למה אוליבייה דובואה מתעקש להפשיט את הרקדנים שלו

איך קורה שגבר עב מותניים בגיל העמידה מדורג כאחד מ-25 הרקדנים הטובים בעולם? ולמה אוליבייה דובואה, שיעלה כאן בקרוב את יצירת "טרגדיה", עומד על כך שרקדניו יחוללו בעירום מלא?

גיל נוה
גיל נוה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיל נוה
גיל נוה

גבר ממוצע למראה, בסוף שנות ה-30 לחייו, פדחתו מתחילה להקריח, עולה לבמה בחליפה שחורה ומתיישב על כיסא בעומקהּ. ברקע מתנגן קטע מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי ועל הבמה פזורים מוטות מתכת, חלקם מונחים על הרצפה, חלקם עומדים, נעוצים בה. הגבר מבצע בלי תזמון ברור כמה פעולות ומחוות, בא והולך אל המוטות, מסדר אותם מחדש, מתיישב, קם ומתנועע ביניהם בתנועות פשוטות ויום-יומיות וחוזר חלילה. המוזיקה נפסקת וחוזרת לסירוגין. רק לאחר דקות ארוכות של פעולה "סתמית", מתחיל הגבר לרוץ במקום, בין המוטות שמסודרים בריבוע, לצלילי ריקוד "הברבורים הקטנים" מתוך היצירה. הריצה נעשית דחופה, מהירה, גדולה ומגוחכת, הבעתו מאומצת, כמעט קריקטוריסטית. ניתן להבחין שהגבר – הכוריאוגרף הצרפתי אוליבייה דובואה – אינו לובש חולצה מתחת לחליפה. בעוד המוזיקה נתקעת וחוזרת על עצמה כבתקליט שרוט, הוא מזנק לאוויר, מתרסק לרצפה, בועט ברגליו לאוויר ומבצע שורת תנועות המבהירות שלמרות הכרס הרוטטת שנחשפת בפני הצופים, המבצע הוכשר בבלט קלאסי ברמה הגבוהה ביותר. זו רק תחילתה של יצירת הסולו "בעבור כל הזהב שבעולם" שדובואה יצר לעצמו ב-2006 והוצגה בפסטיבל המחול באביניון ב-2010.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ