להקת המחול דבורה קולקר: הגבול שבין אמנות להתעמלות

הרקע הספורטאי של קולקר נוכח מאוד ב-"Mix" שלעיתים הביא איתו רגעים יפים ומעניינים. אך כיוון שהקומפוזיציה הייתה גדושה מדי, ולא גובתה בתחביר אמנותי מגובש, היצירה לא השאירה רושם של עושר אלא להיפך

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

בתוכניה מצוין שאת הקריירה שלה החלה הכוריאוגרפית הברזילאית דבורה קולקר דווקא כפסנתרנית מקצועית ושחקנית כדור יד. קומבינציה מפתיעה, שהופכת מעניינת עוד יותר כשרגע לפני תחילת המופע, מבקשת קולקר לדבר עם המבקרים שהגיעו לראות. היא לוחצת ידיים בהתרגשות, מדברת בלהט, במהירות ועם חיוך ענק פרוש על פניה. הרוח הסוערת, בצירוף הביוגרפיה המגוונת, באים לידי ביטוי ב"Mix", יצירה מ-1996, שנחתה בשבוע הדרמטי הזה בישראל. שני חלקים, שבנויים כל אחד מכמה קטעים, מזמנים אל הבמה תערובת של דימויים, מוזיקה, תלבושות ורעיונות. מה שמאחד את כל אלה היא אותה אנרגיה "קולקרית", שמתחילה כל חלק הכי חזק, ולאט לאט מגבירה. » MIX - מועדי מופעעוד ביקורות מחול:» HOUSE: שרון אייל מותחת את גבולות הגוף» "ורטיגו 20": מפעל חסר פוזה שמבקש לעשות אמנותהרקע הספורטאי נוכח במיוחד בקטעים הפותח והסוגר של הערב. הראשון – "מכונות", מורכב רובו ככולו מקטעי אוניסונו, בהם נראים הרקדנים כרובוטים מצד אחד, וכאנשים משוכללים מצד שני. התנועות הקטנות, חדות וקצובות. קולקר בוחרת במבנים אבסטרקטים ובחזרות רבות, שמדגישות את הקרבה הגדולה בין הגוף הטבעי לכאורה ובין האוטומטיות שבה הוא יכול להתנהל. בחלק השני – "טיפוס הרים", נעשה שימוש בקיר טיפוס ענק, עליו מדלגים (שלא לומר מרחפים) הרקדנים למעלה, למטה ולכל הצדדים. אולם בעוד "מכונות" הוא קטע אמנותי, שעוסק בגופניות ובאתלטיות, "טיפוס הרים" הוא אתלטיקה שמשלבת אמנות. מעבר להפגנת יכולות פיזיות מרשימות של הרקדנים, נדמה היה החלק הזה ככוריאוגרפיה מעדות ה"דה לה גווראדה" – אותה להקה שמתעופפת מעל הקהל, ומלהיבה אותו בעזרת זרנוקי מים ושאר אותות ומופתים. כמו שאומרים בפולנייה, אמנות – זה לא. להרקדנים מדלגים, שלא לומר מרחפים. הקת המחול דבורה קולקר:ואכן בין השני הקצוות הללו – האמנות וההתעמלות - שיחקה קולקר במהלך הערב כולו. המשחק הזה, חשוב להגיד, הביא איתו גם רגעים יפים ומעניינים, כמו בקטע "תשוקה", שבה נארזו יחד דברי האהבה והכאב, בפס קול מתחלף של שירים רומנטיים, עצובים ושמחים. קולקר השתמשה בקלישאות תנועה שמסמנות תשוקה וזוגיות, מול קודים שמציינים בגידה, דחייה וריחוק. בקצב מסחרר התחלפו להם היגון והאושר, עד שכל שיאי הרגש, היפים והקשים ביותר, רוקנו ממשמעותם. אך האג'נדה האמנותית הזאת, נמתחה על פני 17 דקות, בווליום חזק עד בלי די, ולכן גם מיצתה את עצמה מהר מאוד. אם היה החלק קצר בשבע דקות, ייתכן שהאפקט היה נכון יותר. במובן הזה, בחלק מהערב נדמה היה שהרעיונות היצירתיים הטובים איתם הגיעה קולקר לחדר החזרות, לא תורגמו לכדי שפה תנועתית מורכבת וייחודית – אלא לתמונות עמוסות של התרחשות. הגודש הרב בקומפוזיציה, שכאמור לא גובה בתחביר אמנותי מגובש, לא השאיר רושם של עושר אלא דווקא את ההפך. » להקת המחול דבורה קולקר - MIX - ימים ד'-שבת ה-23-26 בינואר, המשכן לאמנויות הבמה תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ