סטטוס: ריקוד בקצב הפייסבוק

הרעיון שעומד מאחורי העבודה החדשה של תמיר גינץ מייצר הרבה רגעי מחול יפים ומלאי עוצמה. הבעיה העיקרית היא שהרקדנים של להקת קמע לא מצליחים לעמוד בקצב

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

פייסבוק, צ'אט, אייפון, לייק, פרצוף שמח, וול, סמס - אלה הם רק חלק מהמושגים שמרחפים בחלל היצירה סטטוס. הכוריאוגרפיה של תמיר גינץ, הביצוע של להקת המחול קמע. בהודעה לעיתונות נכתב על העבודה - "'Status' עוסקת בממשק בין העולם המציאותי והעולם הווירטואלי, ובניסיון ליצור ולחפש אינטימיות ולהגשים פנטזיות בעולם שבו קו דק מפריד בין דמיון למציאות". אני חייבת לציין שכבר מזמן לא קראתי תיאור ממצה ומדויק כל כך של עבודת מחול, שגם מסביר לצופה את כוונותיו של הכוריאוגרף וגם משקף את המתרחש על הבמה. יש מי שיאמר שיש בבחירה הזו טעם לפגם, אבל במקרה הנוכחי הבהירות משרתת היטב את המטרה. בתוך בליל של עבודות מחול אובר-אבסטרקטיות ואולטרה-מעורפלות, גינץ העמיד יצירה שלא רק חובבי הז'אנר יוכלו ליהנות ממנה. » סטטוס - להקת קמע - כל הפרטים ומועדי מופע» הכי קלאסי: 10 שאלות לתמיר גינץ"סטטוס" נפתחת עם הרבה עוצמה - בסצנה שדומות לה עוד יחזרו בהמשך - ובה נראית הבמה כמו מועדון ריקודים סואן או אפילו כמו משחק מחשב צבעוני ורועש. המוזיקה הקצבית שתלווה את הערב כולו מתחילה בסאונד של נקישות מקלדת ובצליל שמפיק הצ'אט בפייסבוק. הרקדנים מחפשים נקודת מגע, אחיזה בעולם הפיזי, אך נתיב החיפוש הוא המימד הווירטואלי, שמעמיד את האדם בודד מול מסך המחשב. עד מהרה נשברת הדיכוטומיה בין הממשי לבין המלאכותי, בין המקור לחיקוי, ולא ברור מהן מערכות היחסים האותנטיות ומה רק מדומיין. ערבוב זה מתבטא בדואט נוגע ללב בין רקדן שנמצא על הבמה ורקדנית שדמותה מוקרנת על הרצפה - ומשתקפת לקהל באמצעות מראה גדולה. ברקע נשמעים גבר ואישה מדקלמים זה לזה שירה. הצופה נותר מבולבל - מה כאן הפנטזיה ומה המציאות? האם האהבה הזו אמיתית או שיקרית?  והאם אנחנו בכלל יכולים או רוצים לדעת?ההיית או חלמתי חלום? סטטוס של להקת קמע (צילום: כפיר בולוטין)הרעיון העקרוני (הפילוסופי) שמאחורי היצירה לא תמיד מצא ביטוי בשפה התנועתית. ניכר שגינץ שואב הרבה מההשראה שלו מהבלט הקלאסי, והכוריאוגרפיה רוויה בפירואטים, ערבסקים ובהנפות רגליים מרשימות. אבל גם הפראפרזות המודרניות על הג'סטות הקאלסיות זקוקות למעט יותר תחכום ומקוריות. בסופו של דבר גינץ חזר פעמים רבות על אותן תנועות, באופן שהצביע על דלות החומר ולא בהכרח על אמירה אמנותית כלשהי. הבעיה העיקרית בבחירת החומר התנועתי בלטה בגזרת הביצוע. רוב הרקדנים לא הצליחו לבצע בצורה נקייה את הכוריאוגרפיה, והיו מעט כבדים ומסורבלים. בפרט אצל הבנים נרשמו מעידות לרוב, אצבעות לא מתוחות, תנועות קצרות, פלג גוף עליון חלש וגמישות לא מספקת. רק אציין לטובה את שלומי מיארה, שהסולו שלו היה מרשים ומרגש. הבנות אמנם היו טובות יותר מבחינה טכנית (ליאור חורב ולנה פרייפלד היו המצטיינות), אבל יכולות ההבעה שלהן לקו בחסר. ייתכן שאני טועה, אבל לתחושתי הרקדנים של גינץ לא נהנים עד הסוף ממה שהם עושים. למצוא תענוג בתוך התנועה הוא אחד הדברים שמפרידים בין רקדן טוב למרהיב, בין מבצע לבין אמן, וההבדל הזה ניכר היטב אמש. נופלים בגזרת הביצוע. קמע:

סטטוס - להקת קמע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ