טל לוין, עכבר העיר

מי שהגיע אתמול למשכן לאמנויות הבמה בתל אביב מצא את עצמו לכוד בין שני מימדי זמן. מצד אחד, הכניסה למשכן מאפשרת תצפית על האגף החדש של מוזיאון תל אביב. במבט מבחוץ מדובר היה במופע ארכיטקטוני, גדוש במבקרים שהוזמנו לפתיחה החגיגית, שכל כולו בישר עתיד והתקדמות. מצד שני, בתוך המשכן פנימה עלה על הבמה ספקטקל היסטורי, שפרש בפני הצופים את שורשי המחול המודרני הקדומים ביותר. במילים אחרות, להקת מרתה גרהם הגיעה לישראל. זהו כמובן לא הביקור הראשון של הלהקה בארץ, בין היתר בשל הקשר ההדוק של גרהם עם ישראל. מלבד היותה יהודייה, גרהם גם הקימה ביחד עם הברונית בת שבע דה רוטשילד את להקת בת שבע בשנות ה-60, והייתה המנהלת האמנותית שלה במשך כמה שנים. גם אוהד נהרין, המנהל האמנותי הנוכחי של בת שבע, היה רקדן של גרהם בתחילת הקריירה שלו.להקת המחול מרתה גרהם בישראל - מועדי מופעגעגועים למרתה גרהם: פגי ליימן ממשיכה את המסורתבתוכנית הראשונה שהוצגה אתמול בחרו אנשי הלהקה בארבע יצירות, כולן של גרהם, שפרשו את המגמות והתמות שהעסיקו אותה ביצירתה. "Embattled Garden" - העבודה הראשונה - הייתה ספק הומאז' ספק מיצג ביקורתי על סיפור אדם וחווה בגן העדן. ארבע דמויות - אדם, חווה, הנחש ולילית ניהלו על הבמה מעין קרב תנועתי ואירוטי. המוזיקה של קרלוס סורינץ' הזכירה יותר מכל פסקול של אפוס קולנועי על סיפורי התנ"ך - מלא פאתוס ודרמה. כבר בעבודה זו בלטה שפת התנועה הגרהמית, שמקורה בכיווץ והרפייה של הבטן ("קונטרקשיין"), ובקומפוזיצה אורגנית ומלאה בעוצמה. הצטיין במיוחד הסולן מאורויציו נרדי בתפקיד הנחש הערמומי והחלקלק. מפגן פיזי העבודה השנייה, "Chronicle" היא מופע ראווה של נשיות ונשים חזקות, באמצעותו מבקשת גרהם להעמיד את האנרגיה המתפרצת הזו כמגן בפני המלחמה המתקרבת (היצירה הועלתה ב-1936, בין שתי מלחמות עולם). הסולנית בלייקלי וייט מגוויר, פתחה בסולו מרגש, מתאבל ומתקומם בו זמנית על תוצאות המלחמה. וויט מגוויר לבשה שמלה שחורה ארוכה, עם שובל ארוך שהיה בחלקו שחור ובחלקו אדום. היא השתמשה בשמלה כחלק בלתי נפרד מגופה, וכך נעטפה בצבעים שמסמלים את האופל והמוות. מדובר ברקדנית נפלאה, גמישה ואלגנטית, שמצליחה להחזיק היטב את הסולו האמוציונלי הזה. שני החלקים הנוספים של העבודה ממשיכים בקו דומה, עם קומופזיציה שבה הרקדניות הן כמו חיילות במלחמה-נגד-המלחמה.להוציא את ההומור מהפאתוס. להקת מרתה גרהם (צילום: יח"צ)לכל אורך המופע בלט הדיוק המופתי של הרקדנים המבצעים, תוצר של אימון וחזרות בלתי פוסקות שהן הירושה המתודית של גרהם. רובם נראו כמי שהפנימו עד תום את הטכניקה המודרנית, ובו בזמן שמרו על איכויות וקווים קלאסים וארוכים. פלג גוף העליון עובד קשה במיוחד אצל גרהם, שאיתגרה את רקדניה עם תנועות ידיים רחבות, ותנועות גב וטורסו גדולות ונדיבות. היצירה האחרונה, "Maple Leaf Rag", היא גם היצירה האחרונה של גרהם, מ-1990. לפי הסבריה של ג'נט אילבר, המנהלת האמנותית של הלהקה היום, העבודה נוצרה מתוך זכרונות של גרהם של ימים בהם נאבקה כדי ליצור. המוזיקה המוכרת מקשטת עבודה הומוריסטית, בה אנחנו פוגשים בגרהאם בפאזה הכי יפה של יוצר - נהנית לצחוק על עצמה. התנועות הן פארודיה על השפה מלאת הפאתוס שלה, על ג'סטות מוכרות ועל הדימוי הציבורי שלה. דווקא מתוך האומללות והיסורים נולד ברגעי היצירה האחרונים מפגן של קלילות ושמחה.להקת המחול מרתה גרהם בישראל - מועדי מופע

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ