בוטניקה: קרקס במקום מחול

המופע של להקת מומיקס מציג את עצמו כחגיגה תנועתית של טבע וצבעים, אבל בפועל סובל מרעיונות ילדותיים ושפה תנועתית חסרת ייחוד

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

בפולמוס האינסופי שמתנהל בהיסטוריה על סוגיית הפורנוגרפיה, תומכי הז'אנר משתמשים בכמה נימוקים. אחד השגורים והשכיחים שבהם הוא שהמרחק בין ייצוגים פורנוגרפיים לייצוגים אחרים של עירום בתרבות הוא כמעט אפסי, ולכן כשם שמאפשרים (למשל) לנשים להסתובב בביקיני בפריים טיים, יש להניח לאלה שמעוניינים לצרוך פורנוגרפיה לעשות זאת מבלי לסמנם כסוטים או משחיתי העולם. לטענה הזאת משיבים המתנגדים שהמרחק הוא בדיוק זה שעושה את כל ההבדל. זהו ה"redeeming value" של היצירה, כלומר אותו ערך מוסף, שגואל את הייצוג מתיוג כפורנוגרפיה, ומעביר אותו בבטחה לידיה של האמנות. » מומיקס - בוטניקה - כל הפרטים ומועדי מופע» פסטיבל ישראל 2012 - כל הפרטים» דג, ביצה וסכין קצבים: ג'אגלינג מטורף בפסטיבל ישראל» רצח על הבמה: איך הופכים לינץ' למחזמר?

פתיחה לסרט פורנו

וכל ההסבר הזה למה? בגלל להקת המחול מומיקס, והמופע שאיתו הגיעה לפסטיבל ישראל. בוטניקה של הכוריאוגרף מוזס פנדלטון היא, על הנייר, חגיגה תנועתית של טבע וצבעים. אבל על הבמה היא הייתה הדבר הכי רחוק מעבודת מחול. היא הייתה קרקס. במהלך המופע חיכיתי שיגיע ה"redeeming value" המיוחל, זה שיחלץ את האמנות, את המחול, מתוך שלל הפעלולים והקלישאות, אבל למרבה הצער הוא לא הגיע. במקומו הועלה קטע של רקדנית עירומה למחצה, ששוכבת וזוחלת על מראה אלכסונית. המראה הכפילה את דמותה של הרקדנית, כך שהקהל צפה למעשה בשתי דמויות שנעות בתיאום. היו שם עירום חלקי, תאורה קיטשית ומוזיקה גרועה, ואלמלא היה המופע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בפתיחה לסרט פורנו רך.כך נראה קברט אקולוגי? "בוטניקה":

"בוטניקה" בנוי קטעים קטעים, שיחד יוצרים פסיפס שמבקש לייצג את הטבע, עונות השנה ואת בעלי החיים. המנגנון האמנותי פשוט יחסית, ושם דגש על תלבושות תיאטרליות, משחקי תאורה ופנטומימה. באחורי הבמה נפרש מסך גדול, שעליו הוקרנו לאורך המופע תמונות ודימויים שונים. הפתיחה הייתה עם ורד, שעלי הכותרת שלו סימלו ככל הנראה את כל הרבדים והקפלים של הטבע. הבחירה לשים אותו בראשית המופע הייתה גם קריאת כיוון לפתיחה ופרימה של סודות היקום. אבל היומרנות הזאת לא הגיעה עם כיסוי אלא עם שפה תנועתית פשוטה וחסרת ייחוד. כל חלק שנחשף בטבע: חרקים, זוחלים, יונקים או להבדיל חורף, אביב וכן הלאה, השתמש דווקא בסמלים השגורים של התופעות הללו.

צוות הווי ובידור

בה בעת האמצעים הטכנולוגיים בהם עשו שימוש היו גם הם מיושנים ביחס למופעים דומים בעולם. כך למשל הקטע השני במופע שכלל שלושה רקדנים לבושים בגרביים וכפפות לבנות, שנעו בחשכה כשרק מנורת אולטרה סגול חושפת את גפיהם. בעזרת הטכנולוגיה ה"חדשנית" הזאת הם יצרו אימג'ים של נחשים, לטאות ומיני צורות גיאומטריות. בקטע אחר נכס לבמה רקדן עטוף בשלד דינוזאור ענק שטרף רקדנית אחרת, בניסיון לתאר את מאבק האדם בטבע. בסצנה נוספת חברו זוגות של רקדנים כדי לייצר דמויות של סוסים דוהרים ואצילים. בחלק מהמקרים הרעיונות החזותיים היו יפים ואף בוצעו היטב, אבל בסופו של יום הם נותרו ילדותיים ובנאליים מאוד. איפה הערך המוסף? "מומיקס" (צילום: Max Pucciariello) באתר של האופרה הישראלית נכתב על "בוטניקה": "קברט אקולוגי עם הומור כובש ומוזיקה קצבית". אפשר לומר בביטחון מלא כי כמעט כל מילה במשפט הזה היא טעות. לא קברט (שמאופיין דווקא באפלוליות, סאטירה וחתרנות), לא אקולוגי אלא מנותק מהאדמה (מספיק לראות את לידת הפניקס של להקת ורטיגו כדי להבין מחול אקולוגי מהו), לא הומור ובטח שלא כובש; והמוזיקה הייתה ברובה איטית וקיטשית. במידה מסוימת להקת "מומיקס" הזכירה את המופעים שמעלים בבתי המלון באילת. זה צבעוני, זה נחמד, לפעמים זה אפילו יפה – אבל זה לא מחול. » מומיקס - בוטניקה - 7-9.6 במשכן אמנויות הבמה תל אביב, 10.6 בתיאטרון ירושלים ו-11.6 במשכן אמנויות הבמה באר שבע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ