טל לוין, עכבר העיר

זהירות, ספויילר-של-מחול: בסיום העבודה החדשה' "פרחקיר" של ענבל פינטו ואבשלום פולק מתפשטים הרקדנים על הבמה ונותרים בגופיות ובתחתונים לבנים. את בגדיהם, חליפות צמר צבעוניות, מעשה ידיהן של מעצבות התלבושות מוריאל דז'לסטי ורינת אהרונסון, הם תולים על קולבים שירדו רגע לפני כן מהתקרה. בשקט ובעדינות עולים הקולבים בחזרה למעלה, ומשווים לחלל במוזיאון תל אביב צורה של מיטת תינוק גדולה, שמעליה מרחף מובייל צבעוני. זהו רגע מרהיב בעדינותו, שממחיש עד כמה זוג היוצרים קשוב ורגיש לניואנסים, ואינו חושש לעסוק ביופי ובהנאה גם במסגרת עבודה מורכבת ומלאת רבדים.

» מה עושים היום - לוח האירועים המלא
» הופעות המחול שרצות על הבמות
» לוח הופעות היום
» לוח הצגות היום

"פרחקיר" נוצרה בין כתלי המוזיאון, ומשתמשת במבנה האולם המיוחד כחלק בלתי נפרד מהכוריאוגרפיה. הבמה המרובעת ממוקמת נמוך, כששני יציעי הכיסאות ניצבים בשני צדדים שלה, ומאפשרים נקודת מבט שונה, ולכן גם חווית צפייה אחרת. בניגוד לבמה רגילה במופעי מחול, שבנויה בתחתית מקורות עץ ועליהן לינולאום, כאן נדמה שמתחת לפני השטח הוצב ספוג או מזרון, שמרכך את הקפיצות, ומאפשר לרקדנים להשתולל ולנוע מבלי לשמוע נחיתות כבדות או את צליל הנפילות. בד בבד, פינטו ופולק משתמשים בשני הקירות הממוקמים משני צידי הבמה האחרים כנקודת משען לתנועה כולה. וכך, בחלקים מהיצירה, הרקדנים הם פרחי קיר באופן הממשי ביותר - כתמי צבע שנדבקים למשטח לבן, ומבקשים ספק להתאחד איתו ספק להתבדל ממנו. האופי המשחקי המתאפשר מהרצפה המיוחדת, משלים, אם כן, את השפה התנועתית של פינטו ופולק, שנראית לא פעם כתוצר של התבוננות ארוכה ורגישה במשחקי ילדים מצד אחד, והתחקות אחר תנועה של בעלי חיים מצד שני. הרקדנים חוברים זה לזה ומתנתקים, מצטרפים לכדי צורות ויצורים חדשים, מיתיים כמעט, ובה בעת מלאים בהומור ובאיזה תענוג ראשוני שנולד מהתזוזה עצמה ומהמפגש בין הגוף למרחב. הבעות הפנים מתחלפות ונעות בין ריחוף מרחוק לבין מימיקות תיאטרליות כמעט, של ליצני רחוב או פנטומימאים. האיזון העדין הזה מציל את העבודה מגלישה למחוזות של קיטש ומאפשר להביט בה כיצירת אמנות. לכך מסייעת גם המוזיקה המקורית של אומיטרו אבה, מאיו גאנטו והירופומי נקאמורה, שאף מנגנים חי ליד הבמה. בפס הקול ישנם מעט קטעים מלודיים, והרבה מוזיקה שמורכבת מנקישות, רעשים קטנים וערבוב לא מוכר של צלילים, מה שלא מניח לצופה לשקוע לגמרי בפנטזיה הצבעונית של הבמה.

ואכן, "פרחקיר" היא יצירת אמנות, שלמרות שיש בה חלקים חלשים יותר שחוזרים על עצמם, היא מרעננת ומדויקת בקווי המתאר שלה. לכך תורמים גם הרקדנים המשויפים והמקסימים של פינטו ופולק, שמציגים, לצד טכניקה מהודקת, אישיות מעניינת ושונה. בעיקר בלטו בעבודה זו הרקדניות מיומו מינקווה וסתיו סטרוז, והרקדנים אבידן בן גיאת, אנדראה מרטיני ותום וקסלר - שהביאו כל אחד איכות אחרת של תנועה. יחד עם השחקן-רקדן צבי פישזון, העולם הפינטו-פולקי מסרב להיפרד, במובן הטוב של המילה, מההנאה שבפנטזיה ובדמיון חסר חוקים וגבולות.