במדבר דברים: מחול של אלימות ועדינות

חומר תנועתי מעניין, תאורה מדויקת ופסקול נפלא של אבי בללי - תמיר גינץ הביא לבמה יצירת מחול מלאת הפתעות, ורקדן אחד שזז כמו שילוב בין עידו תדמור למייקל ג'קסון

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

הכוריאוגרף תמיר גינץ בחר לקרוא ליצירתו החדשה "במדבר דברים", הצמדה של שני השמות של ספרי התורה האחרונים. זהו מהלך פואטי נפלא, משום שהמילים הללו רגילות להיות מדוקלמות כל אימת שמישהו מונה את כל ספרי התורה, מבלי שאף אחד מתעכב על הדמיון המוזיקלי ביניהן. ההחלטה לשלוף אותן החוצה, לא רק מדגישה את הדמיון הצלילי (תוצר שילוב האותיות ד.ב.ר), אלא גם מאפשרת לראות את הניגוד במשמעותן. המדבר הוא מרחב פתוח, ראשוני כמעט, שיש בו מסתורין וטבע פראי. דברים הם כבר חפצים, אובייקטים מתורבתים מצד אחד, או רכיבים לשוניים מצד שני (מלשון דיבור). ובדיוק את התנועה הזאת מנסה גינץ ללכוד ולייצג. מנסה, ומצליח.

» במדבר דברים - לכל הפרטים"במדבר דברים" נפתחת בתמונה בראשיתית למדי (אגב התורה): עולם של יצורים שזהותם לא ברורה, והם נעים בתנועות פתאומיות, במזג סמיך ומתעתע, נעלמים ומופיעים בתוך האור. זוהי גם הזדמנות לשבח את עבודת התאורה של שי יהודאי, שגם חתום על עיצוב הבמה. בחלק מהעבודה התאורה היא זו שיצרה את הדרמה, ולכל אורכה תמכה והשלימה את הכוריאוגרפיה של גינץ. גם המוזיקה הנפלאה של אבי בללי, שהורכבה משילוב בין כלים וצלילים קלאסים, לבין מקצבים וקולות אוריינטליים יותר, הלמה היטב את הקונספט. בללי גם הצליח להכניס לתוך הבמה צלילים מתכתיים, שהחדירו דימויים אורבניים ועכשוויים. בכך גם הדימויים המדבריים קיבלו כל הזמן את הניגוד הדרוש. עמוד שדרה תנועתי. במדבר דברים (צילום: כפיר בולוטין)החומר התנועתי עצמו היה שעטנז של סגנונות, קצבים ותרבויות. גינץ עדיין נסמך מאוד על הבלט הקלאסי, הן כבסיס טכני הן כמקור השראה לכוריאוגרפיה, אבל גם לא מתבייש לפרוץ אותו למקומות מפתיעים, ולשלב בו מחול מודרני, ג'אז, פולקלור ואפילו ריקוד אפריקאי. התרכובת הזאת הייתה יכולה להיות עמוסה ומבלבלת, אבל העבודה נותרת ברורה, עם חוט שדרה יצירתי אחיד. אני מעיזה לנחש שיותר מבעבודות הקודמות שלו, נתן כאן גינץ יד חופשית לרקדנים שלו, בעיקר בקטעי הסולו. המסגרת התנועתית נשארה, אך כל אחד מהם יצק פנימה ניואנסים קצת אחרים - מה שיצר תמונה מלאת עניין. אין חוליה חלשה. להקת קמע (צילום: אבשלום לוי)ובכלל, משהו טוב עובר כנראה על תמיר גינץ, שהתמסר להנאה הגדולה הכרוכה בריקוד. גוף הרקדנים נפרש ונמתח ללא הרף, וחקר את המפגש עם החלל, עם גופים נוספים, מבלי לחשוש מהאלימות שאולי טמונה בו, ומבלי להחביא את העדינות היפה שבוקעת ממנו. אחד הקטעים היפים ביותר של הערב נוצר לחמשת הרקדנים-הגברים, והזכיר לי קצת עבודות של ירי קיליאן (ובעיקר stamping ground), אבל עם תוספת מבורכת של פראיות ולא מעט הומו-ארוטיקה. בהקשר זה כדאי לציין את הרקדן שלומי מיארה, שזז כחתול גמיש, מעין שילוב פנומנלי בין עידו תדמור למייקל ג'קסון. אבל האמת היא שלא היו חוליות חלשות בקאסט הזה. בניגוד למופעים האחרונים של "קמע" שראיתי, הייתה התאמה טובה בין הכוריאוגרפיה ובין יכולות הלהקה. וכשכל זה מתקיים, גם קצת קלישאות וקיטש שהסתובבו על הבמה, לא קלקלו.

» במדבר דברים - 18 ביוני, סוזן דלל. כוריאוגרפיה: תמיר גינץ