אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טזוקה: ציור יפני בתנועה

תשעה רקדנים, שלושה מוזיקאים, אמן לחימה וקליגרף מרכיבים את טזוקה. זהו מופע מרהיב שחוגג את הטכנולוגיה, ציור שובה-עין של תנועה, שניתן לצפות בו עוד ועוד גם על אף הסדקים שבו

תגובות

תשעה רקדנים, שלושה מוזיקאים, אמן לחימה, קליגרף, כוריאוגרף בלגי ואמן מנגה יפני – כל אלה, בין היתר, מרכיבים את המופע טזוקה שפותח את עונת המחול 2012-2013 במשכן לאמנויות הבמה. המופע מאת הכוריאוגרף הבלגי סידי לרבי שרקאוי, שיתוף פעולה בלגי-יפני-אנגלי, מציב במרכזו את אוסמו טזוקה, אבי המנגה, ז'אנר קומיקס יפני. טזוקה, המכונה גם "וולט דיסני היפני", פעל ביפן לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה, והוא נחשב לאמן המשפיע ביותר בז'אנר, או מייסדו ליתר דיוק. עבודותיו, שזוכות להצלחה גם היום ביפן ומחוצה לה (סדרות קומיקס ואנימציה), עוסקות בעולמות עתידניים ואחריות חברתית וניכר בהן אופי אלטרואיסטי, גם אם מעוות לעתים. טזוקה היה רופא אך העדיף לעסוק בציור, כאשר הכשרתו הרפואית ניכרת בעבודותיו, בעיקר בתחומים כגון גנטיקה וכימיה. לא בכדי אני מפרט את הביוגרפיה של טזוקה, שכן שרקאוי מבסס את המופע כולו על עבודותיו ועל דמותו, גם ברמה התוכנית וגם ברמה האסתטית. » טזוקה - מועדי מופעעוד במדור מחול:» נעה ורטהיים: "ההשראה היא כמו טריפ"» עידו תדמור: "יש שאומרים שאני פנאט ומוקצן"» יורם כרמי: "הרגליים עדיין עולות גבוה, אבל אני במקום אחר"

הרס, קרינה, זיהום גנטי והתחדשות מתוך הכאוס. טזוקה:

לעד ישנו משהו מוזר ואניגמטי בתרבות היפנית עבור עיניים מערביות. משהו שם מתנהל בהגיון פנימי שלא לגמרי נהיר לנו. שרקאוי בוחר לפתוח את המופע עם מונולוג מפי אחד הרקדנים, המתאר את ההשלכות התרבותיות של הטלת פצצת האטום על יפן בזמן מלחמת העולם השניה. לדבריו, הרס, קרינה, זיהום גנטי והתחדשות מתוך הכאוס – כל אלה הם מרכיבי ליבה בתרבות היפנית המודרנית. באמצעות הצוהר הזה, שירקאוי מעניק לעבודת המחול שלו נקודת הסתכלות אנתרופולוגית, שמתבטאת בשפה הבימתית שלו. צמיחה מתוך ההרס באה לידי ביטוי באלמנטים רבים של המופע – הרס ויצירה של אות על דף לבן, הרס ויצירה של מסגרת לציור (כמו שנהוג בקומיקס) ושל הציור עצמו, הרס ויצירה של תנועה וקומפוזיציות תנועתיות.

המופע מורכב ממגוון רחב של אמצעי ביטוי: הרקדנים, שלפרקים מייצגים את דמויות המנגה של טזוקה, המוזיקאים, שמנגנים ונותנים קולם בשירה יפנית מסורתית, הטקסטים, שמשלבים פרטים ביוגרפיים על טזוקה, ציטוטים שלו, ואפילו פרקי עיון בתורת הבקטריות. יש גם קליגרף שמצייר אותיות יפניות על גבי משטחי נייר ואמן לחימה (שלא הצלחתי להבדילו מהרקדנים). על כל זה חולש הוידיאו שמוקרן על מסכים עולים ויורדים ומתפקד כשחקן מרכזי במופע. לעיתים הוא משמש כאמצעי להקרנה בלבד של ציוריו של טזוקה, אך רוב המופע בנוי על האינטראקציה של הרקדנים עם הוידיאו המוקרן, כך שנראה שהם מכופפים את הציורים ומכופפים על-ידם, יוצרים בידיהם את האותיות היפניות, בוראים את העולם הגרפי של טזוקה בתנועתם והורסים אותו.     זהו מופע מרהיב מבחינה ויזואלית, בעיקר, אם כי הוא אינו חף מפגמים. כל מרכיב בהפקה הזאת נדיר באיכותו, היא מלאת עניין ותוכן, ובכל זאת התוצאה הסופית ממעטת לספק שלם ששווה יותר מסכום חלקיו. הוידיאו היפיפה, שמדביק את כל המופע הזה ומעניק לו את הקצב שלו, משמש בעיקר כציר-תוכן, מצע להקרנת ציוריו של טזוקה. ברגעים רבים האינטראקציה של הרקדנים עם ההקרנה יוצרת רגעים קסומים של מחול-תיאטרון, אך היא ממצה את עצמה במחצית הראשונה של המופע. מה שחסר כאן הוא ציר תנועתי, או במילים אחרות, רגעים שבהם התנועה תוביל את הוידיאו ולא ההיפך.

ההקרנות המכתיבות את ההתנהלות על הבמה יוצרות סצנות תנועתיות יפות, אך לא אחידות ברמתן ועוצמתן. במחצית הראשונה בולטות הסצנות הקבוצתיות בעלות התנועה הגאומטרית החדה. למשך רבע שעה נראה שקיימות אך ורק זויות של תשעים מעלות בגופי הרקדנים, מעין מכונות אנושיות מעולם המדע הבדיוני. בסצנות האינטנסיביות פחות, במחצית השניה בעיקר, המתח מתפזר והרקדנים נוטים לחוסר לכידות. מספר דואטים במופע מצטיינים בעומק רגשי ובמורכבות תנועתית (כמו שרק יפנים יודעים).  קטעי הסולו, מאידך, יוצרים ציפייה בהגשה הויזואלית שלהם, אך לא מתפתחים מספיק מבחינה תנועתית. רגעים קסומים של מחול-תיאטרון. טזוקה - סידי לרבי שרקואי (צילום: יח"צ) הטקסטים הנאמרים מפי הרקדנים (בצרפתית, אנגלית ויפנית) הם הזדמנות נדירה יחסית לשמוע את קולם של הרקדנים ולא רק לחזות בתנועותיהם. הם עושים את זה נהדר, כאשר בקולם המתנשף ממאמץ פיזי, הם מרביצים בקלילות מונולוגים (לא קצרים בכלל) על טזוקה, בקטריות ושיבוש גנטי. המוזיקה גם היא צד חזק במופע. על הניהול המוזיקלי מופקד ניטין סוהני, מוזיקאי בריטי ממוצא הודי שזכה להכרה רבה על הקריירה המוזיקלית שלו. המוזיקה של סוהני משלבת אלמנטים של ג'אז, מוזיקה אתנית ואלקטרוניקה, ליצירת סאונד ייחודי וחם. במופע הזה התרכובת המוזיקלית הזאת משתלבת עם שירה יפנית מסורתית ונגינה חיה על הבמה. תענוג לאזניים, בקיצור.

הציורים של טזוקה מלאי עוצמה וקצב וההקרנה על-גבי מסכי הענק מעניקה להם תוספת כוח. האפקטים נהדרים ובכלל, זהו מופע שחוגג את הטכנולוגיה. אך יותר מדי פעמים, בעיקר במחצית השניה, המסכים עולים ויורדים ללא סיבה מוצדקת, וללא הוידאו המרהיב הבמה נראית מעט מבולגנת ומפוזרת.

סידי לרבי שרקאוי מספר בתכניה שהוא חוזר בעבודה הזאת אל שורשיו, אל הציור. המחול בעיניו הוא ציור בתנועה. אוסמו טזוקה מספק למופע את השם שלו, את הנושא שלו, וגם את האסתטיקה שלו. זהו מופע מרהיב, ציור שובה-עין של תנועה, שניתן לצפות בו עוד ועוד גם על אף הסדקים שבו.  » טזוקה - ימים ו'-ב' ה-21-24 בספטמבר, המשכן לאמנויות הבמה

כתבות שאולי פספסתם

*#