אינפראדום - עבודת מחול בלי הרבה אדום

העבודה החדשה של רמי באר "אינפראדום" לא מצליחה לייצר מסר אחיד, אך מאפשרת לרקדנים להציג יכולות מרשימות

רותם יפעת, עכבר העיר אונליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותם יפעת, עכבר העיר אונליין

כששומעים לראשונה את שמה של ההופעה החדשה של להקת המחול הקיבוצית אינפראדום, עולה בראש במה השטופה כולה באור אדום. ישנה ציפייה כי בגדי הרקדנים יהיו אדומים, וכי באופן כללי נוכל לחוש לאווירה שתביע הרבה תשוקה ותאווה. מפתיע לגלות אם כן, שברוב המופע נעדר הצבע האדום מן הבמה. במקומו, יש קשת רחבה של צבעים על במה, ובעיקר הבזקים של צהוב, כחול, שחור ולבן. צבעים הנוכחים בעיקר בלבוש המשתנה ללא הרף, בכדי להתאים לאופי קטע הריקוד אותו הוא מלווה.  

כרגיל בכוריאוגראפיות של רמי באר, גם כאן השפה עשירה ושובה את העין, אם כי לפרקים היא חוזרת על עצמה. נדמה לעיתים שכל מטרתה היא לשרת את הרקדנים, לאפשר להם להציג את יכולתם הטכנית ופחות להראות שיש אמירה של יוצר מאחוריהם.  

אבל עושרו האומנותי של באר בא לידיו ביטוי באלמנטים רבים עליהם הוא אחראי במופע - ביניהם  עיצוב הבמה והתאורה. הקו בו בחר הפעם הוא מינימליסטי ביחס להופעות אחרות שלו, כשלמעשה עיצוב הבמה מסתכם בעיקר בפסי ההדבקה הצבעוניים אותם מקלפים ומדביקים הרקדנים לאורך המופע. ללא תפאורה או אלמנטים נוספים, הבמה מחכה לרקדנים שימלאו אותה וינצלו את התאורה כדי למלא את החלל יחד איתם. התאורה שבאר עיצב מאירה במדויק במקומות בהם הרקדנים נמצאים, אך בו בזמן גם לא משאירה בעלטה את הנקודות האחרות על הבמה. שימוש חסכני וזהיר זה בתאורה יוצר אווירה חלומית כמעט, כזאת המאירה את המקומות שאותם אנו לא רואים בד"כ - כפי שאור אינפרא-אדום חושף דברים שלא ניתן לראות באור רגיל.  

מעבר לתפקידים הרגילים שבאר רגיל למלא ביצירותיו,  ב"אינפרא דום" הוא גם אמון על כתיבת והלחנת הטקסט "בגן השחור". השיר המבוצע על ידי ישראל ברייט, ריקי גל ומקהלת העפרוני הצעירה, משמש כמעין פרולוג למופע (אך גם מבליח לפרקים גם בהמשכו). בפתיחה, על רקע השיר, נעים הרקדנים כשהם מפוזרים בשלושה מוקדים: במרכז חבורת רקדנים בתנועה בלתי פוסקת, בפינה אחת דמות נאבקת לצאת לחופשי ובקדמת הבמה דמות נוספת ספונה.  

פיזור המוקדים הנו אלמנט שחזר במופע בכמה הזדמנויות אבל לא באופן עקבי - וחבל. פיזור ההתרחשויות על הבמה הפך את המופע להיות יותר מעוד תצוגת תכלית של ריקוד, ויצר חוויה עשירה ומורכבת, כזו הגולשת מתחום המחול אל אומנויות אחרות. מן העבר השני חשוב לציין חסרים ב"אינפרא דום" עוד קטעי אוניסונו בהם מבצעים כל הרקדנים את אותן תנועות בו זמנית. אסופת קטעי הריקוד הקטנים, מרהיבים ככל שיהיו, לא נותנת תחושה של יצירה שלמה.  

הרבה קטעים ומעט מידי אחידות (צילום: גדי דגון)

מה שקושר יותר מכל את הקטעים השונים ומחבר ביניהם הוא המוזיקה. כאן לא רק שהבחירות היו מצוינות ומגוונות (באך, ניין אינץ' ניילז, סיגור רוס ועוד), אלא שהן המשיכו היטב את הקו הסולידי של התאורה, עיצוב הבמה והתלבושות. יתר על כן, המוזיקה שהתנגנה בין הקטעים הפכה המעברים לחלקים וזורמים מאוד.  באר הצליח לייצר תחושה של רציפות אינסופית, המובילה בטבעיות מקטע אחד לשני בלי הרגשה של הדבקה - כאילו אנו צופים ומאזינים לגל אינפראדום.    

» אינפראדום - לתקציר ולכל פרטי המופע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ