מחול

בפסטיבל לקרקס עכשווי יש דמיון אבל אין אמצעים

הפסטיבל לקרקס עכשווי "אי שם ובשום מקום" עמוס כוונות טובות, אבל הרמה בו אינה אחידה וניכר בו המחסור באמצעים

רות אשל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

בפסטיבל לקרקס עכשווי "אי שם ובשום מקום" יש טרפז, חבל, עמודים סינים וג'אנגלר. אבל אין זה קרקס רגיל. את מה שראיתי בו הייתי מתארת כתיאטרון תנועה בטכניקות וביכולות של אמני קרקס. יש בו גם מסר שמטרתו להפנות את תשומת הלב של הקהל למצוקת המהגרים המידפקים על שערי מדינות. למיטב ידיעתי, זה ניסיון יחיד במינו בישראל, אבל ניכר בתיאטרון זה שהוא חסר אמצעים ושהיוצרים לא יכולים ממש לתת דרור לדמיונם אלא נאלצים למצוא פתרונות מתוך מה שיש. לפעמים זה עובד ולפעמים לא.

על הבמה שתי קונסטרוקציות של קובייה בגודל חדר קטן, עשויות מצינורות פלדה, שאפשר לטפס עליהן ולהציג את היכולות הקרקסיות האתלטיות. על הפאה האחורית של כל אחת מהן מתוח מסך לצורך הקרנת סרטי וידיאו. אלה מוקרנים לאורך כל המופע ומתארים מהגרים מתקופות שונות בהיסטוריה, לרבות מהגרים עכשוויים מאפריקה. בסרטים גם נופים של ים, מדבריות, מקומות שחצו המהגרים כדי להגיע למבנים הנטושים והמוזנחים שהם מתגוררים בהם כעת. כל זאת בסרטים המוקרנים.

מתוך "אי שם ובשום מקום". מסר הנוגע למהגרים חסרי האוניםצילום: Ian Grandjean

ואילו על הבמה חמישה אמנים. מאחר שמדובר במופע של כשעה, כל החמישה נוכחים כל הזמן על הבמה, ולפיכך על כל אחד מהם להיות ברמה של סולן. אלא שהם אינם ברמה שווה, וזו אחת מבעיות המופע.

פלוריאן מהה (Meheux) הנפלא, אמן ברמה בינלאומית, מטפס על העמודים הסיניים כמו זיקית, מזין את הפתרונות התנועתיים הווירטואוזיים במשחק של שחקן מעולה ומפגין נוכחות בימתית מעניינת. גם לענבל בן חיים יכולת לשלב בין העבודה עם החבל האנכי, המשתלשל מהתקרה, ובין המשחק. על החבל, מעלה מעלה, היא מתקפלת כדי לישון, ולא חוששת לחזור לרצפה במהירות, כמעט בנפילה.

החומרים התנועתיים של נועה שניצר ממקמים אותה במצב של כפיות טובה: הם לא מספיק מרשימים, אף שהיא מסורה כל כולה למתרחש סביבה. המחול הוא החוליה החלשה גם של מעיין גור, הן בגלל החומרים התנועתיים, שאין בהם עניין, והן בשל הביצוע הלא ממש מקצועי. כך גם אהרן טוביאס. הג'אגלינג שלו בסיסי ביותר ולא ממש מעניין, והוא לא משכנע כשחקן.

יש במופע קטעים חזקים. למשל קטע שבו כולם נכנסים להיסטריה. בעקבות ההיסטריה מהה שעל העמודים הסיניים וענבל בן חיים שעל החבל לוקחים סיכונים של ממש, אבל אצל האחרים ההיסטריה לא מולידה פתרונות שיש בהם עניין של ממש. הקטע בכללו קצר מאוד ואינו מתפתח. בקטע אחר נראה שהיוצרים ביקשו לתאר איך מצבם הלא ייאמן של המהגרים קולע אותם למעין חלום סוריאליסטי, אך גם בו הפוטנציאל לא ממוצה.

המוזיקה, של דורי בן זאב ואסף גבעתי, טובה, וכך סרטי הווידיאו, של ערן שפירא. נראה שליוצרים יש כישרון ויכולות אבל הם נאלצים להתמודד עם מגבלות המציאות.

פסטיבלOn Time - פסטיבל לקרקס עכשווי, "אי שם ובשום מקום", רעיון ובימוי: אורית נבו וגאי קאררא (צרפת), אהרן טוביאס (ג'אגלינג), מעין גור (מחול), נועה שניצר (טרפז), ענבל בן חיים (חבל אנכי), פלוריאן מהה (עמודים סיניים), יוצר וידיאו: ערן שפירא, עיצוב תאורה: ג'ייק סליב, מוזיקה מקורית: דורי בן זאב ואסף גבעתי, תלבושות: הדס גרטמן, קונסטרוקציות: בועז יכין, חדרה, מרכז מסחרי מיקס (מול תחנת מכבי האש)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ