אכרם קאן: לרקוד בראש של סטרווינסקי

ביצירה "iTMOi", שתעלה ביום רביעי בת"א, מציג הכוריאוגרף אכרם קאן מחווה ל"פולחן האביב"

גיל נוה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "iTMOi" צילום: Jean Louis Fernandez
גיל נוה

רק 30 שניות מהיצירה "פולחן האביב" נשמעות ביצירה "iTMOi", (ראשי תיבות של in the mind of Igor) מחוותו של הכוריאוגרף הבריטי־בנגלדשי אכרם קאן ליצירתם האיקונית של המלחין איגור סטרווינסקי והכוריאוגרף וסלב ניז'ינסקי שתוצג מיום רביעי עד שבת במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

למרות זאת, האחת מהדהדת ללא הרף את האחרת, החל בנושאים הדרמטיים כגון האינדיבידואלים שמועלים לקורבן או המקורות הדתיים של ההקרבה, דרך המקצבים המוזיקליים הייחודיים לסטרווינסקי, וכלה בכוריאוגרפיה המורכבת מסצינות רבות של מעגלים סביב יחידים או קבוצות שמפעילות כוחן על יחידים, תוך שימוש בשפת תנועה בהשפעות פולקלוריסטיות.

תהליך העבודה על "iTMOi", מספר אסיסטנט הכוריאוגרף של קאן, אנדריי פטרוביץ', החל לקראת יום השנה ה-100 לבכורת הבלט "פולחן האביב" שצוין ב-2013. קאן, הוא מבהיר, ניסה להימנע מיצירת גרסה נוספת של הבלט. "רצינו לפענח מה עבר בראשו של איגור סטרווינסקי באותה תקופה. לא רק סביב 'פולחן האביב', אלא גם סביב יצירת הבלט 'הכלולות'. יש על זה הרבה מידע סותר".

לדבריו, שלושת המוזיקאים שעבדו עם קאן, ניטין סוואני, ג'וסלין פוק ובן פרוסט, נמנעו גם הם מיצירה מחודשת של יצירותיו של סטרווינסקי, אלא נותרו נאמנים למחשבה "מה הוביל את הגאון המוזיקלי לבניית הדפוסים המוזיקליים שהסעירו אז כל כך את העולם".

מתוך המופעצילום: Jean Louis Fernandez

פטרוביץ' מדגיש עם זאת כי אין ביצירה ניסיון לתרגם בבירור את הביוגרפיה של סטרווינסקי להתרחשות בימתית. "לקחנו את הנושאים המסוימים שקאן בחר לעסוק בהם, כגון קורבן, לידה, אלימות, והתחלנו לחקור אותם תנועתית בסטודיו דרך השפה התנועתית הספציפית שלנו.

קאן משתמש בשפת המחול קטאק, ששורשיה בצפון הודו, אבל הרקדנים האחרים הוסיפו מתוך מילון התנועה של הריקודים העממיים מהמדינות שבאו מהן, כמו ריקודים סלאביים או ספרדיים. השילוב של כל שפות התנועה הללו, על הריתמוסים המוזיקליים בהשראת סטרווינסקי, יחד עם הנושאים המורכבים והקשים האלה, נתנו לנו את התשתית ליצירה".

התוצר של שיתוף הפעולה הוא התרחשות בימתית של שורת דמויות שאפשר בתחילה אולי לזהותן כבעלות תפקיד דרמטי ברור, כגון הקורבן והמקריבים, אבל במהרה התפקידים מיטשטשים, לא ידוע בבירור מי ממלא איזה תפקיד בסדר החברתי שנוצר על הבמה. "זה נתון לפרשנות אישית", אומרת השחקנית הצרפתייה קתרין שוואב, שמגלמת ביצירה את אחת הדמויות המובילות שאפשר לכנותה "האשה בקרינולינה".

שוואב מבהירה כי "הדמות היא לא ספציפית מאוד. זו דמות מאוד חזקה, מרכזית. חשוב שזה יישאר פתוח לקהל, למצוא את הפרשנות שלו. אם יש נרטיב, חשוב שהוא יישאר בראשו של סטרווינסקי. אנחנו מנסים לגלם חלומות, מחשבות, תשוקות". כלומר, לדבריה, קאן יצר "ארכיטקטורה של תנועות שיוצרות אנרגיה רגשית. הצורה יוצרת את העוצמה, את הרגש. זו לא עבודה של מחשבה אינטלקטואלית טהורה".

מתוך המופעצילום: Jean Louis Fernandez

לדבריה, שורת דמויות שימשו לה להשראה בתהליך העבודה עם קאן: "עברתי דרך ארוכה, מרוח קאלי ההודית למוות המודרני, לגלוריה סוונסון מ'שדרות סנסט', לאלימות שבשעון המכני. זו דמות רבת עוצמה, אבל חקרנו במה ניכרת העוצמה שלה. היא שולטת? היא אלימה? אלימים כלפיה? יצרנו כל מיני מצבים פיזיים שיוצרים מאזני כוח, אולי אלימים לפעמים, ומשקפים את העוצמה של הדמויות. כולנו מודעים לכך שזה עשוי לשקף מאזני כוח פוליטיים בחברה גם אם אנחנו לא מצהירים הצהרה פוליטית כלשהי".

בנוגע לניסיון להיכנס לראשו של סטרווינסקי עצמו, דבר שעשוי להיתפש כיומרנות, היא אומרת כי "ניסינו לפצח את הראש המורכב של איגור סטרווינסקי על סמך הפרטים שידענו והרגשנו שרלוונטיים. ניסינו הרבה רעיונות ודרכים שונות לתנועות שיספרו חלק קטן מהסיפור. הגדרנו את התנועה והרגש אבל לא את מיקומנו בתוך הראש של סטרווינסקי - כי איך אפשר להתיימר לעשות משהו כזה? הרי הוא לא עבד אתנו. מה שהיה ברור הוא שצריכות להיות דמויות של אדם שמורד בחברה, אשה שהיא הקורבן הנבחר וכן תחושות של עוצמה וקבוצתיות של עדר. אפשר אולי להגיד שהמורד היה יכול להיות סטרווינסקי עצמו, אבל כשהוא כתב את 'פולחן האביב' היתה לו כוונה מסוימת. אנחנו לא מייצגים את אותה הכוונה מ-1913. זה חלק מהכוח של המחול - שאנחנו נעים במשך הזמן ומביעים את רוח הזמן באמצעות האמנות החיה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ