דור חדש ומעולה של רקדנים בבלט בישראל

מיה ארבטובה היתה מאושרת אילו זכתה לחזות בתחרות הבלט על שמה שהתקיימה במרכז סוזן דלל בת"א. השילוב המתבקש והעדכני עם המחול המודרני העשיר את שני הסגנונות

רות אשל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

אילו מיה ארבטובה, חלוצת הבלט בישראל, היתה זוכה לראות את התחרות השנה, היא ודאי היתה מאושרת. הרמה עלתה פלאים וגדל דור של רקדני בלט מוכשרים ואיכותיים. ממש תענוג. כל האירוע הקרין מקצועיות ותחושה שהנה הבלט הקלאסי, סוף סוף, עשוי לתפוס את המקום הראוי לו במפת המחול בישראל. זה דור העתיד.

יש כיום בישראל כמה להקות בלט: הבלט הישראלי, בלט ירושלים, בלט פאנוב ולאחרונה הוקמה להקת בלט נס ציונה. את עמותת התחרות ייסדו ב–1989 נירה פז, יאיר ורדי וחזי לסקלי. ארבטובה זכתה לראות את הקמת העמותה ואת התחרות הראשונה — ובאותה שנה מתה. במשך 26 שנה נוהלה התחרות על ידי פז והשנה הועבר הניהול לידיו של דוד דביר. לאורך כל השנים נעשית העבודה בעמותה בהתנדבות.

איגור פטשנצ׳וק, הזוכה במקום הראשוןצילום: רונן דבש

יותר מ–30 מועמדים מכל הארץ ניגשו השנה לתחרות ונבחרו 15. חבר השופטים כלל את איוואן ליסקה, מנהל אמנותי של להקת הבלט של בית האופרה במינכן; את רקוטר אוליביה, בלט מייסטר של הלהקה של בית האופרה במינכן; וכן את ברכה צמח, שלי שיר ויאיר ורדי.

למרות שמדובר בתחרות לבלט קלאסי, המועמדים רקדו סולו מהרפרטואר הקלאסי וסולו בסגנון מחול מודרני — החלטה המשקפת את רוח הזמן, כששתי הסוגות שזורות זו בזו. פעם, לא כל רקדן בלט יכול היה לרקוד מודרני. לא בגלל קושי טכני, אלא משום שהוא חסר את זרימת התנועה, את העבודה מתוך שחרור מבוקר, את התפישה במחול המודרני שהמנוע לתנועה הוא פנימי ולא צורני. כיום, להקות מחול מודרני מתאמנות על ברכי הבלט הקלאסי שבונה את המסד הטכני הברור והחזק שעליו ניתן לזרום לכל כיוון. בד בבד, גם הבלט השתנה ואימץ אפיונים של מחול מודרני.

לפיכך, תענוג היה לראות את "הנסיכים והנסיכות" מחלקה הראשון של התוכנית, רוקדים בחלק השני את היצירות של נאצ'ו דואטו, מאץ אק ואוהד נהרין. אפשר היה להתרשם עד כמה הרקדנים חשים חופשיים לבטא את עצמם במחול מודרני כשהם משוחררים מהאתגר "לעבור בשלום" את המשוכות הכל כך קשות שמעמיד הבלט הקלאסי.

בניגוד לעבר, כשהאתגרים הטכניים נותבו באופן לא נכון לעבר צוואר וידיים נוקשות, וכל פירואט כפול שלא הסתיים במעידה לווה באנחת רווחה — הפעם אפשר היה להתרשם מהידיים הרכות, מהחזה העליון הפתוח, מדיוק התנועה ומהמאמץ הרב שהוקדש לליטוש. אמנם הנחיתות מהפירואטים, בעיקר באטיטיוד, היו לעתים מעט מגומגמות, וחסרה ההעזה למצות עד תום את שיווי המשקל על בוהן רגל אחת — כמו לגנוב עוד רגע של "רובטו" לפני הנחיתה — אבל בסך הכל הביצוע היה ברמה גבוהה. ואם בעבר הפחד מהמשוכות הטכניות שיתק את שמחת המחול, הרי הפעם השמחה היא שצבעה בשכבה דקה את הטכניקה. ניכרה גם תשומת הלב של המנחים לשיוף פרטים כמו הטיות־הראש ומעברים בין פוזיציות.

מאחר שהרמה הטכנית אצל מרבית המשתתפים היתה טובה, ההבדל הוסט מן הביצוע אל עבר הנוכחות הבימתית של כל מתחרה. אין ספק שלחתן הפרס הראשון, איגור פטשנצ'וק, יש נוכחות הממלאת את הבמה. תענוג לראות אותו. עמרי משעל (פרס שלישי) הקרין ביטחון ויכולת טכנית חזקה, והרקדן שי אוטולנגי הציג הופעה מסקרנת ורעננה, וחשבתי שהוא בין הראויים לפרס. אילן גולובוביץ התרגש בסולו הקלאסי והיו לו מספר מעידות, אבל הוא עורר עניין בהקרנה הבימתית שלו בקטע המודרני של "ג'ורג' וזלמן" של נהרין.

בין הרקדניות בלטה עמית חסון בנוכחותה החזקה על הבמה עם קטע מ"היפהפייה הנמה". אמנם היו רקדניות חזקות ממנה טכנית, אבל היא צדה את העין, והיתה נפלאה בריקוד "שדה 21" של נהרין. רקדנית נוספת שהיא בעיני פוטנציאל לבלרינה בעתיד היא מאיה סטוק. כשהיא רקדה את "היפהפייה הנמה" כל נסיך שעיניו בראשו היה מתאהב בה. היא היתה משכנעת גם ב"ג'יזל "של מאץ אק.

אילו ניתן היה לחלק את הפרס השני — הייתי בוחרת בחסון ובסטוק. והיו עוד רקדניות שקשה היה להתעלם מהן, ובהן עדי נבון שרקדה באצילות את "פקיטה", ענאל זיטלין ופאני לובין שהקרינו נוכחות בימתית ויכולת טכנית וביטוי בקטעים המודרניים שיצרה להם נדיה טימופייבה, שהתגלתה כבעלת כישרון כוריאוגרפי.

בעוד השופטים מתדיינים על המתחרים, הופיעו להקת בלט ירושלים ובלט נס ציונה — שזו היתה חשיפה ראשונה שלה. אם לשפוט ממה שראינו, הרי עומדת לקום בישראל להקת בלט חדשה על רמה גבוהה שעתידה להפתיע אותנו.

ואלה הזוכים בתחרות: פרס ראשון — איגור פטשנצ'וק. פרס שני — עמית חסון. פרס שלישי — עמרי משעל. פרס רביעי — אופל מרקוס.

תחרות מיה ארבטובה לבלט קלאסי 2015. מנכ"ל: דוד דביר. מנחים: טליה פז ועידו תדמור. מתחרים: עדי נבון, ענאל זטלין, פאני לובין (בלט ירושלים, בהנחיית נדיה טימופייבה); עמית חסון וליעד ליפשיץ (בי"ס יוניסון, בהנחיית נועה כהן, אלה נגלי, טליה פז, מוריאל דבי ומעין שיינפלד); שי אוטולנגי, נועה זוהר, יאיר בוז'ו, אילן גולובוביץ, שרון מנחם ועתליה כהן (ביה"ס תלמה ילין, בהנחיית מאירה בר־נתן, דוד ודליה דביר, מרים קסצ'רמן, וקלווין וו); עמרי משעל (בי"ס רוזלין קאסל, בהנחיית קאסל, ג'יי אוגן ורפי סעדי); איגור פטשנצ'וק (בי"ס לאמנות רעות חיפה, בהנחיית פיודור אוברמקו ורחלי שפירא); אופל מרקוס (תיאטרון מחול ירושלים, בהנחיית ליסה בן־יהודה ואילן קו); מאיה סטוק (הקונסרבטוריון כפר סבא, בהנחיית ג'רוגינה יעקובי). מרכז סוזן דלל, 25.5

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ