טל לוין, עכבר העיר
טל לוין, עכבר העיר

בערך הויקיפדיה העברי של הכוריאוגרף מריוס פטיפה, החליט מי שהחליט להשתמש בביטוי "הצגת בלט" במקום "מופע בלט" או "יצירת בלט" לחילופין. מצד אחד ייתכן שמדובר בטעות תרגום נאיבית, שמקורה במינוח האנגלי "Ballet Show". מצד שני, החיבור בין "הצגה" ל"בלט" הוא אחד מהמאפיינים הבולטים ביצירותיו של פטיפה. הכוריאוגרף, שחתום בין היתר על "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפייה הנרדמת" – מהחשובות והמופלאות בהיסטוריה של הבלט הקלאסי - העמיד יצירות סיפוריות, מלאות בדמויות ובדיאלוגים תנועתיים, בדרמה, תככים ויצרים, ממש כמו בהצגת תיאטרון טובה. בסוף השבוע האחרון הגיעו לתל אביב הרקדנים הצעירים של בלט ברזיל מריו דה ז'נרו עם שתיים מיצירותיו של פטיפה – "ריימונדה" ו"דון קישוט". היו אלה הצגות בלט מתחילתן ועד סופן, ממש כמו ביום העלתן בבלט מרינסקי במאה ה-19.

» בלט ברזיל - מועדי מופע» פסטיבל המחול כרמיאל 2012 - כל הפרטיםאבל משהו בכל זאת היה שונה בהצגת הבלט בגרסה הנוכחית, וה"משהו" הזה הוא מן הסתם הרקדנים של בלט ברזיל. ברוב המקרים יצירות שכאלה מוציאות מהרקדנים ביצוע שמרני, בּוּבָּתִי מאוד, שמאמץ כמעט ללא מודעות עצמית את התפקידים הדרמטיים המסורתיים. הנשים הן ענוגות וחלושות, הגברים הם אבירים וגיבורים, וכל אחד עושה את מה שמוטל עליו. התכונות הללו כל כך טבועות בחינוך הקלאסי, עד שגם בכוריאוגרפיות מעט יותר נועזות, יש הרבה שלא מצליחים לפרוץ את מחסום ההרגל. רקדני בלט ברזיל לעומת זאת הגיעו לבמה עם שמחה ואהבה גדולה למלאכה שלהם. על פניו זה נשמע טריוויאלי, רק שבהרבה מופעים של בלט קלאסי מה שיוצא החוצה הוא דווקא המאמץ, התחרותיות בין חברי הלהקה והתשוקה לעמוד באור הזרקורים. בבלט ברזיל ניכר העונג הרב מעצם התנועה, מהסיפור ומהמשחק, שהיו מנת חלקם של כל המשתתפים – כולל של חברי המקהלה.עוד במדור מחול:» יורם כרמי: "הרגליים עדיין עולות גבוה, אבל אני במקום אחר"» סיפורי קודמכל: רמי באר מכוון ולא פוגע» הדבר החם הבא: יוצרות חדשות במחולוהטהצגת בלט מתחילתה ועד סופה. "דון ז'ואן":"ריימונדה" הוא נשף של בלט, שבמרכזו ריימונדה היפהפייה, המאורסת לז'אן דה ברייאן, אחיו של מלך הונגריה. בגרסה המלאה של הבלט מחכה ריימונדה לאהובה שישוב, בעוד אבדרמן הערמומי מנסה לחזר אחריה ובהמשך לחטוף אותה. בוורסיה המקוצרת שהוצגה כאן נשלף החוצה האקשן, ונותרו האהבה והחגיגות, ששטפו את הבמה בצבעים עזים ובקומפוזיציות זורמות וגיאומטריות. הסולואים, שמוקדשים פעמים רבות להפגנת יכולותיו הטכניות הרקדן, כולל אינספור סיבובים ועבודת רגליים מהירה, היו רומנטיים ועדינים להפליא. בלטה במיוחד הסולנית מליסה אוליבירה, ששילבה טכניקה מדויקת ואלגנטיות כובשת. אוליבירה הצטיינה בעבודת רגליים זריזה ובקווים נקיים, וגם אם הקפיצות שלה לא היו הגבוהות והמרשימות ביותר, עבור התפקיד של "ריימונדה" זה לא נדרש.

"דון קישוט" החליף את אולם הנשפים של "ריימונדה" בכיכר עיר שוקקת וחצופה. פטיפה הצליח להרחיב ולנענע היטב את השפה הקלאסית, ולהראות כיצד אפשר להשתמש בה גם כדי לגולל סיפור אהבה רך ומרגש, וגם מצג של תשוקה, דמויות נשיות חזקות והומור. פה הסולואים כבר היו שואו של טכניקה וזריזות. אוליבירה, שגילמה ב"דון קישוט" את מרסדס, השלימה יפה את לונה קוריה, שהצטיינה בתפקיד קיטרי השובבה. כאמור, את השתיים הקיפה להקה משמחת של רקדנים מצוינים לא פחות, והכל נעטפו בתלבושות מרהיבות, שנצצו ונופחו במידה המתבקשת. צבעים עזים וקומפוזיציות זורמות. "בלט ברזיל" (צילום: אלסאו בטי)

התצוגה המרשימה של בלט ברזיל, העלתה אצלי תהיה על החיבור של מסורת תנועה אירופאית עם זו הדרום אמריקאית. האם מפגש של כוריאוגרפיה מתרבות אחת, עם רקדנים מתרבות אחרת הוא כמו של נגן פסנתר ברזילאי (למשל) עם פרטיטורה של רחמנינוב? וכיצד הטמפו הברזילאי מקבל ביטוי?. השמועה לגבי המופע הנוכחי הייתה שבסופו תתקיים על הבמה פיאסטה ברזילאית, שבה ידגימו הרקדנים משהו מארץ מולדתם. למרבה הצער השמועה התבררה כהבטחת שווא, ובתום הקידה המלכותית נסגר הוילון. חבל – יש לי תחושה שגם פטיפה היה סקרן לראות.

» בלט ברזיל: 6.8 - היכל התרבות באר שבע, 8.8 - היכל התרבות כרמיאל, 9.8 - היכל אמנויות הבמה הרצליה, 10.8 - היכל התיאטרון קרית מוצקין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ