אגם הברבורים של מת'יו בורן: עושה חשק לרקוד

למרות ערב חלש יחסית בגזרת הביצוע, הלהקה של מת'יו בורן הוכיחה למה הפרשנות שלו ליצירה הקלאסית מצליחה למלא אולמות כמעט שני עשורים

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

במסיבת עיתונאים שנערכה עם מת'יו בורן אתמול בתל אביב, אמר הכוריאוגרף הבריטי: "אם הכל הולך בסדר, בדרך כלל בסיום המופע הקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים". אז נתחיל מהסוף, בערב הפתיחה של "אגם הברבורים" בתל אביב עמד הקהל על הרגליים ומחה כפיים במשך דקות ארוכות. אין זה פלא, מדובר באחת מיצירות הבלט החשובות של העשורים האחרונים. יחד עם זאת, לא הכל הלך בסדר, כפי שסימנה התקלה הטכנית בתחילת הערב, ושחייבה את הלהקה להפסיק את ההופעה. » אגם הברבורים - לכל הפרטיםלצלילי המוזיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי הרכיב בורן סיפור חדש לגמרי, על זיגפריד, נסיך שלא מוצא את עצמו בתוך חצר המלוכה, בו שולטת אמו הדומיננטית. הוא מחליט לברוח למועדון לילה, שם הוא מוצא את חברתו, פרחה חסרת נימוסים, שהמלכה לא הסכימה שיהיו יחד. הבילוי הלילי מסתיים אחרי קטטה שהנסיך מעורב בה, שיכור ובודד. בפארק סנט ג'יימס מחליט הנסיך לשים קץ לחייו, כשלפתע צצים מולו, כמו מתוך חלום, להקת ברבורים גברים. ביניהם יש ברבור אחד, שהנסיך נמשך אליו מיד ומתאהב בו. אך בארמון מנסה עדיין המלכה לשדך לבנה נשים, ומארגנת נשף גדול. לחגיגה פורץ בנו של המזכיר, שדומה מאוד לברבור בו התאהב. זיגפריד מאבד את דעתו, ומייצר מהומה גדולה. הסיום (זהירות ספויילר) הוא טרגי ומרגש.קשה להיות נסיך. "אגם הברבורים" (צילום: הלן מייבנקס)גאווה אמיתית הבחירה בברבורים-גברים הייתה יכולה להיות גימיק ותו לא, אלמלא הטעין בורן כל סצנה וסצנה בכל כך הרבה רבדים ופרשנויות אפשריות. נכון, יש בעבודה סיפור על אהבה הומוסקסואלית, אך יש בה עוד סיפורים רבים אחרים - על אהבה, חוסר קבלה, יחסי אם-בן, וגם על הבלט עצמו. כך באחת הסצנות הולכים הנסיך, אמו ופמלייתם לצפות במופע בלט קלאסי. הם הופכים לקהל יחד עם הקהל האמיתי, אך גם נשארים אובייקט למבטם של הצופים האמיתיים. היצירה שהם צופים בה היא פארודיה על בלט קלאסי, תנועותיו המוגזמות, משחקי התפקידים המשונים, אך גם פארודיה על אהבה הטרוסקסואלית, שנראית פתאום כמו חיקוי של האהבה האמיתית בין הברבור לנסיך. מה אם כך אמיתי ומהו רק משחק? מה המקור ומה החיקוי? ומי בעצם צופה במי?

לא לשווא הצליחה העבודה כמעט שני עשורים. יש בה סצנות, בעיקר אלה בהן רוקדים הברבורים, שמפגינות לא רק מוזיקליות ויצירתיות נפלאה, אלא שימוש מבריק בחומר התנועתי הקלאסי. התנועות הרחבות עם הידיים ופלג הגוף העליון, לא רק שהפכו את הרקדנים דומים לברבורים, אלא לציפורים ממש, מעופפים ומקפצים באלגנטיות מרגשת. בד בבד, הן בכוריאוגרפיה עצמה והן בביצוע שולבו אלמנטים ומבעים חייתיים ומלאי עוצמה. מעבר לזה, האפקט הגדול ביותר שלה על הצופה בה הוא שהיא מעוררת את הרצון לרקוד. פשוט כך, לקפץ בחלל ולנפנף בזרועות כמו ברבור.

דרוש רוך והנה וידוי - "אגם הברבורים" של בורן היא יצירה נפלאה בעיני, וצפיתי בה אינספור פעמים בוידאו. עם הדעה המשוחדת הזאת, מה שנשאר לשיפוט הוא הביצוע. למרבה הצער בחזית הזאת נרשמה הצלחה חלקית. בקאסט בו צפיתי גילם את תפקיד הנסיך סיימון וויליאמס, שהגיש דמות מיוסרת ויכולות טכניות טובות. כך גם מדליין ברנן בתפקיד האם, שיכולותיה התיאטרליות בלטו מעל כולם. יחד עם זאת ג'ונתן אוליבר בתפקיד הברבור היה ליהוק בעייתי משהו. מצד אחד ברור מדובר ברקדן גבוה, שרירי וחזק, שמצטיין בקפיצות והרמות. מצד שני, התפקיד חייב פלג גוף עליון רך, גמיש ואלגנטי, ואוליבר נראה היה נוקשה. הוא לא הצליח לשמור על שיווי משקל טוב, ורגליו לא היו גמישות במידה המספקת. המתח המיני בינו לבין הנסיך, שאמור להחזיק במובן מסוים את הדרמה, לא היה משכנע דיו. גם אניילי מהרה בתפקיד החברה של הנסיך לא הותירה רושם מיוחד. יש לציין בהקשר זה כי דווקא בחברי המקהלה נרשמו כמה מצטיינים, שיש רק להצר על כך שלא לוהקו לעמדות בכירות יותר. מחסור במתח מיני. "אגם הברבורים" (צילום: הלן מייבנקס)"אגם הברבורים" הועלה לראשונה בלונדון ב-1995 וזכה מיד הן לאהדת הקהל הן לשבחי המבקרים. בורן סיפר כי ביום שלמחרת הבכורה הופיעו כתבות על ההופעה לא בעמודי התרבות והאמנות, אלא בחלק של החדשות וכאחד הסיפורים הראשונים במהדורה של CNN. כל כך פופולרי היה המופע שבורן הוזמן לארוחת צהריים עם המלכה, ואף קיבל ממנה תואר של כבוד. כבר כמעט שני עשורים שהברבורים שלו נוסעים ברחבי העולם, ומעלים שוב ושוב את המופע מול אולמות מלאים. ולמרות ערב חלש יחסית עבור הלהקה של בורן, אפשר בהחלט להבין את ההצלחה המתמשכת. » אגם הברבורים: 3 ביוני, בית האופרה. כוריאוגרפיה: מתיו בורן.