"צעדים ללא גבולות" |

פיליפ גמאכר רוקד באזור האפור

הכוריאוגרף האוסטרי פיליפ גמאכר משלב אמנות חזותית ופלסטית עם פרפורמנס, ושואף לתאר צורה של תקשורת שלא יוצרת אחידות ודומות. מחר הוא יופיע בתיאטרון תמונע במסגרת פרויקט "צעדים ללא גבולות"

שיר חכם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שיר חכם

"אני כאן, ואין מה לומר", כך פתח ג'ון קייג' את הרצאתו "הרצאה על לא כלום", שנשא לראשונה ב-1949 ולאחר מכן ב-1960 באמריקה. "אם נמצאים בכם אלה השואפים להגיע לאנשהו, הם יכולים לעזוב בכל רגע. מה שאנו דורשים כאן הוא שקט, אבל מה שהשקט דורש הוא שאמשיך לדבר". בטקסט המוכר הזה קייג' מלפף את הדיבור סביב השתיקה, ובתוך כך הוא מצביע על ההיגד כעל פעולה שיש לה אפקטים מיידיים בעולם.

הדיבור כפעולה - "speech act", כפי שהוא נקרא בתיאוריה של הלשון - עובר כחוט השני בעבודתו של הכוריאוגרף האוסטרי פיליפ גמאכר, בן 38. בין שזה ב"Walk and Talk" ובין בסדרת ההופעות "Say Something", גמאכר רותם את המחול לחקירה של מנגנוני התקשורת כשלעצמם, במצב של מינימום משמעות. תוך כדי כך הוא לא מוותר על הסתבכויות הגוף האופייניות למחול. מוטיב בולט נוסף בעבודתו הוא המושג "Aboutness" ("על אודותיות"), שדרכו הוא מבקש להצביע על ליפוף אחר - זה הקיים בין דיבור על אודות משהו ובין היותו בעולם.

פיליפ גמאכר ב"Walk and Talk" צילום: ולדימיר מילר

גמאכר, השוהה השבוע בארץ, הוא האורח השני - לאחר מג סטוארט, שעמה גם שיתף פעולה בעבר - של "צעדים ללא גבולות", פרויקט האוצרות הפרוגרסיבי של הכוריאוגרף ארקדי זיידס. ולא במקרה שם הפרויקט דומה לשמו של הארגון ההומניטרי "רופאים ללא גבולות". "צעדים ללא גבולות" לוקח על עצמו את תפקיד הרופא המכניס דם חדש לסצינה אנמית, שאוצרותה הבינלאומית נשענת ברובה על הבלט המודרני וממשיכיו, והשיח האמנותי שלה הוא פרק משמים בתולדות התרבות העברית, אף שתוצריה מוכרזים כשגריריה של תרבות זו בחו"ל.

במובן הזה גמאכר - אישיות פילוסופית שנוטה לאבסטרקציה (אתר האינטרנט שלו נראה כאילו הוא מנוהל על ידי פילוסוף) ולעתים מכבירה הסברים - הוא לכאורה מפרה־שיח אולטימטיבי. הוא סיים את לימודי התואר הראשון שלו בכוריאולוגיה ב"London Contemporary Dance School" ואת התואר השני ב"Laban Center", שם למד סוציולוגיה, אסתטיקה וכוריאוגרפיה ("קראנו מקאנט ועד מרלו פונטי"). זה יותר מעשור הוא חי ופועל בווינה, ובדומה לאמנים אחרים מסוגו עובד כבר כמה שנים באופן מפוצל: הוא יוצר עבודות מחול אבל גם מציג תערוכות, בין השאר תערוכה שעסקה בצייר האוסטרי אגון שילה והוצגה ברובע האמנות Tanz Quartier Wein ("לא היתה לי קריירה בלי האוצרת שלו").

כדי לגשר במידה מסוימת על הפיצול הפנימי הזה, הוא מחזיק בעיר את מה שהוא מכנה "החדר האפור", מעין חלל שהוא נקודת האמצע בין הקובייה הלבנה הגלריסטית לקופסה השחורה התיאטרלית. בחלל הזה גמאכר מציג פסלים, עבודות וידיאו ופרפורמנס במשטח אחיד נטול היררכיות.

"בחדר הזה הזמניות של האמנות החזותית תשתלב עם זו של הפרפורמנס", הוא מגדיר את אופן הופעת הדברים בחדר. "זו התשוקה שלי. הרעיון שבבסיס החלל הזה הוא גם מטפורה וגם נקודת פתיחה לחקירה של מהי שפה אפורה, מהם אובייקטים אפורים או ציורים אפורים. האם כל אלה הם מונוכרומטיים? תעשייתיים? אפור זה לא רק עצבות, דיכאון או אדישות, אלא גם אזור ביניים שבו דיבור או מחווה גופנית יכולים להירשם כוויזואליים או כחומריים".

למרות העירוב הזה גמאכר מבקש להתבדל מהטרנד של כוריאוגרפים העובדים במוזיאונים - בהם טינו סגל, קסביה לה רואה, לה ריבוט וגם בוריס שארמטס, מנהל מוזיאון המחול בצרפת, שהציג לאחרונה במשך כשלושה סופי שבוע עבודת מחול במומה בניו יורק. אמנם, גם הוא עתיד להציג באחד מחללי המומה (PS1), אבל שלא כמותם הוא אכן פועל בשדה האמנות הפלסטית והחזותית. "אם להיות כן", הוא מודה, "אני מרגיש שזה רק שוק האמנות שעושה את שלו; אלה אותם שלושה־ארבעה כוריאוגרפים שנבחרים שוב ושוב להציג באותם מקומות".

גם בעולם המחול הבריטי של סוף שנות ה-90 הרגיש גמאכר מעט בחוץ. ב-2003, אחרי יותר מעשור בלונדון, הוא עזב את העיר מכיוון שלא חש שמצא שם את ביתו האמנותי. "הגל החדש" הבריטי, שינק בעיקר מהמסורת הפוסטמודרנית האמריקאית ומתורות סומטיות, דעך בשנים הללו ואת מקומו תפס המחול התיאטרלי, שעמו היו מזוהים כוריאוגרפים בריטים פורצי דרך כמו לויד ניוסון ולהקתו DV8 ואחרים פורצי דרך פחות כמו מתיו בורן והישראלים יסמין ורדימון וחופש שכטר.

"זה היה זמן שבו רצו להראות בתיאטרון Place להקות פרו־דאנס", הוא אומר. "הם העריכו אותי כאמן, אבל לא סיפקתי את הסחורה. גם לא היתה מספיק תקשורת בין המסורת האנגלו־אמריקאית למה שהחל לקרות אז ברחבי אירופה, והרבה פעמים הייתי חוזר מסיורים עם שמות של אמנים שאף אחד לא הכיר".

אחת מהאמנים שהוא מקורב אליהם היא הכוריאוגרפית ההונגריה אסתר סלמון. זו יצרה פעולה מחולית ל"הרצאה על לא כלום" של קייג' - "Dance For Nothing" (שזיידס הזמין לכאן בשנה שעברה אך בואה בוטל בשל מבצע "עמוד ענן"). בעבודה זו היא מדקלמת את "הרצאה על לא כלום" תוך כדי ריקוד, בהתעמלות מינימליסטית, ובכך כמו מצביעה על אי ההלימה ההכרחית בין המשלב הריקודי לדיבורי; על כך שלכל אחד מהם "לא כלום", קרי אמת, משלו.

בעבודות של גמאכר הדיבור מופיע באופן אחר. בסדרת ההופעות "Say Something", למשל, עלו בזה אחר זה לבמה כוריאוגרפים ואמנים חזותיים, והתבקשו, מעט כמו באנליזה, להגיד את כל העולה על רוחם. הכוריאוגרפית האמריקאית מריה חסבי, למשל, נקבה בשמות התואר הבאים: "Wow, wow, great, really great, super, really super great, incredible, amazing, super incredibly amazingly awesomely awesome" - ועודף הסופרלטיבים הזה הצטבר לכדי ריקנות מנופחת והפיק שלילה. במלים אחרות, גם גמאכר וגם סלמון עסוקים בריק, בהעדר. אך סלמון מצביעה על העדר המשמעות, ואילו גמאכר פונה למשטר המשמעות שהדובר כפוף לו (amazing, incredible!), מה שמחדד את ייחודיותו של הדובר מצד אחד, ואת כפיפותו לשיח מצד אחר.

בעבודתו "הרים הם הרים" מצטט גמאכר את הפילוסופית ילידת בלגיה לוס איריגארי, שניסחה ניסיון דומה בספרה "The Way of Love" מ-2002. "המסורת הרציונלית שלנו", היא כותבת, "עסקה תמיד ב'דיבור על' והשטיחה את ה'דיבור עם' לכדי 'דיבור ביחד על דברים דומים'. כדי שתתרחש בינינו מסירה אמיתית, מן ההכרח שהאחר ייגע בנו, בעיקר דרך מלים. אנחנו עדיין לא יודעים כיצד נגיעה זו אמורה להתרחש, מלבד באופן שמצמצם אותה להעדר גבולות, למיזוג". בדומה לאיריגארי, גמאכר שואף לתאר צורה של תקשורת שלא מדרדרת את דובריה לכדי דומות, אלא חותרת כל העת להבדל קיצוני, להיתקלויות חד פעמיות.

בפרויקט "Walk and Talk" - הופעה־הרצאה שגמאכר יעלה ביום שלישי ורביעי השבוע (17 ו-18 בדצמבר) בתיאטרון תמונע בתל אביב, ושהועלתה לראשונה ב-2008 - הזמין הכוריאוגרף כעשרה כוריאוגרפים לדבר על שפת התנועה שלהם מעל במה גדולה וריקה בתיאטרון וינאי. הניסיון הזה הצטרף לשלל ניסיונות הדברור של המחול - אותו תחום שבשיח על אודותיו נוהגים לכנותו תחום־שאין־לו־מלים, אף שהנחת יסוד זו לא הוכחה. לדברי גמאכר, הפרויקט נבע גם מייאוש מסוים מתיאורטיקנים שמסבירים היום לכוריאוגרפים מה הם בעצם עושים.

"התחלתי בשאלה אקזיסטנציאלית", הוא מסביר. "מה זה אומר לעמוד, להיראות, מה ההבדל בין פעולה קונבנציונלית לפעולה אסתטית, מהי הזמניות של עצם האמירה, מהי תשומת הלב שניתנת לה ואם אני באמת משתף או סתם מוסר אובייקטים אסתטיים שאמורים להישפט אחרי כן כטובים או כרעים".

מלבד "Walk and Talk" מוצגת בימים אלה תערוכה של גמאכר בגלריה "חללית" ברחוב הירקון בתל אביב (היא תינעל ביום חמישי), והכוריאוגרף העביר סדנה, הנקראת "Unfolding Aboutness", במרכז לעבודה כוריאוגרפית "כלים" בבת ים.

הביקור הזה מתקיים לאחר שגמאכר, כמו סלמון, ביטל את ביקורו בארץ בשנה שעברה עקב מבצע "עמוד ענן". "אני מודע למצב הפוליטי ולאי יכולתו של מי שמבקר אצלכם לאמץ עמדה שאפשר לכנותה 'נכונה'. אבל אני מרגיש שחשוב לשתף את עבודתי עם סצינת המחול והאמנות בישראל. לארקדי יש כנראה סיבה טובה לדאגה הזו למחול הישראלי. יש לו סיבות לחשוב שסצינת המחול שלכם צריכה להיחשף עתה לאנשים כמוני וכמו מג סטוארט".

ובכלל, הוא מוסיף, יש לו חשד באמנות פוליטית. "אני מותח קו בין אמנות על נושאים פוליטיים ובין אמנות כשלעצמה, כלומר יצירת מצבי עניינים. הניסיון של ארקדי ליצור קונסטלציה של אירועים, למשל, מעניין אותי מבחינה פוליטית יותר מאשר מישהו שאומר את דעתו הפוליטית".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"