תיאטרון מחול בייג'ין: תנועה שמרנית עטופה בעיצוב סוער

במופע של תיאטרון מחול בייג'ין, הרצפה היא למעשה מזרון-ספוג ענק, עליו הרקדנים מתגלגלים, קופצים, מתרסקים ומתרוממים. כמה שהרקדנים היו מרשימים, הם כמעט היו משניים לעיצוב

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

בסיום המופע "ערפילים" עמדו 13 רקדני תיאטרון המחול של בייג'ין במשך כמה דקות ללא תזוזה. פתיתי נייר קטנים שנדמו לשלג רך צנחו מהתקרה, התאורה התחלפה לאט בין אפלוליות לבוהק, והמסך באחורי הבמה נחשף כאבן מהחומה הסינית. והרקדנים, כאמור, עמדו, ללא תזוזה, סופגים ומהדהדים את כל הדרמה שמסביבם. במידה רבה, סצנת הסיום החזקה אוצרת בתוכה את המהלך האמנותי של המופע כולו – מצד אחד שפה תנועתית צנועה, שמרנית כמעט, שמתבססת עדיין על עקרונות הבלט הקלאסי; ומצד שני הריקוד עטוף בעיצוב סוער מאוד. תיאטרון מחול בייג'ין - כל הפרטיםעוד במדור מחול:» "החור": העולם המטורף והיפה של נהרין» "See Her Change": יסמין גודר חוצה את הקוויםהרצפה היא למעשה מזרון-ספוג ענק, עליו הרקדנים מתגלגלים, קופצים, מתרסקים ומתרוממים שוב. המתח בין הזינוקים המרשימים לבין הקריסה אל הרצפה, מקבלים ביטוי גם במוזיקה, תרכובת של קטעים קלאסיים ועכשוויים, אינסטרומנטליים ואלקטרוניים. ברשימת הקטעים אפשר למצוא שילוב בין יצירות של הנריק גורצקי, ובין רצועות של ביוספר. התאורה, מלאכת מחשבת של האמן הקן ז'יאנג, לא משתמשת באפקטים מיוחדים, אלא מדגישה גם היא את מצב העניינים השברירי והמועד לפורענות.סיבולת של רץ למרחקים ארוכים. תיאטרון מחול בייג'ין:הערב מורכב משלושה חלקים – אור, עיר וחוף. הראשון הוא פסימי ואפל, כשאת החשכה מנקדים פנסי רחוב התלויים מלמעלה. התנועה היא איטית, אך הולכת ומתגברת, עד שבחלק השני, המייצג את החיים האורבנים, נראים הרקדנים כמי שמתרוצצים בתוך מבוך חסר מוצא. החלק האחרון כבר עוסק בתקווה וברצון לעתיד טוב יותר. שלושת החלקים, כך לפי התוכנייה, מבקשים לספר את סיפורה של סין, ובפרט את המשבר אליו נקלעה ב-2009, בעקבות המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית. הערפילים או האובך, מייצגים בהקשר זה הן את תחושת אי הוודאות והעתיד הלוטה בערפל, והן את האוויר הדחוס והמזוהם.רקדני תיאטרון המחול בייג'ין הציגו רמה טכנית גבוהה מאוד, בעיקר לאור הכוריאוגרפיה האינטנסיבית, שדרשה מהם סיבולת לב ריאה של רץ למרחקים ארוכים. איבריהם נמתחו באלגנטיות, מייצרים קווים ארוכים ונקיים של פוזות, ובד בבד גם קפיצות וניתורים גבוהים וקלילים. אך כמה שהיו מרשימים, הם היו כמעט משניים, כאמור, לעיצוב. הגיבור הגדול של "ערפילים" לא היה אפוא הכוריאוגרפיה או הביצוע, אלא הספוג הגדול שתפקד במקום רצפה, ושהכתיב את אופי התנועה. אמנם הוא אפשר גלגולים ופעלולים שהרצפה הרגילה לא הייתה מאפשרת, אך הוא גם גזל מהרקדנים את שיווי המשקל שלהם. כתוצאה מכך, קטעי אוניסונו לא היו אחידים, הסיבובים לא היו תמיד מדויקים וניסיונות רבים של באלנס – נגמרו ברגליים רועדות וברכיים כפופות.הגיבור הגדול של הערב - הרצפה. תיאטרון מחול בייג'ין (צילום: יח"צ)היחס בין הקומפוזיציה המופשטת והמפורקת, לבין הנושא הפוליטי והעכשווי, והעובדה שבייג'ין אינה עיר שבה יש מסורת ארוכת שנים של מחול מודרני – מחזירה את האמנות הזאת לשורשיה. כלומר, "ערפילים" שולחת את הצופים בה להיזכר כיצד התחיל המחול המודרני, כתנועה ביקורתית הן כלפי הניתוק והמלאכותיות של הבלט הקלאסי (שעסק בברבורים ונסיכות), והן כלפי עוולות החברה. במובן זה, ולמרות שניכרים בה עוד סימני הגיל הצעיר, זוהי יצירה מרגשת ואף חשובה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ