פסטיבל מחול שלם: יצירות משובחות על חופש ומחנק

מעבודתו המרשימה של עידן שרעבי, דרך "אנו של מיכל הרמן ועד "המצודה" של רייצ'ל ארדוס: אמנות מחול אליטיסטית אך מציאותית, העוסקת בתנועה ובכליאה

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רות אשל

אמנות אליטיסטית הקשורה למציאות מתחוללת בפסטיבל "מחול שלם" בירושלים. יצירתו של עידן שרעבי יוצאת מעיסוק בנושא "מה זה בית", שמעסיק אותו ואת דור ממליה ודפנה דודוביץ', המתגוררים תקופות ממושכות בחו"ל. טקסטים על נושא זה מלווים את היצירה, כמו גם מלל סתמי יומיומי של נערה מפונקת העוסקת רק בעצמה, אבל בהמשך נסחפת היצירה לעבר נושא המוות — כי מבצע "צוק איתן" פרץ במהלך החזרות.

ההחלטה לשלב במחול את המוזיקה של שחרזדה, העוסקת בתשוקה ומוות, השתלבה נהדר עם הריקוד וחיברה את העבר עם ההווה, כאילו הפכה שחרזדה לאגדה עכשווית. יש מקוריות בחומרים התנועתיים עתירי התנופה כאן, שהם בה־בעת מורכבים מפרטים רבים ומחוות קטועות. מוטיב החנק חוזר לאורך היצירה. הרקדנים מצוינים, הפנימו היטב את השפה של שרעבי, ובולטת בנוכחותה המרשימה דפנה דודוביץ'.

מתוך "Ínterviews" של עידן שרעביצילום: תמי וייס

היצירה "אנו" של מיכל הרמן עוסקת בשלושה הרוקדים בשטח מצומצם, מין כלא שגם מעניק הרבה חופש בתוך המסגרת התחומה. אווירה טובה של הקשבה ונינוחות שורה בין הרקדנים ולעתים הם מעלים על הדעת אקורד מוזיקלי המשתנה בתוך עצמו כקליידסקופ ושם מגלה את קשת צבעיו. כשהרמן יוצאת בקטע סולו היא כמו קלופה משני האחרים, חלק מתוך שלם גדול יותר שלא מסוגל לעמוד עצמאית. הפתרונות התנועתיים מסקרנים והביצוע של השלישיה משובח, גם אם הריקוד מתארך מדי.

מתוך "אנו" של מיכל הרמןצילום: לירון שאזו

מפתיעה היצירה "קסמים כסמים" של יואב גרינברג. כרקדן הוא תמיד חלם להיות בקדמת הבמה והוא מיישם את הפנטזיה שלו ביצירה שבה מככב איציק עמר בבגד גוף שחור, מנצנץ כקוסם בתוכנית בידור. זה קטע אקסהיביציה־נרקיסיסטי עם כל השטיקים. לא ממש מעובד, דורש עריכה, אבל מעורר הערכה בהעזה של היוצר להגשים את הפנטזיה המטורפת שלו.

"קסמים כסמים" מאת יואב גרינברגצילום: עמית מרסינו

היצירה "מצודה" של רייצ'ל ארדוס התחוללה במקום קסום, על הגג של מוזיאון בקו התפר של הגבול הקודם, שהיה בזמנו מוצב צבאי. זוג רקדנים (גרינברג ומרין) רוקדים בתוך ריבוע תחום של נורות ניאון צבעוניות כשהצופים יושבים סביבם. שאלת הנושא, האם מצודה היא מקום בו מרגישים חופשיים או לכודים, משיקה למיקום הגבוה המשקיף על העיר ומעניק תחושת חופש. הדיבור תופס מקום חשוב בחלק הראשון של המחול, כשהרקדנים כמו מהרהרים. בהמשך יש דואטים יפים של הקשבה תנועתית, כמי שהתרגלו זה לזה בתוך המתחם, אבל בהדרגה גוברת אווירה של מועקה. הם מתגלגלים הלוך ושוב, נעים כחיות כלואות, מרין טומנת ראשה בבטן של גרינברג וצועקת מכאב, הוא קופץ מעלה כמנסה לעוף.

מתוך "מצודה" מאת רייצ'ל ארדוסצילום: זוית אחרת

הסוף אולי צפוי, כאשר מרין מכבה את האורות, שרה על תקווה, על יום חדש וטוב, בעוד הוא מנסה להדליק — ואז הכל כבה ואיתו גם הבית.

פסטיבל מחול שלם, מנהל אמנותי אורח: עודד גרף. מופע 1: "אנו" מאת מיכל הרמן. רקדנים יוצרים: יונתן קונדה, רן בן דרור ומיכל הרמן. מוזיקה: יוני טל. תלבושות: דורון אשכנזי; "Ínterviews", כוריאוגרפיה ופסקול: עידן שרעבי. רקדנים: דור ממליה, דפנה דודוביץ' ועידן שרעבי. מוזיקה: שחרזדה מאת רימסקי־קורסקוב; "קסמים כסמים" מאת יואב גרינברג. אמן יוצר: איציק עמר. תלבושות: מלי אביב, אוסף פרטי. אולם הקרנף, מוסררה, ירושלים

מופע 2: "מצודה" מאת רייצ'ל ארדוס. רקדנים יוצרים: יואב גרינברג, סתיו מרין. ביצוע תפאורה: אלון בריגר. פסקול: יאוב עצמון. מוזיאון על התפר, ירושלים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ