הכוריאוגרף רועי אסף רוצה לדחוק לקצה את חוסר הנוחות של הצופים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"Girls & Boys" בביצוע רקדני בת שבע
"Girls & Boys" בביצוע רקדני בת שבע צילום: אסקף

לא מזמן, בשעת לילה, התפתח ויכוח בין הכוריאוגרף רועי אסף ואשתו ענת. אסף היה אז עמוק בחזרות על המופע "Girls & Boys" שהוא מעלה כעת עם אנסמבל בת שבע והמחשבות על רגע אחד במופע טרדו את מחשבותיו. הרקדניות, לבושות בגדי ים בוורוד חיוור, יושבות בשורה קפואה ודוממת על הבמה. מאחוריהן יושבים הרקדנים, אבל כל מה שרואה הקהל מהם הוא את כפות הידיים שלהם והן סורקות שוב ושוב את גופן של הרקדניות. לא מדובר בליטוף מרפרף, זו סקירה חמדנית והיא עומדת בניגוד מוחלט למבט הריק בעיני הרקדניות.

"אשתי אמרה לי, 'תשנה. תהפוך את התפקידים, תן לבנות לסרוק את הבנים", הוא אומר. "מיד חשבתי להסכים, שלא יגידו שאני מקריב את הבנות, אבל אז החלטתי לא. במציאות שלנו גברים בעמדות כוח מטרידים נשים. לא אעשה תיקון אם אשנה את יחסי הכוחות על הבמה. נשים הן חזקות, הן לא צריכות אותי בשביל זה, אבל הן עדיין מוטרדות וההיפך כמעט לא קורה. התקווה שלי היא שמי שצופה בזה יזדעזע. אני רוצה שהמציאות תשתחל לתוך הבמה ושכשתשב בחושך תראה ברגע מסוים יד גברית נכנסת וממששת. אני רוצה את אי־הנוחות".

"Girls & Boys", המועלית במרכז סוזן דלל בתל אביב, היא עבודה בעלת כמה רבדים. יש בה רקדניות לבושות בגדי גוף ורדרדים הנראות כדמויות מסרטי אסתר ויליאמס של שנות ה–40 ורקדנים במכנסוני ספורט ותחתונים בצבע אדום (בגרסה המוקדמת של העבודה גם הם לבשו ורוד שהוחלף מסיבות טכניות); יש בה פאתוס שיוצק הומור בטקסים זעירים ויום־יומיים של גבריות ונשיות; יש בה הורמונליות גועשת וקטעי שירה, ומגן דוד שיוצרים הבנים בגופם. יש בה רגעים שמעידים שכל זה הוא אמירה מחודדת על תבניות והגדרות, ומבט ביקורתי, גם אם מלא בהומור, על הרצוי והדרוש מנשים ומגברים כדי להיות כאלה. מפתיע לגלות, אם כן, שמבחינת אסף, הנרטיב, כלומר הסיפור שמאחורי המחול, הוא תוצר נלווה מאוחר לעבודה.

"Girls & Boys". פאתוס והומורצילום: אסקף

כלומר אתה לא נרטיבי, לא מתחיל ברצון לספר סיפור אלא מגיע לשם במקרה?

"כל תהליך מתחיל בנסיונות שונים לגרום לרקדנים לנוע. ליצור רצפים של תנועה ואז אני מחכה, ממתין לרגע שבו משהו ילהיב אותי, שיצית לי את הדמיון". אסף נותן דוגמה: קטע נשי בעבודה מתאפיין בתנועה קטועה ובמעין שירה או דקלום בסטקטו של הברה בודדת ("אה־אה־אה־אה־אה־אה" הוא מדגים. בשולחן הסמוך בבית הקפה שאנחנו יושבים בו סועד מציץ בנו מעבר לספל), אבל תחילתו היתה בכלל בשירה מרחפת שליוותה את התנועה בסטודיו ("אאאאההההההההה". הסועד השני מסובב בחזרה את הראש). "אין נושא, אין קונספט, הכל מתחיל בלחבר תנועה ועוד תנועה".

בכל העבודות שלך?

"בכולן".

רועי אסף. "אתה מלביש אשה בבגד גוף ומיד נמתחת עליך ביקורת"צילום: הדר סתיו

אסף, בן 35, אב לארבעה המתגורר עם משפחתו ברמת גן, נולד וגדל במושב בחבל לכיש. הוא החל לרקוד כנער ואחרי שירות צבאי בצנחנים נהפך לרקדן ואסיסטנט בלהקת עמנואל גת. אחר כך היה לכוריאוגרף עצמאי ובין עבודותיו זכורות "הגבעה", ריקוד לשלושה גברים שכולו מיליטריזם ואחוות לוחמים ו"שש שנים מאוחר יותר", דואט פיוטי לגבר ואשה. "Girls & Boys" הוא גלגולה של עבודה שיצר ב–2013, "Girls". שנה אחר כך יצר גרסה מוקדמת של העבודה לנשים ולגברים ללהקת מחול גרמנית. אחר כך יצר את "Boys", מחול כל־גברי. העבודה הנוכחית היא פיתוח של העבודות הקודמות וגם היא, לדבריו, לא החלה מהנרטיב המובהק שיש בה.

"ב'הגבעה' יש שלושה גברים", הוא אומר. "עבדנו בעיקר על איך לנוע יחד בלי להתנתק האחד מהשני וכשמתנתקים כיצד מתחברים. כשהיו לי כבר חמש דקות של רצף תנועתי, הפגשתי את התנועה עם מוסיקות שונות שחסר בהן המתח הנכון שקשה להסביר במילים אבל שאותו אני תמיד מחפש, וברגע ששמתי את גבעת התחמושת, לא הייתי צריך לעשות הרבה, זה התיישב בול. והנרטיב הופיע . לא התכוונתי לעשות עבודה על אחוות לוחמים ומאבק. נפגשתי עם שלושה אנשים וזה מה שקרה".

וזה חל גם על "Girls & Boys"? כי זו עבודה שהנרטיב נוטף ממנה וכולה מלאה באזכורים והדהודים של גבר־אשה. באמת לא היתה החלטה מוקדמת לעסוק בזה?

"לחלוטין. נקודת המוצא לא היתה לעסוק במגדר, אני לא פועל ככה. אני לא אוסף סביבי רקדנים ואומר להם 'אנחנו עומדים להתעסק הפעם בזה ובזאת'. הנרטיב מתהווה, הוא לא נבחר מראש".

עוד דבר בלתי צפוי היה הביקורות המעורבות שקיבל. עד שהעלה את "Girls" הוא התקבל בחיבוק בזירת המחול המקומית. על יצירה זאת — עם תנועה הבוטה, הביקורת והטקסיות (שמזכירות לפרקים את "שתיים שעשוע ורוד", העבודה המכוננת של יסמין גודר) והתלבושות ששיקפו בחוסר סלחנות את גופן של הרקדניות — ספג ביקורת. היו שראו בו כוריאוגרף המעמיד את רקדניותיו בסיטואציות משפילות להנאתו. לדבריו, רק אחרי "Boys", שעשתה מהלך דומה לגברים ולגבריות, התקבל הפרק הקודם בהבנה.

"Girls". טענות לסיטואציות משפילות קרדיט: Oren Mansura

בעבודה המשותפת שני המינים הם יעד למתקפה והמסר נהפך לברור יותר. אסף יצר תמונות מיניות ולעתים דוחק לקצה את חוסר הנוחות שהצופים מרגישים מול תמונות ורגעים בוטים. "יש בזה משהו בוטה", הוא מודה, "אבל אני מתקומם על ההנחה שבגלל שאני גבר אני לא מזדהה עם הרקדניות שלי, שמהסיבה הזו אני למשל מלביש אותן בבגד גוף. זה לא נכון. גם לגבי המצבים הבוטים, יש כוריאוגרפיות שישימו וששמו את הרקדניות במצבים קיצוניים יותר, אבל אצלן זה עובר כביקורת ואצלי כחרמנות. אני מתעסק במתח שהתנועה יוצרת מול החלל והמוזיקה ואני משחרר את עצמי מפרשנות של אנשים.

"כשעשיתי את 'Boys' היה רגע מדהים: אתה מלביש אשה בבגד גוף ומיד נמתחת עליך ביקורת, כשמה שאתה רואה בפרסומות בטלוויזיה גרוע הרבה יותר. לעומת זאת, כשאתה מלביש גבר בבגד שמראה קצת שיפולי בטן ורפיון, התגובה היא 'וואו, הם חשופים'. אמרו לי הוא לא להלביש אותן בבגדי גוף וכן להלביש אותן בשמלות ולא הסכמתי. בעיני הן יפות ולא מטריד אותי אם לאשה יש מה שנקרא עודף משקל. זה יפה בעיני".

לזמני ההופעות

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ