Bodyland: זן ואמנות פירוק הגוף

יוסי ברג ועודד גרף ממשיכים להציג קול יצירתי מרתק ואינטליגנטי, שלא מפחד לגעת בסוגיות פוליטיות, אך בו זמנית לא זונח את התנועה כחומר הגלם הבסיסי של העבודה

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

יוסי ברג ועודד גרף עצרו אמש (חמישי) במחסן 2 ביפו, כדי להציג את עבודתם החדשה "Bodyland", רגע לפני שימריאו לדנמרק, שם ימשיכו את סיבוב ההופעות שלהם. חמישה גברים, כולל ברג וגרף עצמם, מרכיבים את היצירה המעניינת הזאת, שממשיכה במידה רבה את "אנימל לוסט" ו"Black Fairytale". גם כאן כוללת הכוריאוגרפיה שימוש נרחב בטקסט מצד אחד, ובתפאורה ופרופס מצד שני. גם כאן מצליח הריקוד לגלם את הרעיונות הפוליטיים והפילוסופיים שמבקשים היוצרים להעביר. Bodyland - לכל הפרטים

"בודילנד" נפתח במונולוג של ברג, שפורט תוך כדי תנועה את חלקי גופו שוב ושוב (לב, ראש, לחי וכן הלאה). בכל פעם נוסף לרשימה איבר אחר, כמו תמונות שמדפדפים ביניהן במהרה, ושהרצף שלהן יוצר מעין סרטון אנימציה. הגוף, שעומד במרכז העבודה, מפורט לכל נכסיו, ולמעשה עובר פירוק והרכבה מחדש. ברג וגרף מבקשים לבדוק את הקשר הפרובלמטי שנוצר בין גוף וגופניות מחד ובין לאום ולאומניות מצד שני. ואולי יתרה מזאת, את האופן שבו הגוף בעידן הנוכחי מנוכס על ידי כל הרבה סוגים של שיח, וכפוף לכל כך הרבה סימנים, עד שלא ניתן להבחין בו מעבר לטקסטים על אודותיו. אין כאן אֶבֶל מודרני על אובדן של גוף טבעי, או ערגה רומנטית לחזור למה שנמצא לפני או מאחורי המילים. אדרבא, ברג וגרף מצליחים להעביר ביקורת מבלי להציע לתמונת המצב המתוארת פתרון.

בין גוף ללאומיות. "Bodyland":

מיד בתום המונולוג מתחיל להתנגן ברקע שירה של ריהאנה - We Found Love, שלצליליו קופצים הרקדנים על דלגיות, לבושים בגדי ספורט נוצצים, במבנים גיאומטריים מדויקים. בשניות אפוא נמשך הגוף לשיח אחר, למשימה אחרת, כמי שנדרש לעמוד בקצב, להיכנס לכושר ולהתיישר לגזרה הנכונה. בהמשך יספרו כל אחד מהרקדנים על ארץ מגוריהם, כשהם מסמנים על גופם, משל הייתה הבטן רחוב או הזרוע הר תלול. השאלה בדבר הקשר בין הסביבה בה גדלנו לבין האופי שלנו, אינה רק סוציולוגית. אצל ברג וגרף היא ממש עניין אֶתי, שבוחן ומבקר את הדרך שבה היחס לגוף מתווך כבר דרך ערכים, סמלים ודימויים תרבותיים לאומיים. כהרגלם, הטקסטים שהושמו בפי המבצעים רוויים בהומור בכלל ובהומור עצמי בפרט.

הרקדנים ב"בודילנד" אינם עסוקים בריקוד יפה או אלגנטי, משום הכוריאוגרפיה עצמה לא דורשת זאת. למעשה השפה התנועתית נגזרת מהרעיונות, ואינה מתחייבת על אוצר מילים אחד. לעיתים הגוף מרושל, והאיברים כמו נזרקים ומושלכים לכל עבר, ולעיתים הוא אסוף, מהודק וחזק. היות שהיצירה שלמה, דהיינו, מכילה רעיון שלם שמתפרט לתנועה, תפאורה, מוזיקה וכן הלאה, חוסר האחידות בביצוע הופך לא רלוונטי. בגזרת התפאורה השתמשו היוצרים בבלוני ענק כסופים, שעוצבו בצורת רגל וכפות ידיים עצומות. הייתה זאת הגזמה פארודית של העיסוק בחלקי הגוף, שגם אם היה לה ערך אסתטי לא בטוח שהייתה הכרחית. במילים אחרות הקומופזיציה עמדה יפה וברור גם בלעדיהם. להבדיל, שימוש בבלונים קטנים, שנופחו והוצמדו לכל אצבעותיו של גרף, היו בחירה מקסימה, מקורית ומתאימה.

לא חייבים לרקוד יפה. יוסי ברג (מימין) ועודד גרף (צילום: עמליה אייל)

יוסי ברג ועודד גרף ממשיכים להציג קול יצירתי מרתק ואינטליגנטי, שלא מפחד לגעת בסוגיות פוליטיות, אך בו זמנית לא זונח את התנועה כחומר הגלם הבסיסי של העבודה. ואולי בשונה משתי העבודות הקודמות "בודילנד" תהיה "קלה" יותר לעיכול עבור הקהל הרחב. אפשר רק לאחל שיעצרו כאן לעיתים יותר קרובות.

Bodyland - כוריאוגרפיה: יוסי ברג ועודד גרף, 5.12, מחסן 2, נמל יפו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ