מחול בייג'ינג: אם פינה באוש הייתה סינית

צבעים עזים, קולות מהטבע ושפה תנועתית אוונגרדית הפכו את המופע של להקת המחול המודרני מבייג'ינג למיצג מיוחד ומעניין. אבל העדר התרגום לטקסטים על הבמה, והאורך - הכבידו מאוד על היצירה

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

להקת המחול המודרני מבייג'ינג שטפה אמש (שני) את במת סוזן דלל במניפה של צבעים, צלילים וצורות. המופע הייחודי שלה – "פריחת הזמן" – היה בנוי תמונות-תמונות, שהתבססו על דימויים וסמלים אורגניים מצד אחד ותרבותיים-מסורתיים מצד שני. ארבע עונות חלפו להן דרך שלל דמויות, ממלכים ונסיכות, דרך חקלאים הנושאים את התוצרת על גבם, עד לעלים, הפרחים והחיות. הכוריאוגרפיה של גאו יאנג'נאז'י התמסרה לגמרי לטבע ולתצורותיו, לא כדי לחקות או לשקף אותו, כמו לנהל איתו דיאלוג יצירתי של למידה. » "פריחת הזמן" - מועדי מופעעוד ביקורות מחול:» "HOUSE": שרון אייל מותחת את הגבולות» "ורטיגו 20": מפעל חסר פוזה שעושה אמנותהעבודה נפתחת כשקבוצת רקדנים חגה סביב מטריה גדולה, שמסמלת את השמש. המאור הגדול של יאנג'נאז'י הוא לפרקים מחסה מפני הגשם והקור, ולפרקים אש שמאיימת לשרוף ולכלות הכל. במובן זה "פריחת הזמן" היא גם סיפור של בריאת עולם, דרך בריאה של תנועה, ומחקר מעודן של האפשרויות שלה. לא נראתה על הבמה כוריאוגרפיה במובן המערבי שאנו מורגלים בו – כרצף תנועות שנראה מתוכנן, כפוף לאיזה תחביר או שפה תנועתית אחידה. גם בקטעים הקבוצתיים לא נעשה שום ניסיון לאחידות או לבהירות. כך, למרות שרבות מהג'סטות היו לקוחות ממחול סיני מסורתי, פזלה היצירה לכיוונים האוונגרדים – כמעט לפרפורמנס. חלק מהתמונות נראו כמו חלום או אפשר הזיה, מעורפלים וקסומים כאחד. לרגע אחד, נדמה היה לי שככה היה נראה מופע של פינה באוש, לו הייתה גדלה ויוצרת בסין.

היצירה פזלה לכיוונים האוונגרדים. "פריחת הזמן" (צילום: Long Xiaoshu)לאורך כל הערב הוקרנו על המסך מאחור דימויים גרפיים, שהתכתבו עם הנעשה על הבמה. גם המוזיקה לקחה חלק באריזת התנועה – והתחלפה בין קולות של גשם וסערה, ציפורים וחרקים ובין מוזיקה מושרת בסינית. אך בעוד אלה כמו נועדו לשמש מפתח לכוריאוגרפיה, הם נותרו בעיני הרוב המכריע של הקהל סתומים. הכיתוב בסינית לא לווה בתרגום – לא על גבי המסך ולא בתוכנייה, וגם הטקסטים שנאמרו בסינית (חלקם מושרים חלקם מדוברים) לא היו נגישים או מפוענחים. כמובן שאין צורך לפרש כל אמצעי אמנותי שעל הבמה, אך במקרה של "פריחת הזמן", נדמה היה שהפרשנות היא חלק אינטגרלי מהיצירה – ובהעדרה – הוחמץ אולי משהו מהותי ממנה.

דרוש תרגום. "פריחת הזמן" (צילום: LI ZHIGUO)שעה ו-26 דקות נמשכה היצירה – זמן לא מבוטל כאשר מדובר על עבודת מחול שחלקים רבים ממנה הם יחסית איטיים. בד בבד, הבמה הייתה גדושה בדימויים צבעוניים, שהוקמו גם בעזרת שלל תלבושות ואביזרים (פרחים, כלי נשק עתיקים, מחצלות ועוד). השילוב הזה יצר תחושה כבדה מעט, ואפשר שהעבודה הייתה יוצאת נשכרת מהידוק וקיצור.

» "פריחת הזמן" - 19 ו-23 בפברואר, סוזן דלל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ