אם זה לא היה יפה כל כך, אולי היינו בוכים

"2019", היצירה החדשה של אוהד נהרין שמבוצעת לעילא, היא כנראה הפוליטית ביותר של כוריאוגרף להקת בת שבע

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "2019". קשה שלא להתכווץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בחודש מאי האחרון התעוררה מהומה בעקבות ראיון של אוהד נהרין, כוריאוגרף להקת "בת שבע", בגלי צה"ל, שבו חזר על עמדתו כי הוא מתנגד לחרם, אך מזדהה עם סיום הכיבוש. נהרין סומן כאויב הציבור. קשה לא להיזכר בכך מול הבמה במופע החדש "2019" שיצר נהרין ויעלה מחר. זו כנראה העבודה הפוליטית ביותר שלו, והצופה יתקשה לא להתכווץ מולה.

היא מבוצעת (לעילא, רקדני בת שבע מבריקים) בסטודיו ורדה, חלל קטן יחסית ואינטימי, במרכז סוזן דלל בתל אביב והבמה מסודרת כך שחוויית הצפייה מהונדסת ליצור תחושת מחנק ומודעות יתר בקהל.

צילום: אסקף
צילום: אסקף
צילום: אסקף
צילום: אסקף
צילום: אסקף

נהרין מצליח לגרום לצופה להרהר בקשר שבין סוגים שונים של פטיש, מיני וציוני בעיקר, לחשוב על מקומו של הצבא ועל סבבים של אלימות שאין להם תכלית. אולי בגלל אירועי השנה הזאת ואולי מפני שנהרין הוא יוצר עם חזון מדויק, הוא מצליח להיראות כמי שהסיר את הכפפות וויתר על סאבטקסט, ולעשות את כל אלו באמצעות מזיגה מדויקת של אימה, אי נוחות והומור. "2019" היא תמונת ראי של חברה שמפנטזת על ישראל הישנה והטובה, אבל תקועה במלחמה הבאה. אם זה לא היה יפה כל כך, אולי היינו בוכים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ