיה מלאת תשוקה, תוך שימוש באפקטים קולנועיים כמו העלמת הבגדים, הופעתם משום מקום על גופי הרקדנים או ערטולם החלקי, מה שמקנה ליצירה הזו תחושה כללית של משחק פנטסטי.

"הסרט של לוק ורמי מרגיש אמנם קסום אך עדיין מהעולם הזה", אומרת בלסן, "וזה היה חשוב שהסטיילינג יתמוך בשילוב הזה של מציאות ומוזרות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ