מתה הפרימה בלרינה הרוסייה מאיה פליסיצקאיה

הפרימה בלרינה, שמתה בסוף השבוע במינכן מהתקף לב והיא בת 89, נחשבה להתגלמות רוח הבלט הסובייטי במשך כ-50 שנה

גיל נוה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאיה פליסיצקאיה במופע מחול ב-1996צילום: אי־פי
גיל נוה

מאיה פליסיצקאיה, אחת הרקדניות החשובות ביותר ברוסיה, מתה בסוף השבוע במינכן בעקבות התקף לב והיא בת 89. המנהל הכללי של הבולשוי ולדימיר אורין סיפר כי בעלה, המלחין רודיון שצ'דרין, הוא שהודיע לו על מותה של פליסיצקאיה, שנחשבה במשך כ–50 שנה לסמל של בלט הבולשוי בעידן הסובייטי.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הביע צער על מותה של פליסיצקאיה, שהיתה אחת מ-12 הרקדניות שזכו לתואר "פרימה בלרינה אסולוטה" ("האבסולוטית", או "המוחלטת" בתרגום חופשי). ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, ציין כי "זה סופו של עידן בעולם הבלט". הרקדן והכוריאוגרף מיכאיל ברישניקוב הביע צער על מותה של הפרימה בלרינה, שנודעה הן הודות ליכולתה הטכנית המבריקה והן הודות לאקספרסיביות הדרמטית שלה, וציין כי "יש לזכור תמיד את האופן שבו ביצעה את קטע הבלט 'מות הברבור', מ-1959 עד 1986".

פליסצקאיה נולדה במוסקווה למשפחה ממוצא יהודי בנובמבר 1925 וגדלה במשך שנים בבית דודתה שהייתה רקדנית בבולשוי משום שהוריה נעצרו במסגרת הטיהורים שהוביל סטאלין. אביה אף הוצא להורג בסוף שנות ה-30, אך אמה שבה מן המאסר כעבור כמה שנים.

באוטוביוגרפיה שלה "אני, מאיה פליסיצקאיה", שהתפרסמה ב-1994, כתבה כי בילדותה הבלט שימש מפלט, אבל לא עיוור אותה למציאות: "הייתי מדברת רק על 'אגם הברבורים' ו'היפהפיה הנרדמת', על תרגילי הבלט שלי ועל שותפיי הנאים לדואטים, אבל כשאני מביטה אל העבר, אל ילדותי, הכל סובב סביב פוליטיקה והטרור של סטאלין".

פליסיצקאיה, הצטרפה לבולשוי עם סיום לימודי הבלט שלה בשנת 1943 והתקדמה במהירות בשורות הלהקה, חרף ייחוסה המשפחתי, והיא אף היתה אחת מכוכבות חגיגות יום הולדתו ה-70 של סטאלין ב-1949. "פשוט פחדתי מהמבט שלו", כתבה פליסיצקאיה על סטאלין, "ונמנעתי מלהביט בו ישירות במהלך הקידות שלאחר המופע".

חרף התקווה שהופעתה באירוע תהיה אות למחילה כלפי משפחתה, בשנותיה הראשונות בבולשוי נאסר על פליסיצקאיה להצטרף לסיורים מחוץ לברית המועצות בשל מוצאה היהודי וקרבתה המשפחתית ל"אויבי העם". רק לאחר התערבותו האישית של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ניקיטה חרושצ'וב, בשנת 1959, הותר לפליסיצקאיה לצאת את גבולות ברית המועצות. היא זכתה במהרה לתהילה בינלאומית, הופיעה בבית הלבן בפני הנשיא קנדי ב-1962 וכונתה "התגלמות הבלט הסובייטי" על ידי התקשורת בברית המועצות ומחוצה לה.

מאיה פליסיצקאיה ב-2011צילום: אי־פי

כפרימה בלרינה של הבולשוי פליסיצקאיה לא רק ביצעה את כל התפקידים הראשיים בבלטים הקאנוניים כגון "אגם הברבורים", אלא יצרה את התפקידים הראשיים ביצירות שהפכו לקלאסיקות מודרניות של הבלט, כגון "ספרטקוס", "פרח האבן" ו"סוויטת כרמן". בחלוף השנים היא זכתה להיתרים שונים להופיע כאורחת בלהקות שונות במערב במהלך שנות ה-70 ושיתפה פעולה עם הכוריאוגרפים החשובים של התקופה, בראשם רולאן פטי ומוריס בז'אר, שיצר עבורה את התפקיד הראשי בבלט "איזדורה" וליהק אותה לתפקיד הראשי בבלט "בולרו", שזכה לפופולריות רבה באירופה.

במקביל, פליסיצקאיה החלה ליצור יצירות משל עצמה, לעתים בשיתוף בעלה, במסגרות עצמאיות תחת החממה של הבולשוי. עם זאת, עבודותיהם נוצרו תחת הצנזורה האידיאולוגית החריפה של המשטר הסובייטי. מבקרת המחול של "ניו יורק טיימס" אנה קיסלגוף ציינה בעקבות הופעה מיצירותיה ב-1988 כי "הבלטים האלה הם כלי להעברת כישרונה [של פליסיצקאיה] וללא נוכחותה העוני היצירתי של התנועה היה הופך אותם לבלתי נסבלים. זו הטרגדיה הגדולה של הבלט הסובייטי, שרקדנית עם ייחודיות גאונית כשלה לא זכתה להתפתח כיוצרת".

בשנות ה-80 זכתה פליסיצקאיה יחד עם בעלה להיתר מיוחד מהמפלגה הקומוניסטית לעבוד תקופה ממושכת במערב ומונתה למנהלת האמנותית של בלט האופרה של רומא והבלט הלאומי הספרדי מבלי שנאלצה לערוק. במקביל, היא הוסיפה להופיע עד 1990 בלי שאיבדה מכישוריה באופן שניכר לעין, ופרשה מהבמה רק לאחר כחמישה עשורים. עם קריסת ברית המועצות השתכנו השניים במינכן.

לאור ייחודיותה כמופיעה, והנאמנות שגילתה כלפי ברית המועצות, פליסיצקאיה זכתה במשך השנים בשורת פרסים מהמשטר הסובייטי, בהם פרס לנין, תואר "האמן העממי", תואר "גיבורת העמל הסוציאליסטית" ועיטור ההצטיינות למען המולדת. בנוסף, פליסצקאיה זכתה לשורת פרסים בינלאומיים, לרבות אבירת לגיון הכבוד בצרפת, פרס האמנות והמדע מקיסר יפן והיא אחת הבלרינות הבודדות בהיסטוריה שכונו "פרימה בלרינה אסולוטה", שפירושו - האבסולוטית.

באוטוביוגרפיה שלה חשפה פלסיצקאיה כי על אף מעמדה הרם, המציאות לא הייתה ורודה בשל התערבות נציגי הממשל בחייהם של כוכבי הבלט בסיורים. היא עוררה זעם רב כשכתבה שמשום שכל כספי ההופעות בסיורים הוחרמו על ידי נציגי המשטר, רבים מהרקדנים נאלצו לאכול "אוכל של כלבים וחתולים - זה זול, משביע, מזין ושופע בוויטמינים". ככל הנראה לאור התהיות מדוע מעולם לא ערקה למערב, בניגוד לרבים מכוכבי הבלט הסובייטי בני תקופתה, הסבירה פליסיצקאיה כי החיבור שלה לבולשוי היה מוטמע בגופה. "התיאטרון עצמו הוא יצירת מופת - גודל הבמה, שיפוע הבמה. אני לא יודעת מאיזה עץ בנו את הבמה, אבל הוא קופצני. בבמות אחרות הרצפה שטוחה מדי או שהשיפוע גדול מדי. רקדתי על הבמות הגדולות בעולם ואני יכולה לומר בביטחון מלא שהבמה בבולשוי היא הטובה ביותר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ