"Open Source": מוותרת מראש על הקהל הרחב

אם "Open Source" של מריה קונג הייתה סרט וידאו, היא הייתה מונחת על מדף הקולנוע האקספרימנטלי. אין בה כמעט שום רצון להנעים את זמנו של הקהל, אלא לאתגר אותו להביט בתשומת לב מרובה ובראש פתוח

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

הסצנה הפותחת את המופע "Open Source" של להקת מריה קונג, מזכירה בקווי המתאר שלה סצנה מסרט של קוונטין טרנטינו. מוזיקה רועשת, דמויות משונות וגרוטסקיות, ותנועה שמערבבת יחד הומור עם זוועה, תשוקה עם הרס. בהמשך מתנגן ברקע השיר "Sixteen Going on Seventeen" מ"צלילי המוזיקה", כשהרקדנים מבצעים מעין המחזה לצליליו. דימויים אחרים מזכירים גם את "מלהולנד דרייב", "מנהטן" של וודי אלן, קליפ של דיוויד בואי ועוד ועוד. אפשר שיותר מכל "Open Source" היא אוסף של סצנות קולנועיות – שכוללות סאונד, תאורה, תנועה ודמויות. כך, יותר מאשר יש בה סיפור של תנועה, יש בה פריימים, גדושים, מעניינים ומעוררי מחשבה.  

» "Open Source" - מועדי מופעעוד ביקורות מחול:» "HOUSE": שרון אייל מותחת את הגבולות» "ורטיגו 20": מפעל חסר פוזה שעושה אמנותבתוכניית המופע בחרו אנשי הלהקה, שגם שותפים ליצירה בניצוחה של טליה לנדא, לספק סינופסיס של ממש – סיפור על כלה בליל כלולותיה, שמתבוננת במראה רגע לפני שתתמסר לבן זוגה. הרגע הזה, שמציין לפי התוכניה מעבר בין "תום בתולי לתאוות בשרים", הוא רגע שבו משתקפים גם "השליטה העצמית, האובססיביות". אבל כל כמה שהתוכנייה פורשת נרטיב, נדמה ש"Open Source" היא עבודה אנטי-נרטיבית, כלומר היא מפרקת שוב ושוב כל ניסיון לצייר עלילה או התפתחות מסודרת. אם היא הייתה סרט ב"אוזן השלישית", היא כנראה הייתה מונחת על מדף הקולנוע האקספרימנטלי. אין בה כמעט שום כוונה או רצון לפייס או להנעים את זמנו של הקהל, אלא אדרבא – לאתגר אותו להביט בתשומת לב מרובה ובראש פתוח.

פריימים, גדושים, מעניינים ומעוררי מחשבה. "Open Source": חמישה רקדנים על הבמה מזינים היטב את המתח בין הגברי והנשי, לעיתים מתמסרים לקלישאות, לעיתים מפוררים אותן לחתיכות. אבל הגיבור הגדול של "Open Source" הוא הסאונד, שעוצב על ידי עידן שמעוני וטל בן ארי – שגם אחראי על קטעי המוזיקה המקורית. הרבה מחשבה הוקדשה כאן למלאכת ההרכבה הקולית, שגם הגיעה לאולם באיכות טובה, וגם יצרה דרמה במקומות הנכונים. הבעיה הייתה שלפעמים הסאונד וכל האפקטים הנלווים לו (כמו כפפה שבעזרתה יכול לשלוט הרקדן באפקטים ובתאורה) גברו מבחינת העניין על הכוריאוגרפיה. אוצר המילים של לנדא ורקדניה נראה לא אחת כתוצר של עבודת אימפרוביזציה בסטודיו. זוהי כמובן שיטה לגיטימית ומוכרת למחקר תנועתי, אך היא גם עלולה להישאר בתהליך עבודה ולא להבשיל לכדי קומפוזיציה שלמה.

לעיתים מתמסרים לקלישאות, ולעיתים מפוררים אותן (צילום: אלכסנדר שרבקוב)

"Open Source" היא ברובה פרויקט אמיץ, שעוסק לא רק בסיפורה של אותה כלה מאוהבת, אלא גם בסיפורו של פרינג'-מחול, אמנות שמוותרת מראש על הקהל הרחב ושואפת למתוח את גבולות הז'אנר בתוכו היא פועלת. ולמרות שכמו בכל ניסוי, יש לפעמים גם פספוסים, יש לקוות שחברי "מריה קונג" ימשיכו ויעיזו להביא את המעבדה שלהם לבמה.

» "Open Source", מריה קונג - 29.3, 21:00, סוזן דלל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ