"See Her Change": יסמין גודר חוצה את הקווים של המחול

המחול של גודר הוא אוונגרד טהור, שבגלל האופי המחקרי שלו לא קל תמיד לעיכול. אין בו כמעט רגעים של נועם או של חוויה אסתטית "פשוטה", ולכן לא בטוח שכולם יצליחו להתחבר אליו. זוהי בחירה אמיצה, אבל גם כזאת שיש לה מחיר

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

שלוש נשים מסתובבות בחלל, תולות בגדים על הקוליסות בצד, לובשות ומתפשטות מבגדיהן, מחליפות פאות, מפרקות את השיער האסוף, מתיישבות, עומדות, משמיעות קולות, משתתקות. מרחב הזוי ויומיומי בו זמנית, שהוא תפאורה אנושית – או מוטב תפאורה נשית מוכרת של הכנת הגוף לקראת העולם. בדקות הראשונות נראית ההתארגנות הזאת כמו תצלום פנימי של חדר הלבשה, שמאפשר לאלה שבתוכו לערוך את כל הפרפורמנס הנשי – החל מבדיקת העור החלק, דרך יישור הבטן מול המראה וכלה בסידור אובססיבי של השיער. זהו הסיפור האסתטי והפילוסופי שבתוכו מבצעת יסמין גודר את "See Her Change" – עבודה שבה היא משתפת פעולה עם הרקדניות דליה חיימסקי ושולי אנוש. השלישייה הנשית מסמלת לא רק חברות אמנותית ארוכה, אלא גם משקפת מנעד של גילאים (מ-27 עד 40), צורות גופניות ומזג תנועתי שונים.» "See Her Change" - מועדי מופע» המהות של הנשיות: ראיון עם יסמין גודר» "סוף סופה בוא": גודר מפנה עורף לקהלבחלקו הראשון של המופע, שבו אין כמעט סאונד, והתנועה היא תיאטרלית מאוד, יצרה גודר מיצג שקשה להסיר ממנו את העיניים, משום שהוא יוצר בבת אחת תחושה של מרחב מוכר ושל אזור שעלול להתרחש בו אסון. התנועה איננה כוריאוגרפיה במובן השמרני של המילה, כלומר אין כאן משפטים תנועתיים מסודרים. במקום זה נבנות להן דמויות, שסיפוריהן נארגים זה בזה, עד שהן מתחילות ללמד זו את זו כיצד לנהוג. גופן פתוח כל העת לשינוי, והן יכולות להיות מעודדות במשחק כדורסל, חיות לילה פראיות, תנשמות מעופפות או מאהבות עדינות. כל דמות שקמה, תתפרק ברגע שלאחר מכן, ומשחקי התפקידים ביניהן יתפרקו גם הם כתוצאה מכך.

כפי שנכתב היטב במאמרו של עידו פדר בתוכנייה (ומיד אגיע לתוכנייה), גודר שואלת ב-"See Her Change" לא רק על הפער בין החוץ לפנים, אלא גם על הרווח שבין ההופעה עצמה, לבין הכישלון החוזר להופיע – קרי על הכישלון לגשר בין מה שנמצא מתחת לפני השטח ובין מה שבא לידי ביטוי. אין פירושו שגודר מבקשת לעמוד על פנים הכלוא בתוכנו, ושמחפש את הקומפוזיציה המתאימה כדי לצאת. למעשה, העבודה של גודר מאתגרת את החלוקה הזאת מראש, וחשוב מכך, עסוקה ללא הרף בלפרק אותה. הגבולות בין הבמה לבין אחורי הקלעים מטושטשים, הגבול בין הגוף כאובייקט למבט וכסובייקט מתבונן מתמוסס והקו בין מה שנחשב "מחול" ומה שאינו נחצה ונמחק. הריקוד הוא כלי מחקרי, פילוסופי כמעט. "See Her Change":שתי העבודות האחרונות של גודר – "סוף סופה בוא" ו-The Toxic Exotic" Disappearance Act", בצירוף העבודה הנוכחית, ממחישות יותר מכל עד כמה היא יוצרת שהריקוד הוא כלי מחקרי, פילוסופי כמעט בשבילה. היא מביאה אל הזירה רעיונות ודימויים חזותיים, אבל גם מסרים אתיים, פוליטיים ותרבותיים. זהו אוונגרד טהור, שבגלל האופי המחקרי שלו לא קל תמיד לעיכול. במובן זה גודר נראית לי לא פעם ככוריאוגרפית שיוצרת עבור כוריאוגרפים, רקדנים ואמנים. אין ביצירה כמעט רגעים של נחמה, של נועם או של חוויה אסתטית "פשוטה", ולכן לא בטוח שכולם יצליחו להתחבר אליה. זוהי בחירה אמיצה, צריך לומר, אבל גם כזאת שצריך לקחת בחשבון את המחירים שלה.

אנוש וחיימסקי משלימות היטב את גודר, שהסולו האחרון שלה ביצירה הוא הזדמנות נפלאה לראות אותה שוב רוקדת. כמה עוצמה, חושניות ואופי יש בה כשהיא זזה, וכמה היא יודעת לשחק היטב בין דמות של אישה כבדה ומגושמת, לדמות יפהפייה ומעודנת. וזו גם ההזדמנות לומר מילים חמות על התוכנייה של גודר, שבניגוד להרבה אחרים (מי מטעמי תקציב ומי מטעמי פוזה), פורשת מידע חשוב, מעניין ומעשיר על היצירה שלה, המשתתפים בה והביוגרפיה האמנותית שהיא יכולה רק להתגאות בה. 

» "See Her Change" - יום ה', 16.5, מחסן 2

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ