אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרמת מסך: עמוד ענן בסוזן דלל

פסטיבל הרמת מסך, שנערך השנה על רקע המלחמה בדרום, הציג שלל עבודות עם ביקורת פוליטית, שמנסות לומר משהו על הקשר הישראלי ההדוק בין אלימות לפולקלור

תגובות

גילי נבות ורועי אסף, גם הם בחרו כל אחד בשלושה רקדנים. נבות יצרה עבודה אבסטרקטית, אפלה, שעסקה באופן גרפי מאוד בשאריות של החיים, מה שמודחק כדי שנוכל לנהל את חיינו כראוי, אך עדיין נמצא שם, ככוח מאיים. ניכר שנבות, רקדנית בת-שבע בעברה, הושפעה מהשפה של אוהד נהרין, אך הצליחה להשתמש במטען התנועתי הזה כדי לחקור בעצמה את הגוף. בעיקר השכילה לבחור היטב רקדנים – מיכל סייפן, גיא שומרוני ואוריין יוחנן – כל אחד בעל אישיות וגוון אמנותי מרתק. גם רועי אסף ליהק היטב את רקדניו, שיצרו יחד את "הגבעה" – סאטירה במחול שמיקומה על רקע המצב הביטחוני היה אירוניה בהתגלמותה. אסף התחיל את העבודה עם המנון צה"ל והמשיך עם גבעת התחמושת. לכל אורכה הייתה התנועה בלתי פוסקת, מהירה, כשכל ביט בקצב מייצר תזוזה אצל הרקדנים. הזליגה בין הפאתוס הצבאי, לאקטים אלימים – לפולקלור הוטח שוב ושוב בעיני הצופים, ויצר רגעים רבים של הומור, וגם ביקורת מעניינת. העובדה שאסף ורקדניו נראו כמו לוחמי גולני, עם תנועות מרושלות-במכוון, רק טשטשה עוד יותר את הגבולות בין אכזריות לשמחה, והראתה כיצד האחרונה – במדינה שלנו – זקוקה לראשונה כמערך תומך.» הרמת מסך 2012 - 14-24 בנובמבר בסוזן דלל, 26-29 בנובמבר בתיאטרון ירושלים, 60 שקלים

כתבות שאולי פספסתם

*#