מוצרט 10

טל לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

רקדן בודד מותח את איבריו לכל הכיוונים, לאט-לאט, לש את השרירים כמו בצק רך, שעדיין יש בו מעט התנגדות. כך נפתחת עבודתו של הכוריאוגרף תמיר גינץ "מוצרט 10", שנוצר לרגל חגיגות העשור לעבודתו עם להקת קמע. עשור של יצירה אינו דבר של מה בכך, והוא ראוי להערכה במדינה שבה להקות מחול לא מקבלות את הסיוע הראוי מהמדינה, ולא את ההכרה המספיקה מהקהל. במובן זה, הבחירה לפתוח את המופע באופן שכזה הייתה כמעט הוקרה לחומר הגלם ממנו עשוי הריקוד - הגוף. אבל למעט כמה קטעים בודדים בהמשך, ההתחלה הצנועה והמרגשת לא בישרה את ההמשך. הרצון של גינץ "לאצור לתוך המופע" (כפי שכתב בתכנייה) קטעים מעבודותיו הקודמות, הפך את "מוצרט 10" ממצג של עושר תנועתי והתפתחות סגנונית, לאוסף דחוס וצפוף של תנועה. הסיבה לדוחק היא אוסף רב של קטעים שמבוצעים בטמפו גבוה מאוד, למוזיקה בווליום חזק מאוד, במהירות רבה. רציפות של קטעים שכאלה, לא אפשרה לאוויר ולקלילות, שכל כך מאפיינה את מוצרט, להיכנס פנימה ולאזן את העבודה.

סגנונו של גינץ שואב במידה רבה מהבלט הקלאסי, ונדמה שבעבודה הנוכחית הוא לא רק מסתפק בהשראה מהסגנון אלא מבקש לעשות לו הומאז' של ממש.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ