סידר לייק: אמנות שחרור הגוף

בעוד העבודה של חופש שכטר הציגה את רקדני סידר לייק במיטבם, שתי היצירות האחרות שנבחרו היו בינוניות

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

במסגרת הסדרה הדוקומנטרית "גיבורי תרבות" ליווה הבמאי תומר היימן את הכוריאוגרף אוהד נהרין במסעו ללהקת המחול של סידר לייק בניו יורק. נהרין הוזמן כדי ללטש עם הלהקה את הביצוע שלהם ל"דקה דאנס" שלו. היימן קלט במצלמה שלו את הכוריאוגרף מעיר שוב ושוב לרקדנים החזקים והמדויקים להשתחרר, לפעול מתוך הרפייה ולנוע בלי לנסות להרשים – חלק מהעקרונות המייצגים את שפת הגאגא שלו. במובן זה, העבודה הראשונה שהציגו סידר לייק (שביצעו את "דקה דאנס" בישראל ב-2009) בסבב ההופעות הנוכחי שלהם, פרי יצירתו של הכוריאוגרף הישראלי חופש שכטר, היא סגירת מעגל. רקדני סידר לייק, לפחות כך נדמה, הפנימו משהו מהמזג הנהריני, ונעו על הבמה משוחררים וקלילים מצד אחד, ומלאי תשוקה וגרוב מצד שני. גם השפה התנועתית שבה בחר שכטר ל"נער סגול" חולקת לא מעט קווי דמיון עם זאת של נהרין – נקודת מוצא של רגליים כפופות ואגן נמוך, זרועות שנעות בחופשיות ומרכז חזק שמתפקד כמעין מקור של פולסים חשמליים – רגע אחד שולחים זרם שמזניק את הגוף וברגע אחר מרגיעים אותו. » סידר לייק ניו יורק - לכל הפרטים

"נער סגול" של שכטר פתחה אם כן את הערב, והייתה גם העבודה המוצלחת מבין השלוש שהוצגו. המוזיקה, שגם עליה חתום שכטר, סייעה ביצירת אווירה אפלולית, אורבנית ומלאה תזזית. גם התאורה, שהייתה במרבית היצירה חשוכה מאוד, שמרה על הדרמה כתהליך מתגבר ומתמשך, כמעט ללא שיאים או קתרזיס ברור. בכך הצליח שכטר לייתר את הצורך בהבנת המסר של העבודה, והשאיר אותה כסיפור-של-כוריאוגרפיה, על הדרך שבה אפשר לזוז (או לא לזוז) במרחב, על ניגודים וקצוות של תחושה.

אפלולית, אורבנית ומלאת תזיזית. "סידר לייק" (צילום: גולית קוורט)

העבודה השנייה, "טריולה" של אלכסנדר אקמן, היא סוכרייה של 18 דקות, על היחסים בין קצב למילים, בין קצב למוזיקה, ובין כל אלה לגוף הרוקד. זוהי עבודה משעשעת, קלילה ולא מחייבת, שהייתה יכולה להיות מוצלחת מאוד, לולא ניסה אקמן להפוך אותה גם לטענה פילוסופית עמוקה. יש ערך בעבודות קצרות וחביבות שכאלה, שנותרות בגבול האסתטיקה הנעימה ואפילו גולשות לתחום הבידור. אם הן מבוצעות היטב (וכך היה), וארוזות באופן מספיק מהודק, הן בהחלט ראויות. אך אקמן, כאמור, נבהל מכמות הבדיחות שהוא עצמו כתב, והתעקש למשוך את העבודה עם קטעי כוריאוגרפיה תלושים.

"כורח, פעם נוספת", עבודתו של הכוריאוגרף יו סטרומגרן, סגרה את הערב, למרבה הצער, בטונים צורמים משהו. זהו ניסיון יומרני להשיב לדבריו של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה, שקטעים מהרצאה שנשא מושמעים לסירוגין בין קטעי הריקוד. דרידה מספר שהוא נשאל (או שואל את עצמו) לעתים קרובות מדוע הוא מתעקש לפרק (לערוך דקונסטרוקציה) לכל דבר שהוא טוב. בתשובתו הוא מדבר על המתח שבין התשוקה אל הטוב ובין ההכרח לערער עליו ולחתור תחתיו, דווקא משום שהוא מייצג איזו תחנה סופית (דרידה אומר – מוות) שממנה אין לאן להתקדם. דרידה, במידה מסוימת, רוצה להישאר במצב תמידי של התקדמות אל עבר הטוב. סטרומגרן מצידו מצוטט בתוכנייה כך – "יצירה זו היא מחוות הוקרה לחלל החופשי בין המילים – ולרגעים שבהם אנו רוצים להתבטא ברגש ולא בהיגיון". לצורך המשימה הזאת הוא מגייס את השנסיונר הגדול שארל אנזבור, ששיריו היפים והנעימים מתנגנים על הבמה. הרקדנים מציגים תמונות נוסטלגיות של אותו רגש, שבעיקרן מתארות עולם קסום ומלא חיוכים. דרידה לא היה מרוצה. "סידר לייק" (צילום: פאולו לובו)זוהי עבודה שאין מילה טובה יותר להגדיר אותה מאשר "משונה". היא מעידה יותר מכל על אי הבנה של דרידה ושל פעולת הדקונסטרוקציה, ומציבה מולה עמדה נאיבית במקרה הטוב ושטחית במקרה הרע. הכוריאוגרפיה עצמה היא בעיקר מיושנת, לא מצליחה להבליט את הנימה האירונית שאולי רצה סטרומגרן להעביר, ונותרת כליווי אנמי לקול הצלול של אנזבור.

סידר לייק היא בסופו של יום להקת מחול טובה, עם רקדנים מעניינים, שמכילים הרבה יותר מאשר טכניקה טובה. משמחת הבחירה בעבודות בעלות מזג ואופי שונה, כאלה שלא עוסקות רק בהבלטת כישוריהם הפיזיים. יש לקוות שימשיכו להתנסות ולגלות אפשרויות נוספות של תנועה, אך לא על חשבון איכות הכוריאוגרפיה. » סידר לייק ניו יורק - לכל הפרטים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ