קומפני אי: ואז הגיעה שרון אייל

להקת המחול האמריקאית רצתה להציג יצירות חדשניות, אבל נתקעה אי שם בשנות ה-60. עם עבודות פושרות וחסרות השראה מזל שהם הזמינו את שרון אייל

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

קומפני אי היא להקה משונה. מצד אחד היא רוצה להיות להקת מחול מודרנית וחדשנית, ומצד שני היא חושבת שהמחול המודרני סיים את התפתחותו אי שם בשנות ה-60. מצד אחד היא חולמת על רפרטואר הרפתקני, ומצד שני הרקדנים שלה חסרים אומץ אמנותי אישי. העבודה הראשונה של הערב, "Last Look", היא דוגמה מובהקת לקונפליקט הזה. למוזיקה של דונלד יורק ביצעו הרקדנים כוריאוגרפיה של פול טיילור, שביקש לברוא עולם של צבעים וצורות באווירה אפוקליפטית משהו. כמעט כל הבחירות של טיילור היו בעייתיות. ראשית, המוזיקה של יורק הייתה מלאת פאתוס עד כדי גיחוך. שנית, השפה התנועתית נראתה כמו הכלאה של מרת'ה גרהאם וקן הקוקייה, ועל הבמה עמדו מראות שהרקדנים השתמשו בהן בדרכים בנאליות להחריד. גם התלבושות – מעין סרבלי עבודה ירוקים לבנים, וקימונו צבעוניים מבדים מבריקים לבנות – היו טעות. הכוריאוגרפיה כללה תנועות קטועות, רעידות ורטיטות, בשילוב קפיצות גדולות ומחוות ידיים דרמטיות.» קומפני אי - כל הפרטים ומועדי מופע» העבודה משחררת: 10 שאלות לשרון אייל» Lost Cause / טאבולה ראסה: תנועת מטוטלת בין היוצרים של בת שבעוטוב שפטרנו. "Last Look":

איפה ההשראה? יש משהו נועז בלהעלות עבודה שעושה "לא נעים" כשצופים בה, ובוודאי שיצירת אמנות טובה  אמורה לגרום לנו לנוע בחוסר נוחות בכיסא. אלא שה"לא נעים" של טיילור לא היה בעל ערך אמנותי, משום שלא היה בו דבר מעורר השראה או להבדיל, ביקורתי ומקומם. אם רצה הכוריאוגרף לתת לנו מבט אחרון (להלן – Last look ) על המאה ה-20, טוב שהיא הסתיימה.

חוסר הנעימות של העבודה הראשונה התחלף באקסטרה-נעימות בשתי היצירות הבאות. הראשונה שבהן, "Scorched" נוצרה על ידי קייט וויר, במקור לאנסמבל סיטי-דאנס. שמלות אדומות קצרות, תנועות גב ואגן עגולות ופסקול שמורכב מנינה סימון, לאשה דסלה ושלל נעימות לטיניות - כל אלה יצרו על הבמה קומפוזיציה דינאמית של מפגשים ופרידות. לא היה שום דבר רע בעבודה הזאת, אבל גם לא דבר חדש או פורץ דרך. לאור השפה התנועתית החושנית, ניכר הריחוק שיש בין הרקדנים כמבצעים לבין יכולותיהם הרגשיות הנמוכות. משונה. מקרה דומה היה גם ב-"Falling", דואט שלפי התוכנייה היה אמור להיות "לוהט ודרמטי", אבל היה פושר וסטנדרטי. פול גורדון אמרסון, הכוריאוגרף וגם המנהל האמנותי של הלהקה ניסה לשחק מעט עם אפקטים של אור וחושך על הבמה, באופן שיהדהד את התלבושות השחורות הפשוטות של הרקדנים. בפועל, הוא יצר עבודה שהזכירה דואטים שמורכבים בתוכניות ריאליטי של ריקוד – מלאי קלישאות ומיושנים.

הנציגים הישראלים. "קילר פיג":

קחי אותי שרון 

למרבה המזל הגיעה שרון אייל. הבחירה ב-"Killer Pig", שעשו אייל וגיא בכר לפני כמה שנים ללהקת "קארט בלאנש", היא עוד החלטה משונה – לאור שלוש העבודות הקודמות. במקרה הזה, המוזרות היא דווקא טובה. מדובר ביצירה אסתטית להפליא, מדויקת ואניגמאטית. אייל ובכר עושים בה שימוש באותם אמצעים אמנותיים כמו בעבודות אחרות שלהם – מוזיקת מועדונים אלקטרונית, תאורה חשוכה ותלבושות צמודות בצבעי גוף. טביעות אצבעותיה של אייל מורגשות כבר מהתנועות הראשונות, מהשימוש הרב במבנה של אוניסונו ומהקומפוזיציה שמצליחה ליצור על הבמה קבוצה של גופים שונים שרוקדים משל היו איבריו של גוף אחד. הדמיון הרב בין העבודות האחרונות של אייל ובכר מותיר את כובד המשקל על הרקדנים, שאמורים לצקת את האישיות שלהם לכוריאוגרפיה, ולבקוע החוצה דרך התלבושות האחידות. למצער לא כך קרה, ובסוף הערב לא יכולתי לחשוב על אף רקדן שהרשים אותי במיוחד. משונה. קומפני אי - כל הפרטים ומועדי מופע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ