אנסמבל בת שבע: מרקיד כמו רוח נעורים

יותר משנים קודמות ניכר כי באנסמבל בת שבע ישנם קולות מעניינים שיוכלו להמשיך וליצור בסצנה המקומית, בהשפעת נהרין אך לא בצלו

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

זו השנה ה-11 שבה מספקים בבת שבע במה יצירתית לחברי האנסמבל הצעירים. הערב, שמופק ומנוהל כמעט עצמאית על ידי רקדני האנסמבל, נקרא הפעם "FLOCK", פועל שמשמעותו קיבוץ ואיסוף, אך גם שם עצם שמתאר עדר או המון. לעומת הדימוי הסטטי והמקובע הזה, הוגדר הערב על ידי יוצריו כעוסק ב"התקהלות והתאספות, בחלקים המרכיבים שלם, בתנועה ובשותפות". אפשר שאוסף היצירות מתארות בדיוק את הפער המקופל במושג עצמו – בין אסופה מהודקת, חסרת דעה משלה, לבין הזרימה אל ובתוך הלהקה. ואולי לפני הכל "FLOCK" הוא הסיפור של אנסמבל בת שבע הנוכחי, ללא ספק אחת מאסופות הרקדנים הנפלאות ביותר שקיימות היום, ושיש לקוות שימשיכו הלאה ללהקה הבוגרת. נכון שתמיד הגיעו לאנסמבל רקדנים טובים וחזקים מבחינה טכנית, אלא שבקבוצה הזאת יש גם מספר רב של רקדנים מעניינים, מגניבים ומלאי פוטנציאל יצירתי. » אנסמבל בת שבע יוצרים - Flock - לכל הפרטיםהמופע התחיל עם "FLOCK JAM", אימפרוביזציה משותפת של כל הרקדנים, שהייתה גם למרבה הצער החלק החלש ואפילו המיותר של הערב. להבדיל משאר העבודות, דווקא ברגעי האלתור נראו הרקדנים מלאי פוזה וחשיבות עצמית, וניכר שהיה צורך ביד מכוונת ובכללים קצת יותר ברורים לתנועה. אני יכולה להבין את הרצון להכניס את הקהל לחדר החזרות, או מאחורי הקלעים, אך האפקט היה הפוך – מנכר, מרחיק ומדיר. למעשה הקטעים הפחות טובים סבלו מבעיה דומה, כלומר לא הצליחו להבשיל ממצבם הגולמי-בוסרי בחדר החזרות, לכדי יצירה ברורה ומזוקקת. וכשהתהליך לא מושלם כראוי, נשארים בדרך כלל, כאמור, עם פוזה. בין העבודות המוצלחות הייתה "Couple Golem" של מאריקו קאקיזקי, שגם בלטה מאוד כרקדנית והשתתפה בעוד שני קטעים נוספים. קאקיזקי השתמש במוזיקה קסומה של Tabito Nanao, ויצרה עולם כמעט מונפש, שבו שני יצורים כמו מגלים את אפשרויות המפגש בין הגוף למרחב. יחד עם מריו ברמודז גיל הם נראו בהתחלה כמו שני מתאבקי סומו חביבים, ובהמשך כמו גורי חתולים, כלים ואפילו כמו גורי בני אדם. הכוריאוגרפיה, בשילוב הביצוע המדויק הצליחו להביע שמחה מבלי לגלוש לקיטש, ותמימות מבלי לגלוש לרגשנות יותר. בהמשך, בעבודה של ברמודז-גיל ("Treseses", עוד ניכרו הסימנים של השמחה הזאת. גם "Treseses" היה אחד מהקטעים המהודקים יותר במופע, למרות סיום יחסית אנמי. ברמודז-גיל הצטיין בעיקר ביצירת קטעי טריו זורמים ומלאי עניין, והביא לבמה חומר תנועתי מלא רוך ויופי. תמימות בלי רגשנות יתר. "FLOCK" (צילום: יח"צ)יובל גרגיר, בסך הכל תלמידה באנסמבל, יצאה מהקופסה ואף שברה אותה, בעבודת דיסקו-דראג משעשעת מאוד. היא התחילה יחד עם עוז שושן בקטע שכולו כוריאוגרפיה של זמרי ליווי. לא הייתה שם שום יומרה למחול מודרני רב חשיבות עצמית, אלא שפע של הומור והשתוללות. בכלל, יחסית לרקדנים צעירים, שבדרך כלל מרגישים צורך להציג חזות ארטיסטית, רצינית ומיוסרת, אנסמבל בת שבע 2014 רווי באנשים שיודעים לצחוק על עצמם. אם אפשר להצביע על המקום שבו ניכרת בברור השפעתו של אוהד נהרין, הרי היא שם, ביכולת לקחת מרחק גם מהסצנות התנועתיות הדרמטיות ביותר, ולספק להן קונטקסט חדש ומצחיק. אחת הרקדניות המסקרנות, שבוודאי עוד נשמע עליה רבות היא מדיסון הוק, שכיכבה בשני דואטים, שאחד מהם יצרה. בזה האחרון היא עמדה כמעט עירומה לגמרי, כשרקדן אחר צבע אותה מכף רגל עד ראש בטורקיז עז. למרות המבוכה הראשונית, משהו בצביעה האיטית הפך את תנועות המברשת לריקוד, ואת הריקוד לעור חדש. הוק הקריאה בסיום קטע של ג'ון פרנסיס, אדם ששתק במשך 17 שנה, והלך לכל יעד ברגל. בבסיסו דיבר הקטע על הפחד משינוי, בעיקר כשהפוזיציה הנוכחית שבה אנחנו נמצאים נוחה ומוכרת לנו, ובעיקר כשנדמה לנו שנוח לנו עם עצמנו. הוק השתתפה גם בדואט שיצר נמרוד פולס, סיפור אהבה מתוק-מריר, שהכיל גם הוא לא מעט הומור. לא מפחדים לצחוק על עצמם. "FLOCK" (צילום: יח"צ)שבוע אחרי הגאלה החגיגית של להקת בת שבע, צפייה ברקדני האנסמבל מרגשת במיוחד. מצחיק לחשוב שרבים (אם לא כולם) מהם עדיין לא נולדו כשנהרין התחיל את דרכו כמנהל האמנותי של הלהקה. יותר משנים קודמות ניכר כי ישנם קולות מעניינים שיוכלו להמשיך וליצור בסצנה המקומית, בהשפעת נהרין אך לא בצלו.

» אנסמבל בת שבע יוצרים - Flock: סוזן דלל, 27 ביוני.