גיל נוה
מתוך המיצג "מרחב פוטנציאלי"צילום: עמית מן
גיל נוה

"הרבה אנשים חושבים שפלמנקו זה רק רקדניות עם קסטיינטות, שמלות מהודרות, פרחים בשיער ומניפות", אומרת אדוה ירמיהו, שתעלה בשבוע הקרוב את המופע "A Simple Vista" ("למראית עין") יחד עם עדי מובדט, ישראלית שחיה בספרד. זה יקרה היום בפסטיבל "תל אביב דאנס" שבמרכז סוזן דלל ובאירועי הלילה הלבן באשדוד בסוף החודש. במופע, שבוחן את הסטריאוטיפים של הפלמנקו ומפרק אותם, יופיעו גם "אל פיטי" — המנהל המוזיקלי של מריה פאחס, הרקדנית הלאומית של ספרד ואחת הפופולריות בעולם — וכן יהודה שוויקי, מזמרי הפלמנקו המנוסים בישראל, ונגן הקונטרבס עפרי יבזורי.

"חשוב לציין שפלמנקו זה לא רק ריקוד אלא אמנות שמכילה מוזיקה, שירה, ריקוד, דרך חיים ומורשת", מדגישה ירמיהו, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, שבילתה שנתיים מחייה בסביליה וכיום מחלקת את חייה בין ישראל לספרד. בשיחה היא משתמשת בלי משים במושגים בספרדית והגוף שלה מביע אותם במדויק עד שהתרגום נעשה מיותר. "פלמנקו מתייחס ליצרים הבסיסיים ביותר, וממזג ריקוד עממי ספרדי עם האמנויות של צוענים ועמים אחרים בספרד", היא אומרת.

מתוך המופע "מראית עין"צילום: נטשה שחנס

בחיפוש אחר האותנטיות מתעמתות ירמיהו ומובדט כבר בפתיחת המופע עם הסטריאוטיפים הראשוניים של הפלמנקו, כולל המניפות והקסטנייטות, ומכאן הן עוברות לסגנון חופשי יותר ומסיימות בריקוד פלמנקו עכשווי, לצלילי קונטרבס, תוך שהן שרות בקולותיהן — שני כלים חריגים למדי בתחום. "המופע מתחיל בהשראת תמונת סטילס של הרכב פלמנקו מסורתי שמוקרנת על הבמה, והיא משוחזרת ומתפרקת במרחב תוך שאנחנו משילות מהסגנון את העודפים".

למרות המוטיבים העכשוויים, ירמיהו מסרבת להגדיר את המופע כ"אוונגרד" של פלמנקו. "זה משהו אחר. אני מחפשת דימויים תנועתיים או חזותיים בעיצוב החלל, אבל הפלמנקו עצמו, הריקוד הטהור יחסית, הוא הכלי. זה לא פרפורמנס אולטרא פוסט מודרני. אני משלבת אלמנטים מאוד מסורתיים דרך כלים של תיאטרון חזותי, שמסייעים להרגיש את היצרים שעליהם הפלמנקו מדבר".

ירמיהו התמחתה בפלמנקו מאזור סביליה, שמתמקד בעוצמת התנועה של פלג הגוף העליון ובתנועות רגליים כבדות, או במילותיה, "אני רוקדת 'שמן וגדול ועגול". בפלמנקו הצועני, למשל, מקור התנועה הוא בפלג הגוף התחתון וגם המקצבים בו שונים מאלה בריקוד של ירמיהו, "אלה ניואנסים קטנים לכאורה אבל מרגע שרואים — מבינים", היא מסבירה, "זה גם משהו שלוקח לרקדנית עצמה הרבה זמן להבין, להבין שזה לא עניין טכני. היתה לי מאסטרה שאמרה שמקצועיות של רקדנית נמדדת במשך הזמן שלוקח לך להיכנס לתחושה, לרגש, לאווירה".

הפריחה של הפלמנקו בישראל, ריבוי המופעים וההרכבים, לא מפתיעים את ירמיהו. "יש לא מעט ישראליות שנוסעות וחוזרות לספרד ועוסקות בתחום. טוב", היא צוחקת, "'לא מעט' זה יחסי כמובן — עשרים בערך. ועדיין, ישראל מוכרת שם כמעצמה מתהווה של פלמנקו. כולן עוברות דרך המאסטרז הגדולים ומצליחות להביא את זה לארץ ולחנך את הקהל לאהבת הסגנון".

מתוך "מראית עין"צילום: נטשה שחנס

יש לה גם הסבר לכך. "אם מחול מודרני עכשווי דורש פעמים רבות יותר הפעלה של הראש מאשר של הלב, הרי בפלמנקו נפתחים רגשית. הישראליות החמה, הבוערת, התוססת, אינה שונה בהרבה מהספרדיות. כנראה אנחנו מרגישות בקלות, בטבעיות, כי אנחנו ים־תיכוניות. כמו שכולם צועקים ברחובות, גם הריקוד הזה צועק מתוכנו".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ